אני והמצלמה, פרקים 1-3
לאחרונה הבנתי עד כמה היו משמעותיות בשבילי המצלמות שאחזתי, רכשתי, קניתי, שאלתי, חשקתי, וכולי.
אז... כתבתי עליהן! על כולן, נראה לי לא שכחתי אף אחת מהן!
תודה למנהל הפורום, שאישר לי בשמחה להעלות את הסיפורצ'יק.
לעת עתה אני מעלה 3 פרקים, מחכה לפידבק!
שלכם, נתן.
פרק 1
מאז הייתי ילד קטן ומנוזל, רציתי מצלמה. מצלמה אמיתית, לא כזו מפלסטיק שלוחצים והיא משפריצה מים על החברים המופתעים. לא ולא. מצלמה אמיתית!
בגיל 12 קיבלתי את הראשונה. היה מבצע כלשהו של פפסי, ובתמורה קיבלנו פחית קטנה מפלסטיק זול. בלחיצה על פינה מסתורית כלשהי על הפחית, כל מיני חלקים קפצו החוצה, והפחית התגלתה כמצלמת פילם פשוטה וביתית. משעשע.
ההורים קנו לי לי פילם, שתלתי אותו בשמחה בפנים, ונסעתי עם הכיתה לטיול. צילמתי וצילמתי. בזבזתי את כל התמונות. 36, למי שזוכר.
כמה שבועות אחר כך הסרט נשלח לפיתוח, ו.. אכזבה, שומו שמיים. אללי לי. הכל נשרף. כל התמונות יצאו שחורות. איזו אכזבה...
ההורים המרחמים נתנו לי מצלמה אחרת, גרוטאת מתכת עתיקה. אבל- תקינה ועובדת. מוכחת.
אהבתי אותה מאוד. צילמתי בה כמה וכמה סרטי צילום. אורך המוקד היה קצר, כלומר: כל התמונות יצאו מרוחקות למדי. שום זום ושום נעליים, זה מה שהיה. אהבתיה!
פרק 2.
יום אחד בשנת 2002 הלכתי עם אימי לפוטו. חנות מאובקת וקודרת, עם מוכר חלקלק במיוחד. לאחר שהגיש לנו את סרטי הצילום המפותחים, הציג בעינינו המופתעות את חידוש העשור: מצלמה דיגיטלית! רואים על המסך את התמונות, וחסל סדר פילם! התמונות נשמרות על כרטיס זעיר ויקר יקר. מדהים!
המוכר הסביר: כל תמונה עשויה מפיקסלים. יש מליוני פיקסלים. יש אפילו מצלמות עם 2 מליון פיקסל! 'פחות מזה אל תקנו', לחש כממתיק סוד: 'התמונות יוצאות ממש גרועות. אבל 2 מליון פיקסלים.. אחחח...שם זהו עולם אחר לגמרי'
'זה העתיד ממש', לאט המוכר בקול סודי.
שמענו!
פרק 3
תקופה עברה לה. עברה וחלפה. ידידים ומכרים התחילו לקנות מצלמות דיגיטליות. ויום אחד- הגיע גם תורנו. מצלמת הפילם המשוכללת של הוריי- הלכה פייפן, כמו שאומרים. נפלה, נשברה, משהו כזה. אימי ספדה למצלמה: "זאת מצלמה של קודאק!! אבא שלי קנה לי אותה כמתנת חתונה.. היא הייתה כל כך טובה..."
למחרת הגענו שוב לפוטו. אותה חנות, אותו מוכר חלקלק, עוד טיפה אבק באוויר.
הוריי אמרו כאיש אחד ובלב אחד: הגיע הזמן למצלמה חדשה. על מה אתה ממליץ, אדון מוכר: על פילם, או על דיגיטלית?....
המוכר כל כך שמח!
"רק דיגיטלית, גברתי ואדוני. רק דיגיטלית. זהו העתיד!!!"
נו, המוכר אמר, המוכר יודע.
"על מה אתה ממליץ? יש לך אולי מצלמה של קודאק?..."
מצלמת קודאק לא היה לו. מה כן היה לו? מצלמה נפלאה, של סאניו! SANYO S4
בתוכה קיננו להם בשמחה 4 מליון פיקסלים. המוכר זרח: לא 2 מליון, ולא 3. ארבעה מליון פיקסלים! המצלמה הכי חדישה בעיר!...
ההורים התמקחו קצת על המחיר, בסוף אמא ממש לחצה, ואבא גנח ונתן כמה צ'קים. "למה כל כך יקר, למה".
1400 שקל היא עלתה, הגברת הקטנה. כסופה, קטנה קטנה. "כמו קופסת סיגריות". דיגיטלית, מרנינה.
כרטיס זכרון עלה עוד 120 שקל. כרטיס ענק בנפח שערורייתי ובלתי נתפש. 128 מגה! "יספיק לכם כמו כלום ל- 200 תמונות" קרן המוכר. כמו 6 פילמים ביחד!...
המצלמה הייתה מגניבה ברמות. נדלקה בשניה, התמקדה מהר. והתמונות? היו חדות במיוחד! נהדרות, מעולות. אחת אחת. רזולוציה בלתי נתפסת: 4 מליון פיקסלים!... שוו בנפשכם.
היה למצלמה גם מצב וידאו. לא מלהיב בכלל. בלי קול, ובאיכות מזעזעת של ממש. לא שמיש, פסק הדוד המשופם.
המצלמה משכה הרבה עיניים. היא עדיין הייתה חידוש מרעיש באותה התקופה.
החבר'ה מסאניו התגלו כאנשים חכמים מאוד. המצלמה שלהם הייתה כמעט על טבעית. קלה לשימוש, נעימה, צנועה. לבבית. ועם עדשה- חדה חדה.
היא עבדה ועבדה, צילמה מאות ואלפי תמונות טובות, ועד היום.. ובכן, היא תקינה ופעילה עד היום! בהנחה ויש לכם 2 סוללות AA, וכרטיס SD מיושן במיוחד.
הנה היא, הגברת.
לאחרונה הבנתי עד כמה היו משמעותיות בשבילי המצלמות שאחזתי, רכשתי, קניתי, שאלתי, חשקתי, וכולי.
אז... כתבתי עליהן! על כולן, נראה לי לא שכחתי אף אחת מהן!
תודה למנהל הפורום, שאישר לי בשמחה להעלות את הסיפורצ'יק.
לעת עתה אני מעלה 3 פרקים, מחכה לפידבק!
שלכם, נתן.
פרק 1
מאז הייתי ילד קטן ומנוזל, רציתי מצלמה. מצלמה אמיתית, לא כזו מפלסטיק שלוחצים והיא משפריצה מים על החברים המופתעים. לא ולא. מצלמה אמיתית!
בגיל 12 קיבלתי את הראשונה. היה מבצע כלשהו של פפסי, ובתמורה קיבלנו פחית קטנה מפלסטיק זול. בלחיצה על פינה מסתורית כלשהי על הפחית, כל מיני חלקים קפצו החוצה, והפחית התגלתה כמצלמת פילם פשוטה וביתית. משעשע.
ההורים קנו לי לי פילם, שתלתי אותו בשמחה בפנים, ונסעתי עם הכיתה לטיול. צילמתי וצילמתי. בזבזתי את כל התמונות. 36, למי שזוכר.
כמה שבועות אחר כך הסרט נשלח לפיתוח, ו.. אכזבה, שומו שמיים. אללי לי. הכל נשרף. כל התמונות יצאו שחורות. איזו אכזבה...
ההורים המרחמים נתנו לי מצלמה אחרת, גרוטאת מתכת עתיקה. אבל- תקינה ועובדת. מוכחת.
אהבתי אותה מאוד. צילמתי בה כמה וכמה סרטי צילום. אורך המוקד היה קצר, כלומר: כל התמונות יצאו מרוחקות למדי. שום זום ושום נעליים, זה מה שהיה. אהבתיה!
פרק 2.
