GnomeBubble
New member
??
דגש בכינוי מושא
- פותח הנושא אלירן259
- פורסם בתאריך
GnomeBubble
New member
אולי פשוט חולץ מטבריה השורש ט-ב-ר
ואח"כ הוכנס לתוך משקל קטלן ונוספה לו יו"ד. או שהוא סתם נבנה כך בתור אנלוגיה לחיפני ובישני.
ואח"כ הוכנס לתוך משקל קטלן ונוספה לו יו"ד. או שהוא סתם נבנה כך בתור אנלוגיה לחיפני ובישני.
GnomeBubble
New member
אולי פשוט חולץ מטבריה השורש ט-ב-ר
ואח"כ הוכנס לתוך משקל קטלן ונוספה לו יו"ד. או שהוא סתם נבנה כך בתור אנלוגיה לחיפני ובישני.
ואח"כ הוכנס לתוך משקל קטלן ונוספה לו יו"ד. או שהוא סתם נבנה כך בתור אנלוגיה לחיפני ובישני.
את מתכוונת לשינוי הצורות?
טברני> טברייני? לטעמי הצורה טברייני מאוד מגושמת בהגייה מלרעית (לא כמו שאנו הוגים כיום) ולכן התפתחה הצורה חסרת היו"ד, כלומר הצורה טברייני משמרת את היחס למילת המקור- טבריה ואילו טברני משקפת את ההגייה הנוחה. בין אם השווא נע נהגה כתנועה או לא, נוצר מרכז כובד בראש המילה שמאפיל על הטעם במלרע: ט-בר-י-ני (תנועה קצרה-שווא נע/ הברה סגורה/ הברה פתוחה ורק לאחר מכן הטעם, מה גם שהמקצב לא תואם למקצב השגור בעברית ומבנה הטעם במילים).
טברני> טברייני? לטעמי הצורה טברייני מאוד מגושמת בהגייה מלרעית (לא כמו שאנו הוגים כיום) ולכן התפתחה הצורה חסרת היו"ד, כלומר הצורה טברייני משמרת את היחס למילת המקור- טבריה ואילו טברני משקפת את ההגייה הנוחה. בין אם השווא נע נהגה כתנועה או לא, נוצר מרכז כובד בראש המילה שמאפיל על הטעם במלרע: ט-בר-י-ני (תנועה קצרה-שווא נע/ הברה סגורה/ הברה פתוחה ורק לאחר מכן הטעם, מה גם שהמקצב לא תואם למקצב השגור בעברית ומבנה הטעם במילים).
לפי הדוגמאות בספרו של פינסקר
מבוא אל הנקוד האשורי, מערכת ההדגשה היא (כמעט) אותה המערכת בנקוד הטבריני והבבלי. יתכן ושתי שיטות הנקוד הן מאותו המקור. אולי נקדני בטבריה הביאו איתם את שיטת הנקוד הבבלי בעלותם ארצה, ובטבריה הם רק שכללו אותה לצורתה הנוכחית. תופעת ניקוד התנך היא תופעה מופלאה. קמו כמה אנשים עלומי שם, הטילו ניקוד בכל התנך (כולל התורה!) ולא קם פוצה פה ומצפצף עליהם.
מבוא אל הנקוד האשורי, מערכת ההדגשה היא (כמעט) אותה המערכת בנקוד הטבריני והבבלי. יתכן ושתי שיטות הנקוד הן מאותו המקור. אולי נקדני בטבריה הביאו איתם את שיטת הנקוד הבבלי בעלותם ארצה, ובטבריה הם רק שכללו אותה לצורתה הנוכחית. תופעת ניקוד התנך היא תופעה מופלאה. קמו כמה אנשים עלומי שם, הטילו ניקוד בכל התנך (כולל התורה!) ולא קם פוצה פה ומצפצף עליהם.
GnomeBubble
New member
אתה יודע שיש כתבי-יד עתיקים של התנ"ך, כן?
