למה בתנ"ך קיימים פעלים המסתיימים עם נון 'מיותרת'?
ישמעו
ן (ישמעו), תאבדו
ן (תאבדו), יריחו
ן (יָריחוּ), תקרבו
ן (תקרבו). תדעי
ן (=תדעי).
בראשית: 9 מופעים מסוג זה.
שמות: 12 מופעים.
ויקרא: לא קיים אפילו מופע אחד כזה.
במדבר: 3 מופעים.
דברים: 40 מופעים!
לפעמים אפשר למצוא במשפט אחד את שני הסגנונות וזה בכלל לא מובן לי...
לדוגמה בתהילים: הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק
תְּדַבֵּרוּן מֵישָׁרִים
תִּשְׁפְּטוּ בְּנֵי אָדָם (נח, 2)
כמה שניסיתי לחפש מידע על הצורה הזאת באמצעות גוגל או מאמרים או ספרים לא מצאתי (אולי כי אין לי מושג איך הצורה הזאת נקראת?)
* אגב, עם גילוי דוגמה אחת לסגנון שונה בספר דברים, נזכרתי במה שלמדתי בבגרות שביקורת המקרא טוענת שיש הבדלים משמעותיים בסגנון בין ספר דברים לשאר ספרי המקרא. ולטענת ביקורת המקרא חומש זה חובר משמעותית מאוחר יותר משאר הספרות. לטענת ביקורת המקרא ספר זה משתייך לאסכולה "הדויטרונמיסטית". כעת, שאלתי היא איך למשל מיישבים המתנגדים לביקורת המקרא את הבדלי סגנונות
הלשון המשמעותיים לכאורה בין ספר זה לספרים אחרים?