בגץ 6603/06

[מיכל דחוח הלוי]

בגץ 6603/06

אני מעלה כאן פסק דין של בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק. בדרך כלל, כשאזרח פונה לבגץ בבקשת סעד נגד החלטה של מוסד ממוסדות המדינה, בגץ מחזיר את סמכות ההחלה לאותו מוסד מדינה עם דרישה לנקוט לפי החוק/הכללים המקובלים/כללי הצדק הטבעי וכדומה. כך גם במקרים בהם נדרש בגץ לדון בסוגיות העברת משמורת. אחת מהנקודות החשובות בפסק דין זה הוא העובדה שבגץ לא החזיר את סמכות ההחלטה בעניין המשמורת לבית הדין הרבני, אלא נטל אותה לעצמו - והחליט לבטל את החלטת בית הדין הרבני להעביר משמורת מהאם לאב ולהחזיר את הילדים למשמורת האם. החלטה זו משמעותית מבחינת סמכויות בית הדין הרבני בישראל. בהמשך אביא את כתב הטענות לבגץ זה, שהוא שערורייתי מבחינת התנהלות משרד הרווחה ובית הדין הרבני

 

[מיכל דחוח הלוי]

בגץ 6603/06 כתב טענות

מכתב הטענות מצטייר מקרה קשה של התנהלות משרד הרווחה ובית הדין הרבני - האם מדובר במקרה חריג, או בשיטה? מי יפצה את הילדים האומללים האלה? מה לגבי נשיאה באחריות של פקידי המדינה לגבי מחדלים ורשלנות מקצועית?

 

[קושדסי]

המשפט הנ"ל בעתירה מטריד אותי

לאורך השנים התעוררו קשיים בעריכת הסדרי ראייה בין האב והקטינים, חלקם המוקדם בשל היעלמויות האב וחלקם המאוחר בשל התנגדות הילדים הגדולים להיפגש עם האב וכן התנגדות האם לקיום הסדרי ראייה בטרם עריכת בדיקת מסוגלות האב לטפל בקטינים במהלך ביקורים אני מתכוון בעיקר לסייפא: וכן התנגדות האם לקיום הסדרי ראייה בטרם עריכת בדיקת מסוגלות האב לטפל בקטינים במהלך ביקורים נראה כי האימא בעצמה מוכיחה כשל במסוגלות ההורית של עצמה וזאת כאשר כל המידע שהובא כאן הוא מפי האם, לפיכך יהיה זה לא אחראי להביע עמדה כל עוד לא הובאו כאן דיעות של צד ג' או עמדת האב.

 

[קושדסי]

לא מצאתי היכן הרווחה המליצו על משמרת לאב

אשמח להבין כיצד נעשה הזגזג הזה.

 

[מיכל דחוח הלוי]

