PantherettePitz
New member
ארוחת ערב במיתוס - ממש לא
למי שלא רוצה לקרוא את הפירוט, לדעתי הכותרת ממצה מספיק
נפגשנו לארוחת ערב עם קרובת משפחה של בן-הזוג (הגדרה של תחושה יותר מאשר עובדות... יש לדעתי יותר סיכוי לקרבת דם ביני לבינו מאשר בינו לבינה
). הגברת שומרת כשרות, וההורים של בן-הזוג קיבלו המלצה על מיתוס בויצמן בת"א. היו פה מדי פעם דיונים בשאלה האם הדעה של שומר כשרות תהיה רלוונטית למי שאינו שומר כשרות ויש לו יותר אופציות, ולמרות שאני חושבת שאפשר לשמור כשרות ולהעריך אוכל טוב בדיוק כמו שאפשר לאכול שרצים ולא לדעת מה יש לך בצלחת, הביקור הזה דווקא לא מוציא טוב לפחות את שומרת הכשרות הספציפית הזו.
אני לא אתעכב על מה כולם הזמינו כי לא טעמתי כמעט מכלום. הראשונה היחידה שטעמתי, כרובית מטוגנת בצ'ילי, הייתה בדיוק זה ולא יותר. העיקרית שלי, פרגית בעשבי תיבול עם תוספת אורז הייתה בינונית להפליא - מאחר שלא הייתי רעבה מאוד, בינונית מכדי שאוכל ממנה. מי שהקפידה לומר שטעים לה היא האורחת המנומסת מחו"ל, אבל לא נראה לי שזה היה הרבה מעבר לנימוס.
זו הייתה יכולה להיות סתם עוד מסעדה בינונית שאין סיבה לדווח עליה (למרות המחירים הדי שערורייתיים ביחס לתמורה, וגם אם אני מנסה להתחמק מללמוד למבחן), אם לא הקינוח. לאור הכשרות והבינוניות המופלאה שהודגמה בראשונות ובעיקריות בכלל לא התכוונתי להזמין אחד, אבל בסוף נכנעתי והזמנתי "טארט אגסים ביין". כשהמנה הגיעה היא לא נראתה כמו מה שהזמנתי. בתור התחלה, לא היו בה אגסים, ובינוניות או לא - עדיין אפשר לצפות שהם יהיו שם. חוץ מזה, היו בה דובדבני אמרנה שזכרתי שהופיעו בתפריט במנה אחרת.
אחרי לא מעט זמן שבו ניסינו למצוא מלצר הגיע אחד, ואמרתי בנימוס שאני לא חושבת שזו המנה שהזמנתי. "מה הזמנת?" שאל המלצר, ולמרות שהייתה לי תחושה שזה מהמקרים האלה שעדיף קודם לשאול "מה זה?" עניתי. "אה, זה בדיוק מה שהזמנת" ענה המלצר בקול בטוח. כצפוי, איבדתי קצת את הביטחון אבל עדיין הצלחתי למלמל איכשהו "אבל... אין פה בכלל אגסים". המלצר הסתכל עלי, הסתכל על המנה, ונראה שהוא נשבר. "רק רגע", אמר ונעלם. במקומו הגיעה מישהי אחרת, לא סמכותית יותר למראה, ואמרה "כן, זה באמת לא מה שהזמנת. זה קרמבל פיסטוק. את רוצה להחליף?". לא אמרתי כלום על היותו של ה"קרמבל" הרבה דברים שאינם קרמבל, לא אמרתי כלום על הבחירה במונח "להחליף" כאילו סתם לא טעים לי. רק אמרתי כן. המנה הגיעה תוך זמן קצר באופן מצער (כמו, אגב, הסבב הראשון של המנות הראשונות) - מצער כי, כמו שאפשר היה להבין גם ממראה המנה, הדרך היחידה לקבל קינוח בזמן קצר כל-כך היא להפשיר אותו באלימות במיקרו. קיבלתי עוגה ספוגית ולא טראט-ית בכלל, מזיעה מהפשרה, עם אגסים שמילא זה שהם מקופסה - גם החברים שלהם בקופסה צחקו עליהם. אכלתי קצת כי בכל זאת סוכר וזה, העברתי לטעימות (אף-אחד לא ניסה לגנוב לי את הצלחת), ורק בגלידת הווניל הפרווה לא נגעתי כי גם לי יש גבולות.
לרוב קשה לי להעביר ביקורת על ארוחה שהוזמנתי אליה, וזה לא שלא יוצא לי לאכול במקומות בינוניים, אבל כאן שיטת המצליח שברה גם אותי. אני אפילו לא בטוחה שהייתי מחליפה את הקינוח אם זה לא היה קורה (בהתחשב במה שקיבלתי - בשתי הפעמים - אין באמת ערך להחלפה הזו), אבל לגבות מחיר שערורייתי של 70+ ש"ח על מנת עוף, 35 ש"ח על קינוח מופשר ואפילו לא בצורה נורמלית, ואפילו לא לקחת אחריות על טעויות - זה קצת יותר מדי עבורי.
