דוקטור דוליטל/יו לופטינג.
מ'הארץ'-הווטרינר האהוב בעולם
התרגום החדש של עלילות דוקטור דוליטל מצליח לשמור על החיוך בקצות המלים, ועל החדווה הפרועה והחיוניות של הספר שנכתב לפני כמעט 100 שנה
מאשה צור-גלוזמן:
סיפורו של דוקטור דוליטל
תרגמה מאנגלית:
עטרה אופק. סדרת הרפתקה, הוצאת אוקיינוס/ מודן,
 
"הו, הדוקטור, איזה איש פיקח! הילדים והכלבים כולם מזדרזים לרוץ בעקבותיו, ואפילו העורבים ממגדל הכנסייה מקרקרים ומנידים בראשם. הדוקטור הוא כמובן דוקטור דוליטל, והילדים והכלבים, כמו גם העורבים, הם תושבי העיירה הקטנה שלוּליִה־לחוף־ביצה.
 
כמעט 100 שנה חלפו מאז התפרסם "סיפורו של דוקטור דוליטל (שהוא תולדות חייו המוזרים בביתו והרפתקאותיו המדהימות באזורים מרוחקים שלא נודעו עד כה)", ועדיין לא נס ליחו. ראשיתו במכתבים מאוירים ששלח חייל מלחמת העולם הראשונה, יו לופטינג, לילדיו מהחפירות: לטענתו, החדשות האמיתיות היו מזוויעות או משעממות מדי, ועל כן המציא את הדוקטור הטוב, כדי שיהיה לו במה לבדר את ילדיו ואמצעי לתקשר עמם.
 
הקוראים מתוודעים לדוקטור ג'ון דוליטל - רופא מכובד בעיירתו, "המפורסם ביותר במחוז המערבי". אך אבוי, אהבתו הגדולה לחיות מחמד מרחיקה עוד ועוד חולים (כמו הגברת המבוגרת שבאה לטפל בשיגרון שלה, התיישבה על קיפוד תועה, ומאז מקפידה לנסוע לרופא במרחק של 15 ק"מ מביתה). אחותו של דוקטור דוליטל, שרה, שמנהלת את משק הבית שלו, מתלוננת על אורח החיים שלהם, על כך שהם נעשים עניים יותר ויותר בשל החולים המתמעטים, אך הדוקטור לא נכנע. "אני אוהב את החיות יותר מאשר את 'האנשים המכובדים'", הוא פוטר את תלונותיה.
 
כשהם כבר מגיעים לפת לחם, קורה דבר מופלא - התוכית של דוקטור דוליטל, פולינזיה, שזוכרת את צ'רלס השני מתחבא בעץ אלון מתישהו במאה ה-17 - מלמדת את הדוקטור לדבר בשפת החיות. דבר זה, בשילוב מלה טובה של הסוחר במזון לבעלי חיים, הופך את דוקטור דוליטל לרופא בעלי החיים המבוקש ביותר בסביבתו, לחיות משק ולחיות מחמד.
 
אלא שגם האידיליה הזאת לא מחזיקה זמן רב: תנין שברח מהקרקס אל חסותו של הדוקטור הטוב מפיל חתתו הן על הגבירות המבקרות עם כלבי הפודל שלהן והן על שרה דוליטל, האחות למודת הסבל, שמחליטה לעזוב את הבית ולהתחתן. גם האיכרים נמנעים מלבוא, והדוקטור מוצא עצמו מטופל בעשרות חיות וללא פרנסה.
 
סרטון 1967 :
https://www.youtube.com/watch?v=kjhoA_xhLnk
 
"הכסף הוא מטרד", נוהג לומר דוקטור דוליטל (והקוראת בת השבע חוזרת אחריו בקריאת אמן מלאת להט), אך חיות הבית שלו מתחילות לדאוג: מהיכן ישיגו מזון לבעלי החיים הרבים שממלאים את ביתו של הדוקטור וממה יתפרנס הדוקטור עצמו?
 
תוך כדי כך שהחיות שוברות את הראש ("אל תעשו עניין מכל דבר", נוזף בהן הדוקטור), מגיעה אל הבית סנונית מאפריקה, שמדווחת על מגיפה נוראה שפקדה את הקופים שם. הדוקטור מחליט להפליג לאפריקה עם כמה מחיות המחמד הקרובות אליו ביותר, וכך מתחילות הרפתקאותיהם "באזורים מרוחקים שלא נודעו עד כה".
 
החבורה המשונה נתקלת במשפחת מלוכה אפריקאית עוינת, בחיות בר מופלאות (חלקן בדיוניות), בשודדי ים מטילי אימה ובעוד דמויות שונות ומשונות, שאף אחת מהן כנראה לא היתה עוברת את צנזורת התקינות הפליטות של ימינו (ואכן, דמותו של הנסיך האפריקאי בומפו, ששואף להפוך ללבן כדי לזכות בלבה של אשה לבנה, התקבלה בחוסר אהדה גובר משנות ה–60 בארצות הברית, ובמהדורות שיצאו שם באותן שנים הושמטו הקטעים המציגים אותו כנלעג).
 
יש משהו אנרכי בסיפורו של דוקטור דוליטל, וייתכן מאוד שיש קשר הדוק לדרך שבה נכתב, כפרקים־פרקים שנועדו לשעשע את ילדיו של לופטינג בכל פעם שקיבלו מכתב: העלילה פרועה במקצת, נעה ונדה בין התרחשויות ספורדיות, ולמעשה משקפת את אישיותו של דוקטור דוליטל עצמו - מפוזרת מעט, מלאת חוש הומור, סקרנות וטוב לב, אך עוקצנית במידה ראויה וכלל לא מתקתקה.
 
על מלאכת התרגום אמונה עטרה אופק, אשת מלים רבת פעלים בפני עצמה, ועם זאת אי אפשר שלא לציין את מורשת תרגום ספרי הילדים הנהדרת של אביה, אוריאל אופק, שאותה היא ממשיכה בתרגומיה. ב"דוקטור דוליטל" היא מעניקה ניחוח מיושן לשפה, ולא במובן השלילי - הארכאי, הבלתי מובן והלא רלבנטי - אלא במובן החיובי ביותר. אף על פי שהשפה נהירה ופשוטה, יש בה הדהוד לזמן הארוך שעבר מאז שנכתב המקור, קצב נינוח אך לא נרפה, וחיוך מובנה ממש בקצות המלים, בדיוק כמו שאפשר לדמיין את דוקטור דוליטל עצמו מדבר."
 
צילום: