בשונה מגבינה, נקניק היה נפוץ מאוד במטבח הסובייטי,
הוא היה "מאכל חובה" ושולב בהרבה מאוד תבשילים, בחביתות (ואילו לשלב גבינה בחביתה ממש לא היה נהוג), מרקים, סלטים ועוד. גם כריך נקניק היה פופולרי מאוד (כריך נקניק היה אחד המאכלים הבודדים שגבינה שולבה בו ברצון, כמובן אותם עיתים נדירות שהיא הייתה בנמצא. כריכים כאלה נחשבו מעדן תאווה). כמובן שרוב רובו של הנקניק הנאכל ע"י האזרחים הסובייטיים הפשוטים היה באיכות נמוכה מאוד, בעיקר נקניקים מבושלים למיניהם, "שמחת כלב", נקניק תערובת אברים פנימיים ("ליוור"), "נקניק של דוקטור" ועוד כמה, ביניהם גם "נקניק נייר טואלט" המפורסם לשמצה. נקניק מעושן היה נחשב מעדן של עשירים והפשוטים יכלו להשיגו רק לעיתים רחוקות, או כשהתמזל מזלם והוא צץ לפתע באיזשהו מרכל ("זרקו אותו" שם), או במחיר מופקע בשוק השחור, דרך ספסרים. רוב האנשים הסובייטיים נהגו לקטר על דלות החיים שלהם ביחס לתקופה שלפני המהפכה הבולשביקית ולהתרפק על אותה תקופה, בפרט על הנקניקים שהיו בה ושהיו חלום רטוב לאזרח הסובייטי הממוצע, וזה למרות שכולם בלי יוצא מן הכלל נולדו כמה עשורים אחרי אותה מהפכה. באופן כללי, נקניק לא היה סתם עוד מאכל לעם הסובייטי, הוא היה אות ומופת, אחד הסמלים המכוננים (יחד עם גומי לעיסה), שאיפה, פאראמאונט. לא בכדי הוא נתן את השם לעליה של שנות ה-90 לישראל.
Of Russian origin: Kolbasa