למי שלא רוצה לקרוא את הפירוט, לדעתי הכותרת ממצה מספיק
נפגשנו לארוחת ערב עם קרובת משפחה של בן-הזוג (הגדרה של תחושה יותר מאשר עובדות... יש לדעתי יותר סיכוי לקרבת דם ביני לבינו מאשר בינו לבינה
אני לא אתעכב על מה כולם הזמינו כי לא טעמתי כמעט מכלום. הראשונה היחידה שטעמתי, כרובית מטוגנת בצ'ילי, הייתה בדיוק זה ולא יותר. העיקרית שלי, פרגית בעשבי תיבול עם תוספת אורז הייתה בינונית להפליא - מאחר שלא הייתי רעבה מאוד, בינונית מכדי שאוכל ממנה. מי שהקפידה לומר שטעים לה היא האורחת המנומסת מחו"ל, אבל לא נראה לי שזה היה הרבה מעבר לנימוס.
זו הייתה יכולה להיות סתם עוד מסעדה בינונית שאין סיבה לדווח עליה (למרות המחירים הדי שערורייתיים ביחס לתמורה, וגם אם אני מנסה להתחמק מללמוד למבחן), אם לא הקינוח. לאור הכשרות והבינוניות המופלאה שהודגמה בראשונות ובעיקריות בכלל לא התכוונתי להזמין אחד, אבל בסוף נכנעתי והזמנתי "טארט אגסים ביין". כשהמנה הגיעה היא לא נראתה כמו מה שהזמנתי. בתור התחלה, לא היו בה אגסים, ובינוניות או לא - עדיין אפשר לצפות שהם יהיו שם. חוץ מזה, היו בה דובדבני אמרנה שזכרתי שהופיעו בתפריט במנה אחרת.
אחרי לא מעט זמן שבו ניסינו למצוא מלצר הגיע אחד, ואמרתי בנימוס שאני לא חושבת שזו המנה שהזמנתי. "מה הזמנת?" שאל המלצר, ולמרות שהייתה לי תחושה שזה מהמקרים האלה שעדיף קודם לשאול "מה זה?" עניתי. "אה, זה בדיוק מה שהזמנת" ענה המלצר בקול בטוח. כצפוי, איבדתי קצת את הביטחון אבל עדיין הצלחתי למלמל איכשהו "אבל... אין פה בכלל אגסים". המלצר הסתכל עלי, הסתכל על המנה, ונראה שהוא נשבר. "רק רגע", אמר ונעלם. במקומו הגיעה מישהי אחרת, לא סמכותית יותר למראה, ואמרה "כן, זה באמת לא מה שהזמנת. זה קרמבל פיסטוק. את רוצה להחליף?". לא אמרתי כלום על היותו של ה"קרמבל" הרבה דברים שאינם קרמבל, לא אמרתי כלום על הבחירה במונח "להחליף" כאילו סתם לא טעים לי. רק אמרתי כן. המנה הגיעה תוך זמן קצר באופן מצער (כמו, אגב, הסבב הראשון של המנות הראשונות) - מצער כי, כמו שאפשר היה להבין גם ממראה המנה, הדרך היחידה לקבל קינוח בזמן קצר כל-כך היא להפשיר אותו באלימות במיקרו. קיבלתי עוגה ספוגית ולא טראט-ית בכלל, מזיעה מהפשרה, עם אגסים שמילא זה שהם מקופסה - גם החברים שלהם בקופסה צחקו עליהם. אכלתי קצת כי בכל זאת סוכר וזה, העברתי לטעימות (אף-אחד לא ניסה לגנוב לי את הצלחת), ורק בגלידת הווניל הפרווה לא נגעתי כי גם לי יש גבולות.
לרוב קשה לי להעביר ביקורת על ארוחה שהוזמנתי אליה, וזה לא שלא יוצא לי לאכול במקומות בינוניים, אבל כאן שיטת המצליח שברה גם אותי. אני אפילו לא בטוחה שהייתי מחליפה את הקינוח אם זה לא היה קורה (בהתחשב במה שקיבלתי - בשתי הפעמים - אין באמת ערך להחלפה הזו), אבל לגבות מחיר שערורייתי של 70+ ש"ח על מנת עוף, 35 ש"ח על קינוח מופשר ואפילו לא בצורה נורמלית, ואפילו לא לקחת אחריות על טעויות - זה קצת יותר מדי עבורי.
