את בני החלטתי לא למול יומיים לפני
הברית בעקבות מידע שנחשפתי אליו במקרה ועורר בי ספק ורצון ללמוד את הנושא. לאחר למידת הנושא היה לי ברור שלא תהיה ברית, אבל גם היה פחד גדול מהעניין החברתי. אשתי מלה את בנה הראשון מנישואים קודמים, והברית לא יצאה טוב והיה צריך לתקן אותה בניתוח בהרדמה מלאה בגיל שנה. בנה היה שלושה ימים עם קטטר. על טראומת הברית נוספה טראומת ניתוח התיקון ולמרות זאת היא לא חשבה לרגע להימנע מברית עם בננו המשותף. רק כשבאתי אליה עם המידע שנתקלתי בו במקרה באינטרנט, היא אמרה: "אתה לא רוצה לחתוך? לא חותכים." ההתגברות על הפחד מהשד החברתי היתה אצלי תהליך שנמשך כמה שבועות. הדבר המשמעותי הראשון שגרם לפחד להתמוסס הוא פגישה עם רונית מקה"ל (קבוצה של הורים לילדים לא נימולים). היא עצמה אמא לילד לא נימול והיא מכירה מאות הורים לילדים לא נימולים בגלל שהיא מארגנת אחת לחודשיים פגישה בין הורים מתלבטים להורים לילדים לא נימולים. היא סיפרה לנו על הניסיון האישי שלה ועל דברים ששמעה מהורים רבים על ניסיונם בגידול ילדים לא נימולים והשתכנענו שסיפורי הזוועות ותרחישי האימה על גורלו המר של הילד הלא נימול בישראל הם חסרי אחיזה במציאות. היום, אחרי כשנה וחצי של קריאת מאמרים ומחקרים על היבטים שונים ומגוונים של נושא המילה, אני מחזיק בדעה שהורה שכורת רקמה בריאה מגופו של ילדו שלא לצורך רפואי פוגע בזכויות האדם של הילד. לכל אדם, ולכל תינוק, מוקנית הזכות הטבעית שלא יכאיבו לו ובוודאי שלא יחתכו מגופו רקמות בריאות שלא לצורך רפואי. מסירת התינוק למוהל שיכרות את עורלתו חושפת את התינוק לכאב ולסיכון ומהווה פגיעה בגוף - כל זאת שלא לצורך רפואי. אשמח אם תבקרו באתר שלי, גונן על הילד, שמוקדש לנושא.
והזמנה נוספת: אתמול אני ואשתי מאיה התראיינו בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 בהנחיית דני רופ ותמר איש-שלום. כדי לראות את הראיון, צריך ללחוץ קליק ימני על הקישור הזה ולבחור בפקודה Save Target As (שמירת יעד בשם). אחרי שהקובץ גומר לרדת למחשב אפשר לראותו. (אורך הקטע חמש וחצי דקות)
הברית בעקבות מידע שנחשפתי אליו במקרה ועורר בי ספק ורצון ללמוד את הנושא. לאחר למידת הנושא היה לי ברור שלא תהיה ברית, אבל גם היה פחד גדול מהעניין החברתי. אשתי מלה את בנה הראשון מנישואים קודמים, והברית לא יצאה טוב והיה צריך לתקן אותה בניתוח בהרדמה מלאה בגיל שנה. בנה היה שלושה ימים עם קטטר. על טראומת הברית נוספה טראומת ניתוח התיקון ולמרות זאת היא לא חשבה לרגע להימנע מברית עם בננו המשותף. רק כשבאתי אליה עם המידע שנתקלתי בו במקרה באינטרנט, היא אמרה: "אתה לא רוצה לחתוך? לא חותכים." ההתגברות על הפחד מהשד החברתי היתה אצלי תהליך שנמשך כמה שבועות. הדבר המשמעותי הראשון שגרם לפחד להתמוסס הוא פגישה עם רונית מקה"ל (קבוצה של הורים לילדים לא נימולים). היא עצמה אמא לילד לא נימול והיא מכירה מאות הורים לילדים לא נימולים בגלל שהיא מארגנת אחת לחודשיים פגישה בין הורים מתלבטים להורים לילדים לא נימולים. היא סיפרה לנו על הניסיון האישי שלה ועל דברים ששמעה מהורים רבים על ניסיונם בגידול ילדים לא נימולים והשתכנענו שסיפורי הזוועות ותרחישי האימה על גורלו המר של הילד הלא נימול בישראל הם חסרי אחיזה במציאות. היום, אחרי כשנה וחצי של קריאת מאמרים ומחקרים על היבטים שונים ומגוונים של נושא המילה, אני מחזיק בדעה שהורה שכורת רקמה בריאה מגופו של ילדו שלא לצורך רפואי פוגע בזכויות האדם של הילד. לכל אדם, ולכל תינוק, מוקנית הזכות הטבעית שלא יכאיבו לו ובוודאי שלא יחתכו מגופו רקמות בריאות שלא לצורך רפואי. מסירת התינוק למוהל שיכרות את עורלתו חושפת את התינוק לכאב ולסיכון ומהווה פגיעה בגוף - כל זאת שלא לצורך רפואי. אשמח אם תבקרו באתר שלי, גונן על הילד, שמוקדש לנושא.