אני עצובה

[גברת ע]

אני עצובה

עצובה ומתגעגעת.
כל הזמן ואני לא מצליחה להשתחרר מזה.

לפי כמה שבועות נאלצתי לעשות משהו שלא באמת רציתי ושנגרם בעיקר מפחד, עייפות ותירוצים כמו 'אין לי מה לתת...' של הצד השני.
ומאז רע לי וכואב לי, מאוד.

מאז יצא לנו פעם אחת לדבר ופעם אחת להיפגש לכמה דקות, וזה הרגיש כל כך מוזר, מה לעשות, מה להגיד, לגעת, לא לגעת.
מלחמה כואבת בין מה שהגוף והנשמה רוצים ומתגעגעים לבין ההחלטה שנעשתה והמשחק המוזר שכל הזמן שיחקנו בו...

הלב גורם כל הזמן לפקפק ולפחד שאולי זאת לא הייתה ההחלטה הנכונה, אבל הראש מזכיר שכנראה זאת כן הייתה ואולי זה הדבר הנכון לשנינו, גם אם לא רוצים.

ואני פשוט עצובה כל הזמן ומתגעגעת כל הזמן.

קמה כל בוקר עצובה ומתגעגעת.

שוכבת במיטה נזכרת איך היינו מתעוררים ביחד, בחום של הגוף, בידיים הגדולות שעוטפות, מלטפות, משחקות בשער, בחיבוק.
עוברת ליד המקומות 'שלנו' , נזכרת בכל איך היינו עושים את כל הדברים האלו ביחד, כביכול פשוטים ויומיומיים, אבל בשבילי הם היו מיוחדים ועשינו אותם ביחד ...
איך היינו רואים ביחד סרט או סדרה טיפשית, מכינים יחד ארוחות או לפעמים לא עושים כלום, סתם יושבים בשקט אחד עם השנייה – ביחד.

אני קמה כל בוקר עצובה ומתגעגעת והוא, הוא בעולם משלו, אולי טוב יותר אולי לא, אבל זה לא איתי.
אולי לפעמים גם הוא מתגעגע, אולי גם הוא לפעמים נזכר בדברים שהיינו עושים ביחד ורוצה שוב.
אולי גם הוא מתגעגע להתעורר ביחד בבוקר, מתגעגע לאצבעות משחקות בשערו, מתגעגע לחיבוק שהיה מרגיש כל כך בטוח ונכון...

אני לא יודעת, לא יודעת איך באמת הוא מרגיש, אם הוא באמת מתגעגע או שזה רק אני שמתגעגעת ורוצה שגם הוא יתגעגע...

 

[סאני381]

היי

צר לי מאוד שאת מרגישה ככה,אני זוכר אותך מהודעות קודמות(אי אפשר לשכוח בחורה מקסימה כמוך)ובאמת שלא מגיע לך להרגיש ככה,אבל זה חלק מהחיים וכמעט כולנו עוברים את זה עד שאנחנו מוצאים את מי באמת שבאמת מיועד לנו,תשתדלי יותר להאמין בעצמך ובמה שיש לך לתת(ואני בטוח שאת מדהימה ושיש לך המון מה לתת כך שאין שום סיבה שלא תקבלי את זה בחזרה),דרך אגב אם בא לך תפרטי קצת למה באמת נפרדתם,אבל זה נישמע מהתיאור הקצר שלך שמשהו שם לא היה אמיתי עד הסוף,על כל מיקרה תיהי חזקה זה יעבור, ובסופו של דבר יגיע האחד שישכיח ממך את הכול(יכול להיות שתצטרכי לעבור עוד כמה משברים בדרך),שיהיה בהצלחה מותק,מקדיש לך שיר

-
https://www.youtube.com/watch?v=S_E2EHVxNAE

 

[גברת ע]

היי, תודה

מחמיא לי שאתה זוכר, כי האמת היא שלא יוצא לי לכתוב כלכך הרבה.