יום אחד בשנת 2002 הלכתי עם אימי לפוטו. חנות מאובקת וקודרת, עם מוכר חלקלק במיוחד. לאחר שהגיש לנו את סרטי הצילום המפותחים, הציג בעינינו המופתעות את חידוש העשור: מצלמה דיגיטלית! רואים על המסך את התמונות, וחסל סדר פילם! התמונות נשמרות על כרטיס זעיר ויקר יקר. מדהים!
המוכר הסביר: כל תמונה עשויה מפיקסלים. יש מליוני פיקסלים. יש אפילו מצלמות עם 2 מליון פיקסל! 'פחות מזה אל תקנו', לחש כממתיק סוד: 'התמונות יוצאות ממש גרועות. אבל 2 מליון פיקסלים.. אחחח...שם זהו עולם אחר לגמרי'
'זה העתיד ממש', לאט המוכר בקול סודי.
שמענו!
פרק 3
תקופה עברה לה. עברה וחלפה. ידידים ומכרים התחילו לקנות מצלמות דיגיטליות. ויום אחד- הגיע גם תורנו. מצלמת הפילם המשוכללת של הוריי- הלכה פייפן, כמו שאומרים. נפלה, נשברה, משהו כזה. אימי ספדה למצלמה: "זאת מצלמה של קודאק!! אבא שלי קנה לי אותה כמתנת חתונה.. היא הייתה כל כך טובה..."
למחרת הגענו שוב לפוטו. אותה חנות, אותו מוכר חלקלק, עוד טיפה אבק באוויר.
הוריי אמרו כאיש אחד ובלב אחד: הגיע הזמן למצלמה חדשה. על מה אתה ממליץ, אדון מוכר: על פילם, או על דיגיטלית?....
המוכר כל כך שמח!
"רק דיגיטלית, גברתי ואדוני. רק דיגיטלית. זהו העתיד!!!"
נו, המוכר אמר, המוכר יודע.
"על מה אתה ממליץ? יש לך אולי מצלמה של קודאק?..."
מצלמת קודאק לא היה לו. מה כן היה לו? מצלמה נפלאה, של סאניו! SANYO S4
בתוכה קיננו להם בשמחה 4 מליון פיקסלים. המוכר זרח: לא 2 מליון, ולא 3. ארבעה מליון פיקסלים! המצלמה הכי חדישה בעיר!...
ההורים התמקחו קצת על המחיר, בסוף אמא ממש לחצה, ואבא גנח ונתן כמה צ'קים. "למה כל כך יקר, למה".
1400 שקל היא עלתה, הגברת הקטנה. כסופה, קטנה קטנה. "כמו קופסת סיגריות". דיגיטלית, מרנינה.
כרטיס זכרון עלה עוד 120 שקל. כרטיס ענק בנפח שערורייתי ובלתי נתפש. 128 מגה! "יספיק לכם כמו כלום ל- 200 תמונות" קרן המוכר. כמו 6 פילמים ביחד!...
המצלמה הייתה מגניבה ברמות. נדלקה בשניה, התמקדה מהר. והתמונות? היו חדות במיוחד! נהדרות, מעולות. אחת אחת. רזולוציה בלתי נתפסת: 4 מליון פיקסלים!... שוו בנפשכם.
היה למצלמה גם מצב וידאו. לא מלהיב בכלל. בלי קול, ובאיכות מזעזעת של ממש. לא שמיש, פסק הדוד המשופם.
המצלמה משכה הרבה עיניים. היא עדיין הייתה חידוש מרעיש באותה התקופה.
החבר'ה מסאניו התגלו כאנשים חכמים מאוד. המצלמה שלהם הייתה כמעט על טבעית. קלה לשימוש, נעימה, צנועה. לבבית. ועם עדשה- חדה חדה.
היא עבדה ועבדה, צילמה מאות ואלפי תמונות טובות, ועד היום.. ובכן, היא תקינה ופעילה עד היום! בהנחה ויש לכם 2 סוללות AA, וכרטיס SD מיושן במיוחד.
הנה היא, הגברת.