האהבה מתה

אין מספיק לייקים בעולם לפוסט הזה!


כל כך נמאס מכל הצביעות הזו סביב נושא הבגידות.....
וגם מהמיתוס הזה על האישה המותשת מהחיים.... אנשים שאין להם עניין ושמחת חיים- מותשים מהחיים.
 
זה עדיין לא מצדיק להישאר יחד

לאדם יש אנרגיות, רוצה לצאת לבלות, לא סתם לקבור את עצמו בשעמום. כלומר יש אי התאמה שגורמת לו תסכול רב.

ואגב, בכלל אי אפשר לפסול את האפשרות של בגידה, כלומר שהיא כן ניהנית, אבל עם מישהו אחר.
 

Cherry Bloom

New member
יש שתי שאלות, מה אתה יכול לעשות ומה אתה רוצה לעשות

לגבי מה אתה יכול לעשות, נראה שניסיונות לשיפור המצב באמצעים עצמיים לא עזרו. יכול להיות שבמסגרת טיפול זוגי עם מטפל טוב, תצליחו יותר. לא בטוח אבל קיים סיכוי.

השאלה השנייה היא מה אתה *רוצה* לעשות. קראתי גם את השאלה שלך בפורום גירושין, נשמע משם שכבר ירדת לפרטים של חלוקת הרכוש ומגורים לאחר הפרידה. זה אומר שמנטלית אתה כבר בדרך החוצה.

לפי דעתי אתה צריך להחליט מה אתה באמת רוצה ואז לקיים שיחה עם אשתך. כי אתה נוטה לכיוון של פרידה, חבל ללכת לטיפול זוגי כשאינך לחלוטין מחוייב להשקיע ולשנות.

המצב שלכם מאפיין הרבה זוגות, כולל אותנו אגב, כשזוג מוצא את עצמו בשנות הארבעים עם אפס חיבה וקשר רגשי בלי להבין איך הגענו לכאן ומה הלאה.
 

Nice Phodo

New member
תשובה לשתי השאלות יחד

אני לא בטוח אם השאלה מה אני רוצה בכלל רלוונטית. מכיוון שאני לא חושב שיש סיכוי ממשי לתקן את המצב לשביעות רצון שנינו. אני קיצרתי פה. בפועל עשיתי המון ניסיונות לתקן את המצב. החל מקלישאות רומנטיות כמו להביא לה פרחים, מתן תשומת לב, פרגון ומחמאות, ניסיונות לדבר, ניסיונות לשבור שגרה. הניסיונות התקבלו בתודה אבל במבחן האמת לא חל שיפור ביחסים בכללותם.

אז אין לי ברירה אלא להתחיל להסיק את המסקנה המתבקשת שזה נגמר ויש להתחיל לפעול בכיוון. מחוסר ברירה.

תודה על ההתייחסות
 

סנדי120

New member
אני לא רומנטית בעליל ואם בעלי יעשה לי מחוות הן לא יניעו בי

כלום בלב או בנשמה.
אך אם יגיד לי שרוצה להיפרד או בכלל חושב על זה ואני לא רוצה להיפרד כי הוא חשוב לי אעשה הכל לתקן- הכלללללללל
פתאום יפול לי האסימון שהוא לא שם בכל מחיר ואלמד גם להעניק לו את מה שהוא זקוק לו להרגיש טוב ולהישאר.
 
בואי נשאל הפוך.....

אם המחוות של בעלך, אם התשומת לב שלו, אם המחמאות שלו, אם העובדה שאת רואה שהוא משקיע מחשבה ומאמץ כדי להנ"עים לך ולהרים לך- אם כל זה לא עושה לך כלום בלב ובנשמה אז למה בעצם תעשי הכלללללללללללללללל" כדי להחזיק אותו על תקן בעלך?

כי את מתוכנתת להגיד שאת "אוהבת אותו"?
כי את קשורה באופן נואש לארנק שלו?
כי הוא מספק לך נוחות?
כי הוא מספק לך יציבות?
כי את פשוט מפחדת ובעצם אף פעם לא באמת חשבת עד הסוף על האופציה להישאר לבד?

זה הרי ברור שאת לא באמת אוהבת אותו, שאת סתם מתוכנתת להגיד שאת אוהבת כי זה מה שזוגות נשואים אמורים לומר.
את הרי מודה פה הודאה מלאה ששום דבר רגשי שבעלך עושה עבורך לא מזיז לך.....

למה שתרצי להשאיר אותו?
ותאמיני לי.. הייתי במצבך.
עד שהכרתי את הגבר שכל מחווה קטנה שלו ממש מרחיבה לי את הלב...
גבר ששולח לי שיר או לב בוואטסאפ ואני מחייכת ומסמיקה וזה מאוד מאוד נוגע בי.....
רק אז הבנתי כמה התכנות הזה של להשאיר בכל מחיר משהו לא טוב הוא דפוק מיסודו.
 

