השאלה של רוּ (כרגיל) בהחלט במקום
ולשאלתך שלך - היו שינויים רבים הן בסגנון ההוראה של או-סנסיי והן בסגנון הבחינות שערך לתלמידיו. בגדול ניתן אולי לחלק אותן פחות או יותר לשלוש בצורה די גסה: ראשית יש לזכור שאואשיבה בתחילת דרכו למד ולימד שיטות קוריו, כלומר שיטות שבהן הטכניקות מתוארות ומתועדות בד"כ בספר (או מגילת) השיטה ובהחלט היה תיאור ותיעוד של כל הטכניקות שצריכות להלמד לדרגה מסויימת (יש תיאור של אואשיבה עצמו לומד ממורה מסויים כשהוא משלם לו סכום קבוע של כסף לכל טכניקה שהמורה מלמד אותו), כמובן ששיטת החגורות והקיו לא הייתה קיימת אז אלא שיטת ה"קאיידן" ה"מנקיו-קאיידן" או ה"אוקו-דֵן" - שעיקרה הענקת רשיון הוראה לאחר שהתלמיד בילה כמה שנים טובות בצמידות למורה שווידא שלא רק שהתלמיד שולט היטב בטכניקות אלא שגם האישיות וההתנהלות שלו מתאימות לרוח השיטה. (לעיתים היו מחלקים את השלבים לשלושה שניתן להקביל אולי ל"תלמיד מתחיל" - מה שמקביל פחות או יותר לדאנים שבין אחד לשלוש כיום, תלמיד מתקדם, נניח בין דאן 3-5 ו"בעל רשיון" מדאן חמש ומעלה - קיימות כמובן ווריאציות שונות על הנושא אבל התיאור הזה צריך לתת לך איזשהו סוג של רעיון על אופן התנהלות העניינים) כשאואשיבה התחיל ללמד הוא שמר בתחילה על סדר-הדברים כפי שהוא למד אותם (לימוד טכניקות לפי מגילות השיטה והערכה אישית של תלמיד על בסיס אישי), כשהתחיל לפתח את השיטה שלו ולשאוב טכניקות ורעיונות מהשיטות השונות שלמד כמובן שלא יכל יותר להשען על המגילות והקוריקולום של שיטה ספציפית. בנוסף לכך, עם העלייה בפופולאריות של שיטת הקיו/דאן שהומצאה ע"י ג'יגורו-קאנו הוא העניק רטרואקטיבית לתלמידיו המתקדמים (שכבר החזיקו ברשיונות-לימוד מטעמו) דרגות-דאן מתאימות. לגבי ההחדרה והסטנדראטיזצייה של בחינות קיו/דאן באייקיקאי אין לי ממש מושג - אני מניח שמישהו מהסמכויות בתחום יוכל להרחיב
ולשאלתך שלך - היו שינויים רבים הן בסגנון ההוראה של או-סנסיי והן בסגנון הבחינות שערך לתלמידיו. בגדול ניתן אולי לחלק אותן פחות או יותר לשלוש בצורה די גסה: ראשית יש לזכור שאואשיבה בתחילת דרכו למד ולימד שיטות קוריו, כלומר שיטות שבהן הטכניקות מתוארות ומתועדות בד"כ בספר (או מגילת) השיטה ובהחלט היה תיאור ותיעוד של כל הטכניקות שצריכות להלמד לדרגה מסויימת (יש תיאור של אואשיבה עצמו לומד ממורה מסויים כשהוא משלם לו סכום קבוע של כסף לכל טכניקה שהמורה מלמד אותו), כמובן ששיטת החגורות והקיו לא הייתה קיימת אז אלא שיטת ה"קאיידן" ה"מנקיו-קאיידן" או ה"אוקו-דֵן" - שעיקרה הענקת רשיון הוראה לאחר שהתלמיד בילה כמה שנים טובות בצמידות למורה שווידא שלא רק שהתלמיד שולט היטב בטכניקות אלא שגם האישיות וההתנהלות שלו מתאימות לרוח השיטה. (לעיתים היו מחלקים את השלבים לשלושה שניתן להקביל אולי ל"תלמיד מתחיל" - מה שמקביל פחות או יותר לדאנים שבין אחד לשלוש כיום, תלמיד מתקדם, נניח בין דאן 3-5 ו"בעל רשיון" מדאן חמש ומעלה - קיימות כמובן ווריאציות שונות על הנושא אבל התיאור הזה צריך לתת לך איזשהו סוג של רעיון על אופן התנהלות העניינים) כשאואשיבה התחיל ללמד הוא שמר בתחילה על סדר-הדברים כפי שהוא למד אותם (לימוד טכניקות לפי מגילות השיטה והערכה אישית של תלמיד על בסיס אישי), כשהתחיל לפתח את השיטה שלו ולשאוב טכניקות ורעיונות מהשיטות השונות שלמד כמובן שלא יכל יותר להשען על המגילות והקוריקולום של שיטה ספציפית. בנוסף לכך, עם העלייה בפופולאריות של שיטת הקיו/דאן שהומצאה ע"י ג'יגורו-קאנו הוא העניק רטרואקטיבית לתלמידיו המתקדמים (שכבר החזיקו ברשיונות-לימוד מטעמו) דרגות-דאן מתאימות. לגבי ההחדרה והסטנדראטיזצייה של בחינות קיו/דאן באייקיקאי אין לי ממש מושג - אני מניח שמישהו מהסמכויות בתחום יוכל להרחיב