זה בנספחים

אכן, כתב הטענות הובא בלי הנספחים. החלטת בית הדין להעביר משמורת מהאם לאב כלולה בנספחים, והיא נעשתה בלי לקבל חוות דעת מקצועית, כאשר פקידת הסעד המחוזית נתנה המלצתה להעביר משמורת מהאם לאב בעל פה, בלי תסקיר, בלי חוות דעת כתובה מטעמה, בלי שניתן לחקור אותה על כך ובניגוד לתסקיר קיים אחר שנכתב זמן קצר מאוד לפני העברת המשמורת והלקיחה בכוח של הילדים. פקידת הסעד הראשית (בטעות נכתב "ארצית") נתנה המלצתה להעביר משמורת בטלפון - היא לא נכחה כלל בדיון, ויותר מכך, יום לפני העברת המשמורת דיווחה פקידת הסעד הראשית לבא כוח האם כי בדיון שלמחרת היום לא יהיה תסקיר אלא רק דיווח של פקידות הסעד על מצבם של הילדים. בדיון בו הועברה המשמורת לא נקבע נושא הדיון (כאילו לא מדובר כלל על העברת משמורת) והילדים נכון לאותו היום היו במשמורת האם ובחופשה בת כמה ימים אצל האב, כלומר העברת המשמורת נעשתה במחטף ובהצגת שווא כלפי האם ובא כוחה כאילו לא מדובר בדיון מכריע שכזה. התנהלות פקידות הסעד הבכירות במקרה זה היא שערורייתית לדעתי ועליהן לשלם מחיר על כך. לאחר שפקידות הסעד הבינו שהאם לא תוותר עד יומה האחרון על ילדיה, הן התנערו מאחריותן בתירוץ הבא: " לא אני החלטתי על העברת המשמורת, השופט הוא שהחליט", ואני שואלת, היכן אחריותה של פקידת הסעד שממליצה לשופט ויודעת גם יודעת שהשופט נאחז בהמלצתה כמעט בעיניים עצומות? היכן אחריותה לרמה מקצועית של בדיקת טובת הילד והשפעת ניתוקם מאמם? אני רוצה שפקידות הסעד יקחו אחריות כשהן "מפשלות", יש מי שניזוק. ודרך אגב, האב דיווח, כי הרעיון להעביר את המשמורת אליו לא בא מנו כלל, פקידת הסעד היא שאמרה לו לדרוש העברת משמורת. את הטענה הזו שמעתי גם במקרים אחרים. אז יש להן לפקידות הסעד דפוס התנהגות . פקידות הסעד "העלימו" לילדים את אמם, הילדים לא ידעו במשך שמונה ימים תמימים אם אמם חיה או מתה, לאחר שראו אותה נגררת בידי שוטר. לאחר שמונה ימים הסכימו פקידות הסעד להפגיש בין האם לילדים במשך שעה אחת בשבוע בלבד במרכז קשר והפעילו עליה טרור אישי ונפשי. הילדים נותקו במשך חודשים ארוכים גם ממשפחת אמם שסייעה לאם בגידולם.

 

[מיכל דחוח הלוי]

משרד הרווחה נמנע מלפנות בעצמו לקבלת חוות דעת

שופטי בגץ מציינים שבהתערבותם התקבלה חוות דעת מקצועית (פסיכולוגית) שמקובלת עליהם. מדובר בחוות דעת ראשונה בהיסטוריה של הילדים וההורים הגרושים. ההחלטה להחזיר את הילדים למשמורת אמם התקבלה בהתבסס על חוות הדעת המקצועית שבדקה את האם, את האב ואת הילדים וכן את ההשפעה הקשה של החלטות בית הדין ומשרד הרווחה על הילדים. אני אשקול לצרף קטעים מחוות הדעת.

 

[קושדסי]

האם שופטי בג"ץ אמרו משהו בגנות פקידות הסעד ?

או שהאטימות קיימת גם שם והתייחסות הייתה כלעניין משפטי גרידא ? אני רואה את הכשל הרבה יותר עמוק, כי ההסדרי הראיה שנקבעו לאב בתחילת הפירוד לא התחשבו באבא כלל, והיו ממש לא מתאימים. אבל למרות זאת תקפו את האבא על שלא הגיע לאותם הסדרים אכזריים. במשך שנים הסיתו את האימא וגיבו אותה בהתנגדותה לאבא, ואז , אופס ביום בהיר הם מרוצים מאוד מהעצמת הסכסוך הפכו את הקערה על פיהה... מה שמאוד לא ברור זה מעברי הדירות... הריי בכדיי שיהיה קשר נורמטיבי בין הילדים לשני ההורים - היה צורך למנוע את המעבר לטבריה ואת המעבר לביתר עלית....

