לא זוכרת אבל נזכרתי ב"חד פעמי"
יו כמה זמן חיפשתי את זה ................................ אמנם לא כל כך קשור אבל זוכרת את זה תמיד, כמו ת'ספור של טוסקה ועוד כמה מהכתובים פה שנחרתו בזכרוני. ........................................ טפטוף איטי (סיפור קצר)ו ח ד פ ע מ י / חמישים פלוס ו 10:09 | 03/11/03 טפטוף איטי ~~~~~~~~~~~~ "אילקה". הוא חש זעזוע בחזה למקרא השם הלא שגרתי בתיק שהושיט לו הסטאג'ר. הזעזוע חלף משהמשיך לקרוא את השם במלואו. "אילקה אפשטיין". לאישה במיטה היה סרטן מן הסוג שלא מחלימים ממנו. וזה היה בגרון. כאשר רכן לבדוק אותה חש את הזעזוע בשנית. הפעם מכה בו בחזקה. העיניים הנפלאות האלה, שנפקחו אליו, מוצפות כאב ומורפיום, היו שלה. אילקה של בית הספר, של הגימנסיה, של האוניברסיטה. אילקה של לפני שנשלחה למחנות המוות. אילקה שלו. אילקה ליבסקינד. עשרים שנה, והוא חשב שהיא מתה. נדהם, רכן אליה עוד יותר. מעביר ידו ברכות על לחייה. "אילקה". לא עשתה סימן שהכירה אותו, אך עם מגע ידו עצמה שוב את עיניה. הסטאג'רים מסביב למיטה הביטו בהם בהשתאות. ~~~ שבוע לאחר מכן, בלילה, עמד בחדר העבודה בבית, משקיף על אורות המפרץ והאניות בנמל, חושב על החיים שהיו לו פעם והחים שיש לו עכשיו. על המלחמה עצמה לא רצה לחשוב. שנים שהוא מכריח עצמו לא לחשוב על זה. הם היו צעירים, מלאי תשוקה ולא פחדו לאהוב. כל דבר. מוזיקה. ספרים. שירה. "אני כל כך אוהבת את הגוף שלך" היו ערומים על השמיכה, לאחר הרחצה בנהר, באפלולית הסבך והעצים הגדולים. "אתה יודע, כשאני באה, יורדות לי דמעות מן העיניים. זה לא בכי, אבל אני כל כך מתרגשת. אני כל כך אוהבת אותך. אתה חושב שזה נורמאלי שיורדות לי כל כך הרבה דמעות כשאני מגיעה?" עשרים שנה היא הייתה מתה, אילקה, ופתאום היא חיה, בשביל שוב למות. והרגש החזק שהציף אותו לפני שבוע ולא פסק מאז, גילה לו שכל אותן שנים גם הוא בעצם היה מת, והוא חושב על זה עכשיו. על איזה מן חיים הוא חי. יש לו אישה, וילד אחד שגדל ונסע לאמריקה, והוא ממעט משך השנים לספר להם על תקופת המלחמה. גם במחלקה אותה הוא מנהל משוכנעים שהוא יליד הארץ. ורק עכשיו הבין שהחיים שיש לו, זה לא החיים שהיו צריכים להיות לו. חיים שאין בהם תשוקה, שאין בהם התלהבות, שיש בהם אהבה, אך מסוג אחר, ויותר משזה אהבה זה קשר של הצטרכות ושל הישרדות. זה מה שזה, הישרדות, ולא יותר. כמו רפואה מונעת. חייך לעצמו במרירות. ופתאום עברה בו מחשבה. הוא ירפא אותה והוא יסביר את הכל לאשתו, והם יתחילו הכל מההתחלה, ויהיו להם עוד כמה שנים לפחות של חיים אמיתיים. של תשוקה, והתלהבות, ושירה, ומוזיקה, ואפילו אולי ימצאו מקום שבו יוכלו להתרחץ ערומים. ~~~~ את ניתוח הוצאת הגרון של אילקה ביצע בעצמו. המחליף שלו נסע לקונגרס בחו"ל ולא הייתה שום ברירה אחרת. רק פעם אחת במהלך הניתוח, העיף מבט שגרתי בנוזל העירוי שטפטף לאט בצינור השקוף, והרשה לעצמו, לשנייה בודדה, לראות את העיניים שלה, קרוב מעליו, דומעות, מסתכלות ישר לתוך האישונים שלו, ואת היד שלה לוטפת את לחיו, החזה הערום שלה נוגע בשלו, והיא אומרת לו "אף פעם, אף אחד, אפילו אתה בעצמך, לא יוכל לקחת אותך ממני". ועכשיו היא לא תדבר יותר. ~~~~~ הבוקר אינו שונה מהבקרים בשבועיים האחרונים. לא אכל ארוחת בוקר בבית, "אני אחטוף כבר משהו שם". בחדר שלו בבית החולים, שותה את הקפה הראשון. יושב ומתבונן בכוס, חושב על אילקה, נזכר בגוף שלה, רואה את הרחובות עם הבתים האירופאים, את היער, שומע את המוזיקה ואת המים, לוגם את הקפה המריר ומרגיש שוב, כמו בכל הבקרים האחרונים, את ההתכווצויות הקשות בבטן. "אל תעבירו לי שיחות בעשר דקות הקרובות", הוא מבקש קודם ועכשיו מנסה לרכז את המחשבות שלו. אחר כך מתחיל הסיבוב במחלקה. אילקה גוועת עכשיו. הוא יכול להרגיש, בגוף שלו, איך טיפות החיים שלה, נושרות ממנה. המקסימום שהוא יכול לעשות זה לקצר את זמן הסבל שלה. במקום ששה שבעה חודשים כנראה, זה יהיה שלושה שבועות, אולי אפילו שבועיים. אבל הוא צריך להיות מתוכנן. מתוכנן וזהיר. הוא יעשה את זה לאט. במינון שלא יורגש. לא היא ולא אף אחד מהצוות. הוא יעשה את זה באותה דייקנות שהוא גם חי וגם עושה זאת לעצמו. הוא חייב לעשות את זה. הוא אוהב אותה והוא חייב לעשות את זה. הוא לא יוכל להמשיך ולחיות ולדעת שלא עשה עמה מעשה של אהבה. אין שום דבר אחר שהוא יכול לעשות בשבילה. שום דבר אחר. ~~~~~~~~ נשאר בתורנויות הערב, אפילו שבמעמדו לא חייב לעשות זאת. פעם אחת, הייתה יותר צלולה ורמזה שהיא רוצה לכתוב. אחר כך קרא זאת שוב ושוב. ~~~~~~~ יקר שלי, הכרתי אותך. כמובן שהכרתי אותך. ידעתי שאתה חי. אבל לא העזתי לפנות אליך כל השנים האלה. יודעת שיש לך חיים חדשים. גם אני ניסיתי שיהיו לי חיים חדשים. אבל לא כל כך הצלחתי. אין לי ילדים ובעלי כבר ארבע שנים איננו. אני לבד. אני מפחדת. אני יודעת שזה הסוף ואני מפחדת. אני מפחדת כמו שאף פעם לא פחדתי. גם לא שם. ועכשיו אני לא יכולה אפילו להגיד את זה. אני אוהבת אותך. אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך. בבקשה, תעזור לי לא לפחד. אילקה. ~~~~~