כאלה שקדמו לניקוד הטברני ואף לנוסח המסורה. קוראים להם המגילות הגנוזות או מגילות קומראן. (טוב, זה רק חלק ממה שיש שם) אם אנחנו רוצים להוכיח או להפריך את התאוריה שלך לגבי קדימות הדגש לניקוד יש דרך פשוטה מאוד לעשות את זה: לפתוח את אחת המגילות הללו ולראות האם יש שם דגשים. הנה דוגמא של קטע מהמגילה של ויקרא כ"ו: http://www.schoyencollection.com/HebrewAramaic_files/ms4611.jpg
כאלה שקדמו לניקוד הטברני ואף לנוסח המסורה. קוראים להם המגילות הגנוזות או מגילות קומראן. (טוב, זה רק חלק ממה שיש שם) אם אנחנו רוצים להוכיח או להפריך את התאוריה שלך לגבי קדימות הדגש לניקוד יש דרך פשוטה מאוד לעשות את זה: לפתוח את אחת המגילות הללו ולראות האם יש שם דגשים. הנה דוגמא של קטע מהמגילה של ויקרא כ"ו: http://www.schoyencollection.com/HebrewAramaic_files/ms4611.jpg
GnomeBubble
New member
לא רוצה
הם לא כורכים אותו כמו שצריך - הוא תמיד מתפרק לי כשאני פותח
הם לא כורכים אותו כמו שצריך - הוא תמיד מתפרק לי כשאני פותח
נראה לי שהתפוצה של הצורות
היא פחות או יותר כמו שאתה מתאר, אם כי מופיעות גם צורות לא דגושות בהפסק כגון "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ", ואני מניח שאפשר למצוא דוגמאות נוספות. אבל לפחות מבחינה היסטורית מדובר לדעתי בשתי צורות נבדלות: צורות כמו יַכֶּכָּה ויְבָרְכֶךָּ התגלגלו מצורות שבהן נוספה נו"ן שוואית לפני כינוי המושא (הנו"ן הזאת שרדה בצורות מעין יִשְׁמְרֶנּוּ [< *יִשְׁמְרֶנְהוּ]). לעומת זאת בצורות מעין יִשְׁמָרְךָ ויִשְׁמְרֶךָ הנו"ן הזאת נעדרת. לא ידוע לי מה היה תפקידה של הנו"ן הזאת. אני לא חושב שהיא קשורה לנו"ן הסופית שבצורות מעין תִּשְׁתַּכָּרִין, יֶהֱמָיוּן, שאולי אפשר להשוות לנו"ן של העתיד הרגיל (אינדיקטיב) בערבית.
היא פחות או יותר כמו שאתה מתאר, אם כי מופיעות גם צורות לא דגושות בהפסק כגון "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ", ואני מניח שאפשר למצוא דוגמאות נוספות. אבל לפחות מבחינה היסטורית מדובר לדעתי בשתי צורות נבדלות: צורות כמו יַכֶּכָּה ויְבָרְכֶךָּ התגלגלו מצורות שבהן נוספה נו"ן שוואית לפני כינוי המושא (הנו"ן הזאת שרדה בצורות מעין יִשְׁמְרֶנּוּ [< *יִשְׁמְרֶנְהוּ]). לעומת זאת בצורות מעין יִשְׁמָרְךָ ויִשְׁמְרֶךָ הנו"ן הזאת נעדרת. לא ידוע לי מה היה תפקידה של הנו"ן הזאת. אני לא חושב שהיא קשורה לנו"ן הסופית שבצורות מעין תִּשְׁתַּכָּרִין, יֶהֱמָיוּן, שאולי אפשר להשוות לנו"ן של העתיד הרגיל (אינדיקטיב) בערבית.
