עוגיית מזל36
New member
הי בלונדי
אני מחלקת את התשובה שלי לשתיים:
1. לא נראה לי שלתת עוד משהו לפני המסיבה יעזור. נשמע שאת מאד מודעת וגם היא אבל שלנוכח השפע קשה לה, כמו רבים מאיתנו העיניים אוכלות ראשונות ובמיוחד אצל ילדים בגילה. מציעה באמת למעט הסוכרייה על מקל, לא למנוע שום דבר אלא להגביל בכמות דרך החלטה שמותר (מאד חשוב להשתמש במילים חיוביות ולא באסור) לקחת כוס חד פעמית עם חטיפים, ומותר כדור שוקולד אחד, ומותר נגיד גם ארטיק וזה מספיק. שנעים וטעים לאכול חטיפים ובכמות שהחלטנו זה בסדר גמור. להדגיש שיהיה לה בתיאבון, שתאכל לאט ותיהנה מהאוכל. שזה יום הולדת וביום הולדת מותר.
2. פה זה מופנה אלייך. מאד מוכר לי נושא המאבק במשקל, הפחד שהילדים שלנו לא יצאו "שמנים" כמונו, שיאכלו בריא ולא יפריזו בממתקים. כן, היום יש שפע שבזמננו לא היה (אצלי, ותבני כמה שאני זקנה, גג היה שוקולד פרה, במבה וופלים. זהו). מה שחשוב בעיניי וזה קשה, דורש עבודה וגם עזרה, זה לא להעביר את הפחדים והחששות שלנו בנושא. אני יכולה להגיד לך שאני שומעת ילדות בכיתה ד' מדברות על זה שהן "שמנות" ועל "הדיאטה" שהן צריכות לעשות ואני מתחלחלת! ילד/ה צריכים ללמוד לאהוב את הגוף שלהם, ללמוד שיש צורות שונות של גוף ושכולן יפות. זה שלך וגם לי (מודה ומתוודה) יש תפיסת גוף שמנה זה לא אומר שצריך להעביר את זה לילדינו.
תעזבי את הבטן שלה, תעזבי את המשקל שלה, כי זה שלה ולא שלך! כל עוד בדיקות הדם חוזרות תקינות ואין אינדקציה לסכרת חלילה או לאנמיה וכו', תעזבי אותה וכן, תני לה לאכול, במידה. למדי אותה מידה מה היא. למדי אותה להקשיב לגוף שלה מתי היא שבעה. למדי אותה לקבל את הגוף שלה לא משנה מה צורתו. למדי אותה שאת אוהבת אותה כמו שהיא. למדי אותה לאכול בריא לא בגלל משקל אלא כדי שתיהיה בריאה עם כח לשחק וליהנות.
אני יכולה להעיד על עצמי שהיו לי תקופות כנערה שנורא השמנתי, אכלתי המון בגלל התבגרות קשה. יאמר לזכות אימא שלי שהיא שתקה! לא אמרה מילה. כשבכיתי לה שהשמנתי שאלה אם אני רוצה ללכת לקנות בגדים שמתאימים ואם אני רוצה עזרה בעניין האכילה (שהיא תעזור לי או שנלך יחד לשומרי משקל). מעולם לא נזפה בי, מעולם לא אמרה לי אל תאכלי את זה או את זה (ואימא שלי הייתה שמנמנה מאד חלק ניכר מחייה). בקיצור, היום אני לומדת להיות אימא שלי בנושא. מנסה לא לעשות אישיו מאוכל מול הילדים. מאד משחררת אצל סבא וסבתא, משחררת במסיבות באם יש כאלה שמחלקים ממתקים. ובעיקר בעיקר מלמדת אותם להקשיב לגוף שלהם, לרעב שלהם וכן, מלמדת גם לאכול אוכל מזין ובריא.
לכי חבקי את המקסימונת שלך, תאהבי אותה בדיוק כמו שאת יודעת, בקשי סליחה אם צריך או אפשר ותתחילו דף חדש לשתיכן.