סנדי120

New member
כי כזו אני - שונאת מחוות זה חחנה בעיניי - ישר מוריד לי מהגבר

יאמר לזכותי שבעלי יודע שאני כזו מהדייט הראשון כשעברה ההיא עם הורדים ומיד אמרתי לו: שלא תחשוב על זה בכלל כי הדבר האחרון שבא לי זה להסתובב כל הערב עם ורד ולשחק אותה מתלהבת ממנו ועוד יותר לא בא לי לטפל בו כל השבוע-
נראה שהתמני אהב את העניין של לא להוציא כסף חחח
וקבלי תשובות:
כי את מתוכנתת להגיד שאת "אוהבת אותו"?
לא אומרת לעולם משהו שלא מרגיש לי אמיתי - לא צבועה
כי את קשורה באופן נואש לארנק שלו?
יושבים על מספיק כסף שגם אם אתגרש אקבל כמה מיליונים
כי הוא מספק לך נוחות?
כן בטח כי הרבה יותר נוח לחיות לצד עוד אדם, לנקות אחריו ולהתחשב בצרכיו ורצונותיו מאשר לחיות לבד
כי הוא מספק לך יציבות?
שוב : כן בטח כי בעל שהתברר שבגד ורימה אותך שנים זה הכי נותן תחושת יציבות בזוגיות
כי את פשוט מפחדת ובעצם אף פעם לא באמת חשבת עד הסוף על האופציה להישאר לבד?
הוא הגבר האחרון על פני תבל ואף אחד לא סיפר לי?

למה שתרצי להשאיר אותו?
אהבת נעורים כנראה חזקה מהכל
 
למה לא להגיד לה בכנות שאתה חושב על פרידה ולראות את תגובתה?

אם היא לא רוצה להיפרד, סביר שתתעורר ותעשה מאמץ, ואם רוצה - אז בכל מקרה עדיף שתדע כי אין טעם למשוך סתם.
ואגב - זה לא נכון שאצל כולם זה ככה ("שגרע"), אצלי זה לא ככה אחרי יותר מ-25 שנה, ואני מכירה עוד זוגות שאצלם זה לא ככה. אני לא חושבת שיש טעם בהכללות, ותמיד צריך לשאוף ליחסים שיש בהם אהבה ועניין גם אחרי שנים, כי אחרת מה בכלל הטעם? עדיף לפתוח דף חדש מאשר להישאר במערכת יחסים ללא אהבה.
 

skickers

New member
לא אומרים דבר כזה

זה צעד בלתי הפיך. לא שולפים חרב אם לא מתכוונים להשתמש בה.
 
בהחלט התכוונתי שישתמש בה אם אשתו לא תראה עניין

בתיקון המצב. כמובן שלפני שמדברים על זה, צריך לתכנן ולהתכונן למקרה ש..., כולל ייעוץ של עורך דין.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
יש מאות אלפים בישראל שחווים את זה

פרוייקט גידול ילדים + פרוייקט השרדות כלכלית + פרוייקט חובות החיים השוטפות - אין כמעט זוג שלא נאנק תחת העול הזה. מבחינה זו, מצבכם ממש textbook.

כמובן, צרת רבים אינה בגדר נחמה. אז מה עושים?

יש מה לעשות, אבל זה דורש התארגנות אחרת של כל אחד על עצמו, על חייו, על ההורות והזוגיות.

איך עושים את זה? לזה כבר אין textbook. כל אדם הוא שונה, ולכן גם כל זוג הוא שונה.

אני גם לא בטוח שהאהבה מתה. יותר סביר שבתוך כל אחד מכם, משהו מת בפנים, בגלל העומס. וכשמשהו אצלנו מת מבפנים, את מה שנותר חי אנחנו משמרים הרבה פעמים לבד: רגע של יציאה, בריחה, מנוחה קטנה. בטח שאנחנו לא יכולים במצב כזה לתחזק עוד אדם שגם הוא במצבנו. זה עומס גדול מדי, ויש היגיון בכך שכל אחד מסתגר בעולמו, כי ההישרדות והתפקוד קודמים לכל: הילדים צריכים לצאת בבוקר לבי"ס/גן, עם בגדים נקיים, אוכל וכולי. אחר כך הבוס או העסק מחכים בקוצר רוח. בערב אותו כנ"ל. ואז שעה לנקות את הראש, ולישון.

העניין הוא שגירושין לא מאוד ישפרו את המצב. הם נותנים איזו תקווה למשהו חדש, אבל הילדים עדיין באותו גיל באותו גן, והעבודה באותן שעות, הכסף לא גדל פתאום, אלא אולי הצטמצם אפילו (2 בתים), והאהבה החדשה? בקושי תבלין.