 

[מיכל דחוח הלוי]

אי אפשר למנוע מעבר מגורים - זה אנטי-דמוקרטי

איני יודעת כיצד, אבל יש לך אי הבנה בנוגע להסדרי הראיה. אף לא אחד הסית את האם ואף לא אחד גיבה אותה, נהפוך הוא, מהתחלה פקידות הסעד בייחוד אלה שבמקום מגורי האב התנגדו לה נחרצות, לפעמים לא היית מצליח להבין מה המניע מאחורי התנגדות זו. בקשר להסדרי הראיה, האב ראה את הילדים ובחלקם האחר - ההסדרים השתבשו מכל מיני סיבות, לא בהכרח בגלל האם. אם כי גם אם האם לא מנעה מהילדים פיסית מלראות את האב, הרי שלא עודדה אותם לעשות זאת, מכל מיני סיבות, אולי מוצדקות, אולי לא, אני לא רוצה לנקוט עמדה. האב בעצמו שותף לשיבושים. מכל מקום לא המקום לדון בהם כאן. מה שחשוב הוא שגם אם היו שיבושים בהסדרי ראיה, הדבר לא הצדיק בשום פנים ואופן העברת הילדים מהאם, כיוון שהאם טיפלה בהם יפה לכל הדעות, כולל של פקידות הסעד, כיוון שהאב עצמו לא נבדק לגבי כשירותו וגם כיוון שהילדים התנגדו לו נחרצות ואף אחד לא דיבר איתם ולא שאל אותם מדוע, כולל פקידות הסעד שנלחמו והמליצו להעביר את הילדים מהאם לאב. דרך אגב, פקידות הסעד המליצו קודם לכן, אף להעביר אותם למוסדות אם ימשיכו להתנגד לאב, כאקט של ענישה בלי שאף גורם שוחח עם הילדים או ראה אותם. לאם נודע על החלטה זו רק מתוך תגובת משרד הרווחה לעתירה!! במאמר מוסגר ייאמר שהילדים הרגישו מאויימים מהאב משום שבכל ביקור הדגיש בפניהם שהוא לוקח אותם מאמם, והם היו בחרדה מתמדת מהפרידה מהאם. הילדים גם היו חשופים למעשי התעללות כלפיהם וכלפי אמם. מעשים, שפקידות הסעד והדיינים עצמו עיניהם בפניהם לחלוטין. חשוב להבין, שהמאבק של האם במסגרת הבגץ לא התרכז כלל באב, היא לא התנגדה לכך שהאב יראה את הילדים והיא כתבה לדיינים עוד לפני שלקחו לה את הילדים שהיא מוכנה לעשות הכול ובלבד שלא יקחו לה את הילדים. במסגרת הבגץ היא התרכזה בקבלת ההחלטות של משרד הרווחה ושל בית הדין בנוגע למשמורת הילדים שלא היו לטובת הילדים. שופטי בגץ ניהלו לאורך כל הדרך את הדיונים ב"אלגנטיות", מאחר שהחלטתם פגעה מאוד בפקידות הסעד ובבית הדין, לא רצו "להוסיף אש על המדורה". הם מה שנקרא "הצביעו ברגליים" או בידיים...אבל במסגרת חוות הדעת המקצועית כבר התנסחו בחריפות נגד התנהלות משרד הרווחה ובית הדין. בקשר למקום מגורים, אני בעצמי שמעתי שופט משפחה אומר במילים אלה "בית המשפט אינו נוהג לכפות קירבה גיאוגרפית על בני זוג גרושים", כלומר כל אחד מההורים רשאי לגור היכן שירצה, גם בחו"ל ואין פירושו של דבר העברת המשמורת. אלא מאי? העברת מקום מגורים מחייבת בדרך כלל שינויים בהסדרי הראיה כדי לשמור על קשר טוב עם ההורה השני, ואת זה צריך לכבד. אני מקווה שהסברתי מספיק

 

[קושדסי]

