באדיבות: קריאת חובה -ספרות ילדים מומלצת, פרופ' שי רודין
ביום שני נציין את יום הזיכרון לשואה. בעיני, הדרך הנכונה לדבר עם ילדים (ביסודי) על הנושא, היא להכיר להם יצירות ספרות שעוסקות בשואה באופן שמעדן את האימה. לכן אני ממליץ על יצירות שקרובות ללבי, וחושפות את נמעניהם ונמעניהן לילדים ששרדו את השואה.
"הדובי של פרד", איריס ארגמן - לכיתות ב'
"מטאטאים רוקדים בחורף", הדס ליבוביץ' - לכיתות ג'
"קלידוסקופ", חוה ניסימוב - לכיתות ד'
"המסע שלי עם אלכס", רות אלמוג - לכיתות ה'
"הקיץ של אביה", גילה אלמגור - לכיתות ו'
חשוב בעיני להניח כל דבר אחר בצד, ולקרוא לתלמידים את היצירות. גם אם הן ארוכות ונקראות בהמשכים. לחשוף אותם הן לעבר המשותף שלנו, והן לאופן שבו אמנות מצליחה לייצג טראומה לאומית ואישית. כל אחת מן היצירות מתוארת סביב נקודת התצפית של ילד או ילדה, ובמקרה של "הדובי של פרד" - מנקודת התצפית של דובי. באופן כזה מושג אפקט של מסירה הנאמנה לידיעה הילדית. מסירה חלקית, מסירה שכוללת שאלות רבות, ונאמנה לתחושתם של ילדים, לפיה מידע רב מוסתר מהם ועליהם לפצח אותו בכליהם. היצירות הללו מהוות שילוב מוצלח של טקסט ואיורים, ותפקיד האיורים בהן הוא להוות קול שני לסיפור. להמחיש את מה שהגיבורים אינם אומרים. את החששות, את אי הוודאות, ואת החיפוש אחר תקווה.
כותרים נוספים בנושא בתגובה הבאה