לא כלכך יודעת מה לספר, היינו בהתחלה ידידים אבל ההרגשה הייתה מההתחלה של ידידים ותיקים, כמו נשמות זקנות שמכירות הרבה זמן, הרגשנו נוח לדבר על הכל אחד עם השניה.
באיזשהו שלב נהפכנו לידידים פלוס ועם הזמן התקרבנו יותר כשחלק מההתקרבות הזאת הגיעה ממנו, ביקש שנהיה רק אחד עם השניה, התחיל לבקש שאני אשאר לישון אצלו, התחלנו לעשות כל מיני דברים ביחד, כשיכולתי וכשהסכים הייתי עוזרת לו אם היה צריך, היו לו מעין התקפי קינאה מצחיקים כאלו, לא משהו רע או קיצוני, אבל אם שמע שדיברתי עם מישהו או כמה פעמים שיצא לי להתקל באקס שלי , הוא היה מקנא וכאילו כועס, למרות שלא היה לו על מה...
הייתה בינינו התאמה פיזית מושלמת ומעבר לזה גם ריגשית.
אהבתי להקשיב לו מדבר, גם על נושאים שלא הבנתי בהם כלום ושלפעמים נשמעו לי כמו סינית, הניצוץ בעיניים כשהוא היה מדבר על משהו שהוא אוהב, הדרך בה הוא הסביר על דברים, ידע לדבר בגובה העיניים בלי לגרום לצד השני להרגיש טיפש.
בפעמים שישנו ביחד, אם הייתי מתעוררת מחלום רע או סתם אם היו לי נדודי שינה, הספיק לי רק לראות שהוא לידי, כדי להרגע.
בפעמים שהוא היה מתעורר בעקבות איזושהי בעיה רפואית שיש לו, הייתי מתעוררת (מבחירה) גם, בשביל לתת ליטוף או חיבוק כשהוא סוף סוף חוזר למיטה, שיידע שהוא לא לבד ושאני פה.

הבעיה הייתה שהיו הרבה קטעים שהוא היה 'נעלם' זה יכול להיות לכמה ימים וזה יכול להיות לכמה חודשים, הייתתי יכולה להתקשר או לשלוח הודעה ולא הייתי מקבלת שום מענה, אני יכולה להבין שאנשים צריכים את הספייס והשקט שלהם, וגם לי זה קורה, אבל עדין להתעלם לגמרי מבנאדם שבסה"כ דואג לך ורוצה לדעת שאתה בסדר, אני חושבת שאפשר לשלוח הודעה שאומרת "אני בסדר צריך כמה ימים לבד , נדבר".
מה שהיה הכי גרוע היה שכשהתקופות האלו היו מסתיימות ההתנהגות הייתה כאילו כלום, כאילו: עכשיו אני מרגיש בסדר אז יאללה אני יכול להפגש איתך
או שהייתי מגלה שכביכול הוא היה בתקופת היעלמות אבל עם חברים אחרים או אנשים אחרים הוא כן דיבר ונפגש.
ניסיתי פעם לדבר איתו על זה אבל זה לא היה מובן והיו כל מיני סיפורים ותירוצים.
כל הזמן טען ש'אין לו מה לתת', אף פעם לא ממש הבנתי את המשפט הזה.
לא ביקשתי כלום, לא הכרחתי אותו לעשות כלום, אני אפילו לא מאלו שמציקות בשיחות טלפון וצריכות לדעת כל רגע נתון איפה מישהו נמצא, כל מה שאולי ביקשתי היה להרגיש בטוחה במקום שלי ולדעת שהוא שם בשבילי גם אם 'אין לו מה לתת'.
היו לו משפטים כמו: "כן, חשבתי/רציתי להתקשר או להציע שנפגש, אבל בסוף לא הרגשתי טוב אז הלכתי לישון" או כל מיני דברים בסגנון שבאיזשהו מקום היו קצת מעליבים.
הרגשתי שבפעמים שאני הייתי צריכה משהו כי עברתי תקופות קשות, והכוונה במשהו זה פשוט להיות ביחד, כי באמת הרגשתי טוב יותר ורגועה יותר כשהיינו ביחד גם אם הכל מסביב בכאוס, הוא פשוט לא היה שם בעוד שכשהמצב היה להפך אני תמיד הייתי שם לא משנה איך הרגשתי או מה עברתי.

כל זה נמשך כמעט שנתיים וחצי והחלטתי שזה לא פייר, זה לא פייר לשנינו, קיוויתי שהוא יילחם עלי שהוא יבין ששנינו מפסידים ומפספסים, אבל זה לא קרה.