מיכל, במילותייך את מעודדת את הניכור והסכסוך

ברגע שאת טוענת כי האם לא התנגדה לאבא ולא נטען על אי מסוגלותו ההורית, ובנוסף נאמר במפורש כי הילדים היו בבית האב 8 ימים רצופים בטרם הועברה המשמרת - וזאת מבלי שהיה מישהו שטען נגד כך... הובהר מעל לכל ספק כי אין לאבא שום כשל במסוגלות ההורית וכל דרישה בנדון או עסוק בנושא מעיד על אופיו של הטוען ולא על כשל מערכתי. אין שום סיבה לפרנס בודקי מסוגלות שרלטנים ותאבי בצע בכדיי להעצים וילייצר סכסוך שאינן קיים. ברור כי יש כאן שני הורים טובים ובעלי מסוגלות הורית סבירה בהחלט והשאלה היחידה שנשאלת היא איך מחלקים בינהם את ההורות לטובת כולם... אני לא מצדיק את הגעתו של האב בבקרים והוצאת הילדים מבית הספר, אל גם קשה לשפוט אותו כי לא ברור מה היו האפשרויות האחרות. לא מצאתי בחומר שהובא עדות כי הילדים התנגדו לאב... לעניין הקירבה הגאוגרפית, החוק מוכר לי היטב, זה אומר שכך צריך להיות, תגובתך מראה כי את רואה בילדים רכוש האם ומעדיפיה את טובת ונוחות האם על טובת הילדים - וחבל.... המצב הנוכחי בו הורה משמורן יכול לעבור עם ילדיו דירה וזאת מבלי שנלקח בחשבון מראש הקשר שלהם עם ההורה הזני הוא שערוריה ומראה עד כמה המידנה שלנו מוכנה לחהקריב את טובת הילד ולהתייחס לאבות כאילו אינון בני אדם וזאת רק למעו הטבות מפליגות לנשים... הדרך שבה את מדגישה, וזאת בניגוד לחוק, את האפשרות הלא קיימת של אימא להגר עם ילדיה לחו"ל מראה נכור הורי ואטימות לילדים וסבל אנושי, מוזר הדבר שחוסר הגינות כזו נשמעת ממי שמתימר לנהל פורום שבשמו השתרבבה באופן מוזר המילה הוגנת..

 

[מיכל דחוח הלוי]

פניי תמיד לשלום

בקשר לבגץ - פסק הדין הוא קצה החוט, קדמו לכך דיונים והתפתחויות רבות. בכל הכבוד, אני לא רואה תכלית להתפלמס איתך על האב, לא בגלל שאין לי נימוקים והסברים אלא כיוון שמבחינה טכנית, קשה לרדת לפרטים באופן ההתכתבות הזה וגם כיוון שאני לא רואה תכלית. איתך, זה הרי לשם הפולמוס בלבד. עדיף שאת האנרגיות שלי אני אוציא על אדם עם ראש פתוח שבאמת רוצה ללמוד ולא על אדם שחושב שהוא יודע הכול, בין אם בידע מהבית ובין אם ממסקנות חפוזות שהסיק לאחר קריאה לא שלמה. בקשר למעבר הגיאוגרפי של אם - מדובר בתפיסה קיימת בדמוקרטיה של חופש התנועה וחירות האדם שהיא זכות חזקה יותר מאשר שינויים בהסדרי ראייה. לא נטען בשום מקום שהאם יכולה לקחת את ילדה לאן שתרצה בלי שנלקחו בחשבון שינויים בהסדרי ראיה ואף בלי שתשלם על כך מחיר. יש לך נטיה לשייך לי אמירות, תפיסות, מסקנות שגויות. מאין זה בא? לעיתים נדמה לי שאתה מחפש התגרויות.

 

[קושדסי]

תפיסה קיימת בדמוקרטיה אינה צידוק מוסרי הגון

התפיסה הקיימת גם מאפשרת לשופטים לפסוק משמרת לאם בלי שום בדיקה ולהשאיר את האב מנותק מילדיו לחלוטין חודשים סתם....כאשר ההגיון של כל מי שמכיר את המשחה יכול להיות שהאם בכלל לא ראויה להיות אמא והאבא הוא הההורה האמיתי.... ולצערינו יש הרבה יותר מקרים כאלו מהמקרה של טבריה-ביתר.....