יש הרבה דברים, וזה אחד מהם, שאמנם נכונים עובדתית
בוודאי על פי הגישה של חוקרי מקרא ואקדמאים מהזרם המרכזי בימינו, אבל במגזרים אחרים נהוג לחיות איתם בסוג של הכחשה והדחקה. הנראטיב האורתודוכסי בעניין הזה הוא שהקו המנחה של היהדות מעולם לא השתנה באופן מהותי מאז מעמד הר סיני, ושאם חלו שינויים כלשהם, הם היו או בגדר החמרה (שנעשתה כמובן מסיבות טובות מאד, ולא, חלילה, סתם כדי לשמר את כוחו של הממסד הרבני ולשלוט באוכלוסיה), או בגדר המינימום ההכרחי שאפשר היה להגיע אליו בהתחשב בכל מיני אילוצים (שגם זה, מצויין, כי מה אנחנו רוצים? שהיהדות תתאבד?). אז כן, הלכות היהדות הרבנית מבוססות על התלמוד הבבלי ולא על התורה, אבל "התלמוד נכתב בהשראת התורה, והגדויילים ידעו בדיוק מה שהם עושים".
 
ספציפית בעניין המילה, המוח החרדי ילך לכיוון של "ראשית, אין לכם הוכחות שהיתה או לא היתה פריעה ומציצה, ושנית, זו לא הנקודה. הנקודה היא שמאז מעמד הר סיני, כל היהודים תמיד מלו".