לכן העצה ההגיונית בעיניי היא ללכת לטיפול זוגי, שם אפשר לתפור לכם תוכנית שיקום - של כל אחד לעצמו, ושל הקשר. התוכנית צריכה לענות על הקשיים המאוד ספציפיים של כל אחד מכם, על האופי המאוד ייחודי של כל אחד מכם.

אולי התוכנית תצליח, ואולי לא. אולי תגיעו למסקנה שהזוגיות באמת מתה, ואולי לא. אי אפשר לדעת מראש. אין פה נוסחה.

אבל עצם ההחלטה להשקיע שעה-שעתיים-שלוש בשבוע (כלל נסיעות ואולי קפה אחר כך) לזוגיות, היא התחלה של שינוי.

---

כמובן, יש כאלה שמקום זה נכנסים לפורום בגידות, או עושים סטוצים עם השכנה, וזה ללא ספק נותן משהו בהתחלה. אבל זה לא ממש מחזיק, ויוצר עוד הרבה יותר בעיות. אני מניח שתקבל פה עצות כאלה. לבחירתך.

---

זה מה שהיה לי לתרום.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

Nice Phodo

New member
היה לי מאד מאד מדכא לקרוא את זה

אלא אם פספסתי משהו, השורה התחתונה היא.... זה מה יש.

גם אם נלך לטיפול זוגי עדיין תהיה אותה שגרה סיזיפית של פיזור הילדים, עבודה, בוס, איסוף הילדים, ההתעסקויות של הערב ולישון. לסיזיפוס היו את הזמנים בהם הוא יורד מראש הגבעה. אם פעם בשבוע היינו גם אנחנו לוקחים פסק זמן ועושים משהו משעשע, אולי זה היה עוזר. פעם בשבוע....

תודה על התייחסותך
 
ככה זה כשיש ילדים. ילדים מביאים איתם כל כך הרבה דאגות ומטלות

ועומס כלכלי ונפשי שקשה מאוד לשמר יחסים בין בני זוג.
ממליצה לך מאוד קודם כל להבין שהרגש הזה שלך כאילו שהכל ניגמר הוא מאוד לגיטימי ונובע ממצב העייפות כרגע.
אני בדעה שבמאה ה-21 שאנחנו חיים בה נורא קשה לשמור על מערכת יחסים זוגית לאורך זמן כשיש ילדים. זה כמו דיאטה. אתה יכול להתאמץ ולעבוד קשה על היחסים ולפעמים תרגיש יותר טוב ויותר אהוב. יש כאלה שמצליחים ויש כאלה שנישברים והעייפות מנצחת.
פעם היו חיים קהילתיים שהילדים היו יוצאים בבוקר וחוזרים לארוחת ערב והורים לא דאגו כל כך כמו היום. אבל היום אנחנו עבדים של הילדים שלנו וככה זה.
אבל אם תצליחו לעבור את ה-15-20 שנה האלה עד שהילדים גדולים ויותר עצמאיים ופחות מעיקים. ותפרגנו אחד לשני זמן לבד, אז מאוד יתכן שהאהבה תחזור ותוכלו לטייל שוב ולהנות זה מזו.
ויש כאלה שנשברים ונפרדים ואז מגיעים לאיזון על ידי זה שחלק מהזמן הילדים לא אצלם אז יש להם איזו איכות חיים זוגית עם בת זוג חדשה. גם לגיטימי.
 

Nice Phodo

New member
יש לי חברים גרושים

גם להם יש קשיים. אולי קשיים מסוג אחר אבל עדיין...
 
זה באמת כמו שאתה מתאר

ויש מי שגילה את זה בעודו רווק, שלכל אהבה יש תאריך תפוגה.
אפשר למשוך את זה עוד שנה ועוד שנה, וזה סתם בזבוז זמן.
&nbsp
מה שחשוב להבין וזה גם מעורר תרעומת אצל אחרים, זה שכל האהבות הן זמניות בהחלט. כל הקשרים הרומנטיים, כל האהבות, הכל זמני בהחלט.
מי שמפנים את זה, קל לו יותר.
גם חשוב שתדע שאתה לא אשם ולא אחראי לרגשותיו של הצד השני, זה שאהבתו נגמרה לפני שמיצית אותו ( אותה ) לחלוטין.
 
לא לכל אהבה יש תאריך תפוגה.

אצל רבים כן, אבל לא חסרים כאלה שלא. מטבע הדברים, בפורום כמו זה מעלים בעיות רק אלה שיש להם בעיות, ואז נראה שזה ככה אצל כולם. אבל אני יודעת מניסיוני, וגם רואה אצל הרבה זוגות שכבר ביחד 20, 30, 40 שנה ויותר, שממש לא אצל כולם האהבה מתה.
יש כאלה שלא מתאימה להם זוגיות או מונוגמיות ברמת העיקרון וזה בסדר גמור, אבל לא צריך להשליך את זה על כולם, כי לא כולם אותו הדבר.
 