כמו שכתבתי בהודעה הקודמת, יצא לנו לדבר כשבוע אחרי , ואחרי עוד כמה ימים גם נפגשנו לכמה דקות כשבאתי לקחת משהו ששכחתי, אני זוכרת שמרוב שכאב לי לא הצלחתילהסתכל עליו כי פחדתי....
הצטערתי אבל לא הצטערתי על מה שעשיתי
ועכשיו אני בעיקר מרגישה עייפה, עצובה ואבודה....

 

[ki92]

נשמע מדברייך שהייתם יזיזים.

לדעתי אין לך טעם להיתקע עליו,תמשיכי הלאה.
בזבוז זמן להמשיך לבכות עליו...
מקווה שלבא תכירי בחור שירקצה קשר רציני כמוך...

 

[סאני381]

וואו

אני מודה שקשה לי להבין איך סבלת כל כך הרבה זמן התנהגות שכזו,גם אם לא היה בא לו לראות אותך תקופה מסוימת והוא היה צריך שקט,מה קשה לו לענות להודעות אפילו,לשאול אם הכול בסדר?זה גועל נפש בעיני,וזה מראה שלא באמת היה אכפת לו ממך,אני יכול להיות להגיד לך על עצמי שאם אני לא עונה לאנשים מסוימים זה רק בגלל שהם חופרים בצורה אכזרית ואין לי טיפת רגש אלהם(ופשוט לא נעים לי למחוק אותם בפיסבוק),אבל אם יהיה אכפת לי ממישהי בחיים לא אני התעלם מההודעות שלה(גם אם היא לא בת זוג שלי), וגם אם לא יבוא לי לדבר איתה באותו רגע אז למחרת אני שולח הודעה ושואל אם הכול בסדר,בקיצור מה שאני בא להגיד לך שטוב בשבילך שזה ניגמר,להבא על תתפשרי על דברים כאלה,אין כזה מצב שמישהו התעלם ממך לגמרי ויחזור אליך כל פעם שבא לו,אלה אם כן לא אכפת לך להיות עם אנשים שנמצאים איתך מתוך אינטרס בלבד ולא אכפת להם ממך בכלל,אבל מגיע לך הרבה יותר מזה,ואת תקבלי הרבה יותר אם תתחילי להאמין בעצמך,אם את צריכה משהו אנחנו פה תמיד בשבילך,תיהי חזקה

 

[גברת ע]

איך?

לא יודעת, כי התקופות הטובות היו טובות ומרגיעות.
כי כשראיתי אותו והיינו ביחד זה הרגיש כמו בית, הרגשתי רגועה, שלא משנה מה קרה באותו יום, שלא משנה שהכל מסביב מתפרק גם בדברים שלא קשורים אליו, הרגשתי טוב.
ואז הייתי 'שוכחת' את הקטעים של ההיעלמויות ושל ה'אין לי מה לתת'
&nbsp
בקטע של ההודעות גם אני כמוך, גם כשאני צריכה את הכמה ימים של שקט או לבד שלי , עדין אני לא מתעלמת מהאנשים סביבי, מקסימום שולחת הודעה שאני צריכה כמה ימים רגיעה ושאחזור אליהם אחכ, זה בדיוק מה שהיה אחד האישיויים שלי בקטעי ההעלמות שלו שניסיתי להסביר גם אבל כאילו סירב להקשיב.
&nbsp
&nbsp

 

[סאני381]

הבנתי

אבל אני מציע לך מאוד לא להתרגל לקשרים כאלה כי אחרת כל פעם האמת תתפוצץ לך בפנים מחדש,וזה גם שורף לך ככה סתם זמן יקר מהחיים(בזמן הזה היית יכולה למצוא מישהו שבאמת היה אכפת לו ממך) וגם מוריד לך את הביטחון,אם מישהי היתה עושה לי מה שהוא עשה לך היא היתה אויר בשבילי(גם אם הייתי רואה אותה במיקרה במיקרה ברחוב אפילו שלום לא הייתי אומר לה) ,וזה לא משנה כמה יפה היא היתה או כמה הייתי מתגעגע אליה,זה עיניין של עקרון אצלי ויש גבול לכל תעלול,מקווה מאוד שתמצאי מישהו שבאמת יאהב ויעריך אותך ולא יעלם ויחזור מתי שבא לו,כל טוב נשמה יפה

