חרסינה משורינת
New member
אני מתגעגעת לאחותי
היא בהוסטל כרגע לחמישה ימי ניסיון , וחסרה לי .
זה מוזר אבל דווקא הפורום הזה עזר לי מאוד להבין דברים בה ולהצטער על דברים בי.
וזה לא קל , לא לא לא בכלל לא. אנשים שנכנסים מבחוץ לא בטוח שיוכלו להתמודד. היא דופקת עשרות פעמים ביום בדלת של החדר שלך, היא מדברת תמיד וכל היום על אותם נושאים שנתקעו לה בראש בלופ כמו אצלי (למשל להאכיל את החתולים), היא מזיזה כוסות ימינה ושמאלה וימינה ושמאלה בלי סוף , היא יכולה סתם כך לצרוח ולבכות בלילה כי המנורה לא בחשמל ולהתחיל לדבר איתך בפעם הזיליון ואחת על כמה מינרלים וויטמינים הגוף שלך צריך וגם להוציא את אבא שלי משנתו כל לילה מחדש ואפילו בכוונה.
והיא הבן אדם הכי נותן שאני מכירה, והכי רוצה לתת משלו והכי דומה לי יותר מאבא ואמא שלי ויותר מכולם. פשוט כי זה שלי יש מספיק את היכולת להעמיד פנים אני לא חושבת , מרגישה ומתנהלת בדיוק אותו דבר חלק מהזמן - לא אומר שאני לא ככה רוב הזמן.
והיא חסרה לי ואני מבינה שגם צר לי שלא ביליתי את הזמן שהיה בלחבק אותה ובלשמוע את הפיטפוטים ולכבד את מה שחשוב לה במקום להסתגר בעצמי. כי זו אחותי והיא הילדה שהייתה מספרת לי סיפור לפני השינה (יש לה דימיון נפלא) ולא אכפת לי מה רואים בחוץ וכמה זה קשה אפילו לי - שיתכן ואצטרך לגור בנפרד ממנה. אני עדין אוהבת אותה מאוד והיא לא יודעת שהיא כמוני ואני כמוה אפילו יותר מאשר הייתי קרובה ודומה בדברים מסוימים לאדם שביליתי איתו 4 שנים מהחיים שלי באופן הכי קרוב.
אתמול דיברנו בטלפון והשיחות שלנו זה תמיד היא מדברת או אני מדברת וזו הרצאה שלמה ואז נזכרים שצריך לשאול מה קורה ומה שלומך- ומגיבים או לא מגיבים אם מתאים אחרי הרבה זמן ולפעמים גם בכלל לא טורחים לענות .
זה נורא טבעי לי , זה הרבה יותר ברור לי כי אפילו בקשר הכי קרוב זה שלפעמים לא הייתי טורחת לענות "כן" או "לא" לנושא ופשוט לדלג לנושא שלדעתו לא קשור או נכנסת לפרצי דיבור זה היה דבר כל כך זר ופה זה נורא ברור לי.
זהו ,עכשיו אני אולי מבינה לעומק את הסיבות אבל גם יש בי יכולת להכיל- קודם כל את עצמי.
היא בהוסטל כרגע לחמישה ימי ניסיון , וחסרה לי .
זה מוזר אבל דווקא הפורום הזה עזר לי מאוד להבין דברים בה ולהצטער על דברים בי.
וזה לא קל , לא לא לא בכלל לא. אנשים שנכנסים מבחוץ לא בטוח שיוכלו להתמודד. היא דופקת עשרות פעמים ביום בדלת של החדר שלך, היא מדברת תמיד וכל היום על אותם נושאים שנתקעו לה בראש בלופ כמו אצלי (למשל להאכיל את החתולים), היא מזיזה כוסות ימינה ושמאלה וימינה ושמאלה בלי סוף , היא יכולה סתם כך לצרוח ולבכות בלילה כי המנורה לא בחשמל ולהתחיל לדבר איתך בפעם הזיליון ואחת על כמה מינרלים וויטמינים הגוף שלך צריך וגם להוציא את אבא שלי משנתו כל לילה מחדש ואפילו בכוונה.
והיא הבן אדם הכי נותן שאני מכירה, והכי רוצה לתת משלו והכי דומה לי יותר מאבא ואמא שלי ויותר מכולם. פשוט כי זה שלי יש מספיק את היכולת להעמיד פנים אני לא חושבת , מרגישה ומתנהלת בדיוק אותו דבר חלק מהזמן - לא אומר שאני לא ככה רוב הזמן.
והיא חסרה לי ואני מבינה שגם צר לי שלא ביליתי את הזמן שהיה בלחבק אותה ובלשמוע את הפיטפוטים ולכבד את מה שחשוב לה במקום להסתגר בעצמי. כי זו אחותי והיא הילדה שהייתה מספרת לי סיפור לפני השינה (יש לה דימיון נפלא) ולא אכפת לי מה רואים בחוץ וכמה זה קשה אפילו לי - שיתכן ואצטרך לגור בנפרד ממנה. אני עדין אוהבת אותה מאוד והיא לא יודעת שהיא כמוני ואני כמוה אפילו יותר מאשר הייתי קרובה ודומה בדברים מסוימים לאדם שביליתי איתו 4 שנים מהחיים שלי באופן הכי קרוב.
אתמול דיברנו בטלפון והשיחות שלנו זה תמיד היא מדברת או אני מדברת וזו הרצאה שלמה ואז נזכרים שצריך לשאול מה קורה ומה שלומך- ומגיבים או לא מגיבים אם מתאים אחרי הרבה זמן ולפעמים גם בכלל לא טורחים לענות .
זה נורא טבעי לי , זה הרבה יותר ברור לי כי אפילו בקשר הכי קרוב זה שלפעמים לא הייתי טורחת לענות "כן" או "לא" לנושא ופשוט לדלג לנושא שלדעתו לא קשור או נכנסת לפרצי דיבור זה היה דבר כל כך זר ופה זה נורא ברור לי.
זהו ,עכשיו אני אולי מבינה לעומק את הסיבות אבל גם יש בי יכולת להכיל- קודם כל את עצמי.