כולם אותו הדבר

כל בני האדם דומים.
כשזה מגיע לענייני אהבות, בעיניי לפחות אין חריגים.
כמו שציינתי בהודעתי בתחתית השרשור, הכל אנלוגי למכון ליווי.
הסשן במכון ליווי, הוא זעיר אנפין לכל זוגיות בעולם.
במכון ליווי, כשמגיעה שעת הפקיעה, הבחורה קמה והולכת, והבחור חייב גם הוא להסתלק. אם הוא לא מסתלק בזמן או תוך זמן סביר... הו הו.... זה עלול להיות מאוד לא נעים בשבילו. כי אז עלול להגיע הסרסור.
בחיים האמתיים, הסרסור הוא המדינה, הרבנות, בתי הדין, המשטרה.
&nbsp
אני לא מוכן להסתבך עם אף סרסור מכל סוג.
אני מכבד את שעת הפקיעה.
כל גבר חייב לכבד את מועד הפקיעה.
 
אתה לא נשוי ולא חי עם אותו אדם במשך שנים רבות,

אז אין לך מה לקבוע בשביל כאלה שכן. אני לא קובעת לך איך אתה מרגיש ואיזה אדם אתה ואיך מתאים לך לחיות, אז אל תקבע לגבי אחרים שאתה לא מכיר אותם ואת חייהם. כל דימויי מכוני הליווי אולי טובים בשבילך, אבל אותי הם לא מרשימים ולא מעניינים. ספר להורים שלי שעוד מעט כבר בני 80 ולא מוכנים לצאת לשום בילוי זה בלי זה, ספר את זה לחבר טוב שלי שנשוי כבר 20 שנה וכל מה שאני שומעת ממנו שמה שחשוב לו שאשתו תהיה מאושרת ומה שהיא תגיד זה חוק בשבילו, ולעוד רבים וטובים שכבר שנים אני עוקבת אחרי חייהם מקרוב, כולל החיים הפרטיים שלי. אני מציעה לך לא לשלול חוויות של אחרים שלא התנסית בהן, אבל גם אם תעשה זאת, זה לא ישנה את העובדה שקיימת אהבת אמת בעולם. לא מתאים לך ולעוד רבים אחרים? אף אחד לא כופה עליכם, כל אדם צריך לחיות איך שמתאים לו (בתנאי שאינו מנצל ופוגע באחרים). אבל אל תספר לי, שממש כואב לי פיזית להיפרד מבעלי כשאחד מאיתנו חייב לצאת מהבית בלי השני (למזלי, לא קורה הרבה), שאהבה מתה או לא קיימת. ועוד איך היא קיימת, אני לא מסוגלת בכלל לדמיין חיים בלי האיש שאני אוהבת. אז אתה מוזמן להיאחז במכון הליווי שלך, ולהסתלק מיד בתום סיפוק הצרכים הפיזיים שלך, ואני ברשותך אמשיך לאהוב את בעלי (ואת ילדינו) ולא לרצות להסתלק לעולם, ולקבל ממנו אהבה בחזרה, והעיקר שכל אחד יהיה שמח בחלקו.
 
אולי יש חריגים...

לא יודע באמת.
אבל מדובר בחריגים, והם מיעוט לכלל ( לכלל שלי לפחות ).
&nbsp
דברייך לגבי החבר ש"כל מה שאשתו אומרת לו, זה חוק בשבילו" לא כ"כ מוצאים חן בעיניי, מפני שזה נשמע כמו קשר של שולטת ונשלט.
לא נשמע כמו קשר של אהבה.
&nbsp
אני בכל אופן כבר מזמן לא מאמין באהבת אמת, ואין לי כוונה לחזור ולהאמין באהבה כזאת.
יש אנשים שנשארים אחד עם השני מתוך ייאוש, מתוך חרדה ופחד תהומי מפני הבדידות. זה עשוי / עלול ליצור מראית עין של אהבה, וזה לא בדיוק אהבה.
 
ממש לא, אשתו של החבר בפירוש אוהבת אותו.

אני פשוט קרובה יותר נפשית ומדברת יותר איתו מאשר איתה, אבל אני מכירה גם אותה היטב וללא ספק יש שם אהבה (בלי קשר, אין סתירה בין אהבה למשחקי שליטה, לאנשים שונים יש צרכים שונים, שיכולים לבוא לידי ביטוי בקשר של אהבה או בקשר ללא אהבה). נכון, יש כל מיני יחסים מעוותים, אך יש גם קשרים של אהבה. זה שאתה לא התנסית ולא חווית, זה לא אומר שכל האחרים גם. אתה רק בן אדם אחד, אתה לא מייצג את כל המין האנושי
 
למעלה