 

[Annabella1]

"אין לי מה לתת"

זה לא משהו שקשור אליך, או למה שאת רוצה או מבקשת ממנו.
"אין לי מה לתת" אומר שהבנאדם מרוקן נפשית. לזכותו ייאמר שהוא מודע לזה, או מודה בזה. יש הרבה אנשים שלא מודעים לזה שזה בעצם המצב שלהם, או לא מודים בזה, לא בפני עצמם או לא בפני הצד השני.
בשביל להיות עם מישהו צריך שהמישהו הזה יעניין אותך. כמו שהוא עניין אותך, ואהבת לשמוע את כל מה שהוא מספר ואת הדברים שמעניינים אותו ולדבר איתו וכן הלאה.
מישהו שאין לו מה לתת, מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו, לא אף אחד אחר. את בעצמך אומרת שהוא לא ממש היה שם בשביל אקטיבית (והוא בטח לא "ילחם" עליך. הוא לא שם) לא בגלל שהוא בנאדם רע, פשוט כי הוא שקוע בעצמו. או במילים אחרות, את לא ממש מעניינת אותו כרגע, לא בגלל שאת לא בסדר, אלא כי הראש שלו תקוע כרגע בתחת שלו.

 

[גברת ע]

"כי הראש שלו תקוע כרגע בתחת שלו..."

גרמת לי לחייך

&nbsp
הבעיה הייתה שלמרות ש'אין לו מה לתת' הוא זה שחיפש ורצה את הקרבה
ביקש שנהיה רק אחד עם השני
קינא
אמר מילים יפות כמו "אני אוהב"
אבל כנראה שמאחורי כל זה לא באמת היה משהו... ואני פשוט הייתי עיוורת או קיוויתי שמשהו ישתנה....

 

[tal902]

זה שהוא רצה בלעדיות

וזה שהוא קינא, לא אומר דבר על הנכונות שלו לרצות שיהיה לך טוב. ענייני אישיות ואגןו ותו לא.
&nbsp
זה לא סימן לכלום מבחינתך ובטח לא למשהו רציני מכיוונו. שלא לדבר שיותר נראה לי ה"אין לי מה לתת" משמש ככרטיס יציאה תמידי סטייל: אל תבני עלי הרים וגבעות.
&nbsp
תירוץ אולטימטיבי

 

[Annabella1]

קירבה - כן

אבל בתנאים שלו, לא בתנאים שלך. כשזה נוח לו ומתאים לו, וכשזה איך שהוא רוצה שהקירבה הזאת תהיה. כמו שאת רוצה קירבה- הוא לא ייתן לך.
"אני אוהב" זה באמת מילה יפה מאד, השאלה אם יש באהבה תוכן. להגיד "אני אוהב" זה לא מסובך, לעשות דברים, באמת לפעול מתוך אהבה, זה משהו אחר.
זה לגמרי בסדר לקוות שמשהו ישתנה. ואולי הוא ישתנה מתישהו....אבל זה לא משהו שאת יכולה לשנות אצלו.

 

[שמים1]

אם היה מתגעגע היה יוצר איתך קשר

אולי זה יקרה , ואולי לא .
בכל מקרה אם הפסקת את הקשר כנראה שהבנת שהקשר הזה לא בריא עבורך .
מה שאת חשה כעת נורמלי וטבעי לחלוטין , תני לעצמך את עצמך הזה להיפרד ממנו בהפנמה , זה לוקח זמן , אבל תשתדלי לצאת מזה כמה שיותר ולהמשיך הלאה כדי שלא תתקעי סתם בזכרונות שלא עושים טוב .

 

[גברת ע]

אני יודעת...

במשך המון זמן אמרתי את הדברים האלו לעצמי, אבל כל פעם נתתי לעצמי להיות מוסחת על ידי הדברים והימים הכן טובים שהיו וניסיתי לחשוב עליהם ולהתרכז בהם.
אבל אולי זה ישמע אגואיסטי אבל זה לא תמיד היה מספיק...