בהצלחה! הכל בר תיקון ושינוי אם רק רוצים
אני מחלקת את התשובה שלי לשתיים:
1. לא נראה לי שלתת עוד משהו לפני המסיבה יעזור. נשמע שאת מאד מודעת וגם היא אבל שלנוכח השפע קשה לה, כמו רבים מאיתנו העיניים אוכלות ראשונות ובמיוחד אצל ילדים בגילה. מציעה באמת למעט הסוכרייה על מקל, לא למנוע שום דבר אלא להגביל בכמות דרך החלטה שמותר (מאד חשוב להשתמש במילים חיוביות ולא באסור) לקחת כוס חד פעמית עם חטיפים, ומותר כדור שוקולד אחד, ומותר נגיד גם ארטיק וזה מספיק. שנעים וטעים לאכול חטיפים ובכמות שהחלטנו זה בסדר גמור. להדגיש שיהיה לה בתיאבון, שתאכל לאט ותיהנה מהאוכל. שזה יום הולדת וביום הולדת מותר.
2. פה זה מופנה אלייך. מאד מוכר לי נושא המאבק במשקל, הפחד שהילדים שלנו לא יצאו "שמנים" כמונו, שיאכלו בריא ולא יפריזו בממתקים. כן, היום יש שפע שבזמננו לא היה (אצלי, ותבני כמה שאני זקנה, גג היה שוקולד פרה, במבה וופלים. זהו). מה שחשוב בעיניי וזה קשה, דורש עבודה וגם עזרה, זה לא להעביר את הפחדים והחששות שלנו בנושא. אני יכולה להגיד לך שאני שומעת ילדות בכיתה ד' מדברות על זה שהן "שמנות" ועל "הדיאטה" שהן צריכות לעשות ואני מתחלחלת! ילד/ה צריכים ללמוד לאהוב את הגוף שלהם, ללמוד שיש צורות שונות של גוף ושכולן יפות. זה שלך וגם לי (מודה ומתוודה) יש תפיסת גוף שמנה זה לא אומר שצריך להעביר את זה לילדינו.
תעזבי את הבטן שלה, תעזבי את המשקל שלה, כי זה שלה ולא שלך! כל עוד בדיקות הדם חוזרות תקינות ואין אינדקציה לסכרת חלילה או לאנמיה וכו', תעזבי אותה וכן, תני לה לאכול, במידה. למדי אותה מידה מה היא. למדי אותה להקשיב לגוף שלה מתי היא שבעה. למדי אותה לקבל את הגוף שלה לא משנה מה צורתו. למדי אותה שאת אוהבת אותה כמו שהיא. למדי אותה לאכול בריא לא בגלל משקל אלא כדי שתיהיה בריאה עם כח לשחק וליהנות.
אני יכולה להעיד על עצמי שהיו לי תקופות כנערה שנורא השמנתי, אכלתי המון בגלל התבגרות קשה. יאמר לזכות אימא שלי שהיא שתקה! לא אמרה מילה. כשבכיתי לה שהשמנתי שאלה אם אני רוצה ללכת לקנות בגדים שמתאימים ואם אני רוצה עזרה בעניין האכילה (שהיא תעזור לי או שנלך יחד לשומרי משקל). מעולם לא נזפה בי, מעולם לא אמרה לי אל תאכלי את זה או את זה (ואימא שלי הייתה שמנמנה מאד חלק ניכר מחייה). בקיצור, היום אני לומדת להיות אימא שלי בנושא. מנסה לא לעשות אישיו מאוכל מול הילדים. מאד משחררת אצל סבא וסבתא, משחררת במסיבות באם יש כאלה שמחלקים ממתקים. ובעיקר בעיקר מלמדת אותם להקשיב לגוף שלהם, לרעב שלהם וכן, מלמדת גם לאכול אוכל מזין ובריא.
לכי חבקי את המקסימונת שלך, תאהבי אותה בדיוק כמו שאת יודעת, בקשי סליחה אם צריך או אפשר ותתחילו דף חדש לשתיכן.
בהצלחה! הכל בר תיקון ושינוי אם רק רוצים