ארזבט- לאה שקלושי
מבקשת את עזרתכם.התגיסותכם לנושא הבא שאני מעלה.
פוסט של חבר קבוץ, שהחליט בגיל 71 לנסות למצוא את אימו.
להלן הספור של דני שגיא חבר קבוץ מצובה, וצרוף תמונה. הוא העלה אתמול את הפוסט לפייסבוק בתקווה לקבל עזרה.
אני נרתמת לבקשתו ואשמח לרעיונות נוספים מהחברים כאן.
עד כה נמצאו רק העדויות של אביו ביד ושם ושל אחיו של אביו אליהו שיקלושי. תודה לכולם
אף פעם לא קראתי לה: "אמא".
החודש לפני 71 שנה הגיעה האשה שבתצלום לבית החולים הצבאי בניקוסיה, שם נולדתי. היא ילדה אותי וטיפלה בי בשנותי הראשונות, אבל היא אינה מופיעה בזיכרונות הילדות שלי. אני יודע עליה רק פרטים בודדים. היום אני כבר סבא בעצמי, אבל אני עדיין מחפש את אמא שלי.
שמה היה ארזבט שיקלושי, היא הייתה רקדנית, ילידת הונגריה, ניצולת שואה. אבא שלי, ראובן שיקלושי ז"ל, הכיר אותה אחרי המלחמה, ויחד הם עלו לאניית המעפילים "כנסת ישראל", שנתפסה על ידי הבריטים מול חופי חיפה ונשלחה בחזרה ללב ים. אמא שלי הייתה אז בהריון. בסוף מאי 1947 היא ילדה אותי במחנה חורף 64 בקפריסין.
אינני יודע מתי ואיך הצליחו הורי לעלות לישראל ולהגיע להכשרה בקיבוץ דגניה ב ומשם לקיבוץ מצובה, שבו אני מתגורר עד היום. כשהייתי בערך בן שנתיים היא עזבה את אבא שלי, את הקיבוץ וגם אותי. אני לא זוכר את היום הזה, אבל מאז אני מחפש אותה.
אבא שלי, כמו רבים מבני דורו, מעולם לא דיבר על זוועות השואה, וגם עליה הוא לא רצה לדבר. כששאלתי שאלות, כשרציתי לחפש אותה, הוא התנגד נמרצות. השמועות שהתגלגלו לאזני לאורך השנים מוטלות גם הן בספק. נאמר שהיא עזבה את הארץ והשתקעה בקפריסין התורכית, אולי התחתנה שם, אולי נולדו לה ילדים. אולי יש לי אחים שאינני מכיר?
בקיץ האחרון נסעתי עם משלחת של ילדי קפריסין, שכמוני נולדו במחנות המעפילים, אלף פעמים יעצו לי לעזוב את זה, להשאיר את העבר מאחור, "מה שהיה היה". אבל האישה הזאת הייתה אמא שלי.
אני רוצה לבקש מכם לשתף את הפוסט הזה ולתייג בו אנשים שעשויים לסייע לי בפיסת מידע או בעצה. אולי בזכותכם אצליח להתחקות אחרי מסלול חייה. למצוא קצה חוט. אולי בזכותכם אצליח להבין.
בתודה ובתקווה, דני
מבקשת את עזרתכם.התגיסותכם לנושא הבא שאני מעלה.
פוסט של חבר קבוץ, שהחליט בגיל 71 לנסות למצוא את אימו.
להלן הספור של דני שגיא חבר קבוץ מצובה, וצרוף תמונה. הוא העלה אתמול את הפוסט לפייסבוק בתקווה לקבל עזרה.
אני נרתמת לבקשתו ואשמח לרעיונות נוספים מהחברים כאן.
עד כה נמצאו רק העדויות של אביו ביד ושם ושל אחיו של אביו אליהו שיקלושי. תודה לכולם
אף פעם לא קראתי לה: "אמא".
החודש לפני 71 שנה הגיעה האשה שבתצלום לבית החולים הצבאי בניקוסיה, שם נולדתי. היא ילדה אותי וטיפלה בי בשנותי הראשונות, אבל היא אינה מופיעה בזיכרונות הילדות שלי. אני יודע עליה רק פרטים בודדים. היום אני כבר סבא בעצמי, אבל אני עדיין מחפש את אמא שלי.
שמה היה ארזבט שיקלושי, היא הייתה רקדנית, ילידת הונגריה, ניצולת שואה. אבא שלי, ראובן שיקלושי ז"ל, הכיר אותה אחרי המלחמה, ויחד הם עלו לאניית המעפילים "כנסת ישראל", שנתפסה על ידי הבריטים מול חופי חיפה ונשלחה בחזרה ללב ים. אמא שלי הייתה אז בהריון. בסוף מאי 1947 היא ילדה אותי במחנה חורף 64 בקפריסין.
אינני יודע מתי ואיך הצליחו הורי לעלות לישראל ולהגיע להכשרה בקיבוץ דגניה ב ומשם לקיבוץ מצובה, שבו אני מתגורר עד היום. כשהייתי בערך בן שנתיים היא עזבה את אבא שלי, את הקיבוץ וגם אותי. אני לא זוכר את היום הזה, אבל מאז אני מחפש אותה.
אבא שלי, כמו רבים מבני דורו, מעולם לא דיבר על זוועות השואה, וגם עליה הוא לא רצה לדבר. כששאלתי שאלות, כשרציתי לחפש אותה, הוא התנגד נמרצות. השמועות שהתגלגלו לאזני לאורך השנים מוטלות גם הן בספק. נאמר שהיא עזבה את הארץ והשתקעה בקפריסין התורכית, אולי התחתנה שם, אולי נולדו לה ילדים. אולי יש לי אחים שאינני מכיר?
בקיץ האחרון נסעתי עם משלחת של ילדי קפריסין, שכמוני נולדו במחנות המעפילים, אלף פעמים יעצו לי לעזוב את זה, להשאיר את העבר מאחור, "מה שהיה היה". אבל האישה הזאת הייתה אמא שלי.
אני רוצה לבקש מכם לשתף את הפוסט הזה ולתייג בו אנשים שעשויים לסייע לי בפיסת מידע או בעצה. אולי בזכותכם אצליח להתחקות אחרי מסלול חייה. למצוא קצה חוט. אולי בזכותכם אצליח להבין.
בתודה ובתקווה, דני