../images/Emo45.gif והרחבה:
בשפות השמיות הקדומות היתה קיימת, לצד נטיית העתיד הרגיל, נטיית "עתיד מחוזק". העתיד המחוזק היא נטיית עתיד עם סופית נו"ן. לעתיד הזה יש משמעות של הדגשה, מעין "אכן אעשה", "אכן אכתוב" וכו'. העתיד המחוזק מופיע גם בערבית קלאסית, ושם הנו"ן שלו מכונה "נון אלמֻאַכִּדַה" - כמו aktubanna במקום aktubu. העתיד המחוזק קיים גם בעברית מקראית, למשל: וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (מתוך שירת הים), יְסֹבְבֶנְהוּ, יִצְּרֶנְהוּ (שניהם בדברים לב, י), יברכנהו (תהלים עב טו).בספרי הדקדוק הנו"ן הזאת מכונה "נו"ן אנרגטית" (nun energicus), העניין הוא, שבגוף שני יחיד יש שתי דרכים לעתיד המחוזק: * או שהנו"ן מתקיימת (-ֶנְךָּ) - למשל: אֶתְּקֶנְךָּ (ירמיה כב כד), ואז הדגש הוא דגש קל; * או שהיא נבלעת בכ"ף של הכינוי (-ֶךָּ או -ֶכָּה), ואז הדגש הוא דגש חזק (דגש משלים), שמשקף את הנו"ן שנבלעה. הצורה שאלירן שאל לגביה שייכת לדרך השנייה - יככּה (במקור *יכנְכָּה). שלוש הערות: 1. למיטב ידיעתי (לא בדקתי את זה סטטיסטית) כל צורות העתיד המחוזק הן מלעליות, כלומר צורות הפסק מורפולוגי, אם כי אני לא בטוח שכולן נמצאות גם בהפסק תחבירי. כנראה יש לזה קשר לכך שהן נועדו להעביר מסר של הדגשה. 2. יש צורה אחת לפחות של עבר מחוזק - וּבֵרְכֶךָּ (דברים כד יג). 3. אפשר לראות דיון מעמיק יותר בעניין העתיד המחוזק בספר הדקדוק של גזניוס, §58, פיסקה 4 (עמוד 157-158), ובדקדוק של באואר ליאנדר, עמ' 338-339.
בשפות השמיות הקדומות היתה קיימת, לצד נטיית העתיד הרגיל, נטיית "עתיד מחוזק". העתיד המחוזק היא נטיית עתיד עם סופית נו"ן. לעתיד הזה יש משמעות של הדגשה, מעין "אכן אעשה", "אכן אכתוב" וכו'. העתיד המחוזק מופיע גם בערבית קלאסית, ושם הנו"ן שלו מכונה "נון אלמֻאַכִּדַה" - כמו aktubanna במקום aktubu. העתיד המחוזק קיים גם בעברית מקראית, למשל: וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (מתוך שירת הים), יְסֹבְבֶנְהוּ, יִצְּרֶנְהוּ (שניהם בדברים לב, י), יברכנהו (תהלים עב טו).בספרי הדקדוק הנו"ן הזאת מכונה "נו"ן אנרגטית" (nun energicus), העניין הוא, שבגוף שני יחיד יש שתי דרכים לעתיד המחוזק: * או שהנו"ן מתקיימת (-ֶנְךָּ) - למשל: אֶתְּקֶנְךָּ (ירמיה כב כד), ואז הדגש הוא דגש קל; * או שהיא נבלעת בכ"ף של הכינוי (-ֶךָּ או -ֶכָּה), ואז הדגש הוא דגש חזק (דגש משלים), שמשקף את הנו"ן שנבלעה. הצורה שאלירן שאל לגביה שייכת לדרך השנייה - יככּה (במקור *יכנְכָּה). שלוש הערות: 1. למיטב ידיעתי (לא בדקתי את זה סטטיסטית) כל צורות העתיד המחוזק הן מלעליות, כלומר צורות הפסק מורפולוגי, אם כי אני לא בטוח שכולן נמצאות גם בהפסק תחבירי. כנראה יש לזה קשר לכך שהן נועדו להעביר מסר של הדגשה. 2. יש צורה אחת לפחות של עבר מחוזק - וּבֵרְכֶךָּ (דברים כד יג). 3. אפשר לראות דיון מעמיק יותר בעניין העתיד המחוזק בספר הדקדוק של גזניוס, §58, פיסקה 4 (עמוד 157-158), ובדקדוק של באואר ליאנדר, עמ' 338-339.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.