אלי, ברכות לרגל פתיחת הפורום

[לי Li]

אלי, ברכות לרגל פתיחת הפורום ../images/Emo140.gif

אלי, ברכות לרגל פתיחת הפורום

כל הכבוד על המאמצים שבסופו של דבר השתלמו. ותודה גם לנועה לביא שעזרה לי עוד מקודם. למי שלא מכיר ולמי שלא מזהה זאת אני ה"תלמידה" מפורום ההורים לילדים מחוננים שבמט"ח.

 

[ELIאלי]

נצל"ש-הערות על הקובץ מאת: אמא-

אלי, ברכות לרגל פתיחת הפורום

כל הכבוד על המאמצים שבסופו של דבר השתלמו. ותודה גם לנועה לביא שעזרה לי עוד מקודם. למי שלא מכיר ולמי שלא מזהה זאת אני ה"תלמידה" מפורום ההורים לילדים מחוננים שבמט"ח.

נצל"ש-הערות על הקובץ מאת: אמא-
הערות על הקובץ מאת: אמא- אעביר את הערותיי טיפין טיפין. הערות על סעיף "מקורות הדרכה אחרים". הייתי מוסיפה גם פירוט של ספרים באנגלית. אם יורשה לי לנחש הורים לילדים מחוננים לרוב קוראים אנגלית היטב. הערות על הסעיף "אבחון": יש בסעיף הזה הנחה סמויה שלמעשה ההורה יכול לאבחן בעצמו אם הילד מחונן. אם הילד מחונן מומלץ להכינו לבחינה. או הילד לא מחונן מומלץ לא להכינו. כלומר מה שאתה כותב למעשה שעם הכנה מתאימה גם ילדים לא מחוננים יכולים לעבור את הבחינה. ובלי הכנה ילדים מחוננים עלולים לא לעבור אותה. במילים אחרות הבחינה היא לא כלי איתור מתאים.(אגב זו גם דעתי). לדעתי סעיף זה דורש שכתוב. הערות נוספות במועד מאוחר יותר. המשך תגובות כפי שעולה מדבריך ההגדרה שלך למחוננות שונה מההגדרה של משרד החינוך למשל. אני הייתי נותנת לזה מקום מרכזי בקובץ. זאת הייתה נקודת הפתיחה שלי במידה שהייתי כותבת ספר למשל. תרומה ייחודית נוספת יכולה להיות מהרחבת קהל היעד. אם המחוננות זה לא משהו מולד, הרי שהעצות טובות להורים באופן כללי. שלישית העצות שלך נותנות פתרון גם למעוטי אמצעים, הורים מובטלים וכד'. הייתי מדגישה נקודה זו. ואחרון אחרון חביב, אולי בגלל גילך הצעיר לא נתת דעתך לצרכים שהמסגרות השונות ממלאות אצל הורי המחוננים. הרי בוודאי שמת לב שיש פרופיל מסוים להורים. לדעתי המסגרות השונות קמו כדי לענות על הצרכים של ההורים(צרכים חברתיים ופסיכולוגיים) וההורים ימשיכו לדחוף את ילדיהם למסגרות אלו כי זה פותר המון בעיות להורים. המשך- ראשית שכחתי לציין כי כדאי להמחיש את דבריך בעזרת דוגמאות ממשיות. שנית, לדעתי קשה לשנות את דעתם של הורים לא בגלל שהמסמך שלך לקוי אלא בגלל סיבות הקשורות לטבע האנושי ולצרכים שהמסגרות העכשוויות ממלאות - צרכים של ההורים. למשל, וודאי לא תופתע אם אביע את הערכתי כי בין הילדים הנשלחים למסגרות העשרה יש המון ילדים שהוריהם עוסקים במחקר ועסוקים מעל הראש. להורה כזה מסגרות ההעשרה זה פתרון נהדר. תמורת סכום של חוג הוא מקבל אשליה שהוא משקיע בילד מבלי לעשות דבר. זה נותן נושא לשיחה במפגשים חברתיים חפוזים הרי רוב הזמן מוקדש לעבודה. הוא אינו ממש חייב להתעניין במה שקורה שם. יש לזה יוקרה וכו'. ההורים שמאוד עשויים להיעזר בעצותיך הם אלו שמסיבות כלכליות או אחרות לא יכולים להכניס את ילדיהם למסגרת כזו. אני מסכימה איתך שההצעות שלך הן הרבה יותר מועילות מהמסגרות הקיימות. אדגים לך באמצעות דוגמא. אתה נותן דוגמא לפעילות ביום העשרה: יפנית, כימיה, ויחסים בינלאומיים. הייתי מוסיפה שמה שנשאר לילד בראש כעבור X שנים זה שלום ובוקר טוב ביפנית ו.... לעומת זאת אם מתמקדים לאורך כמה שנים במספר מצומצם של נושאים למשל לימודי יפן אפשר ללמוד את התרבות, להבין חדשות שקשורות ליפן וכו'. אם אפשר הייתי נותנת דוגמא לילד ספציפי שהוא דוגמא מייצגת למסלול אחד והייתי מספרת איזה קורסים הוא למד ומה בעצם נשאר לו בראש. אתה מעוניין לעזור להורים למחוננים. אם אימוץ הצעותיך כרוך בשינוי דרסטי באורח חיים הסיכויים שהורים יעשו זאת קלושים. הורה שכבר מיישם הצעה מסוימת(כגון דיבורים דיבורים דיבורים) אינו זקוק לעצה. לעומת זאת הורה שמעוניין ליישם זקוק להדרכה יותר קונקרטית מתובלת בדוגמאות. הטקסט שלך הוא טקסט עיוני. קשה לרוב האנשים להפנים ולעשות שימוש בטקסטים כאלה.

 

[ELIאלי]

המשך תגובות – לאמא

נצל"ש-הערות על הקובץ מאת: אמא-
הערות על הקובץ מאת: אמא- אעביר את הערותיי טיפין טיפין. הערות על סעיף "מקורות הדרכה אחרים". הייתי מוסיפה גם פירוט של ספרים באנגלית. אם יורשה לי לנחש הורים לילדים מחוננים לרוב קוראים אנגלית היטב. הערות על הסעיף "אבחון": יש בסעיף הזה הנחה סמויה שלמעשה ההורה יכול לאבחן בעצמו אם הילד מחונן. אם הילד מחונן מומלץ להכינו לבחינה. או הילד לא מחונן מומלץ לא להכינו. כלומר מה שאתה כותב למעשה שעם הכנה מתאימה גם ילדים לא מחוננים יכולים לעבור את הבחינה. ובלי הכנה ילדים מחוננים עלולים לא לעבור אותה. במילים אחרות הבחינה היא לא כלי איתור מתאים.(אגב זו גם דעתי). לדעתי סעיף זה דורש שכתוב. הערות נוספות במועד מאוחר יותר. המשך תגובות כפי שעולה מדבריך ההגדרה שלך למחוננות שונה מההגדרה של משרד החינוך למשל. אני הייתי נותנת לזה מקום מרכזי בקובץ. זאת הייתה נקודת הפתיחה שלי במידה שהייתי כותבת ספר למשל. תרומה ייחודית נוספת יכולה להיות מהרחבת קהל היעד. אם המחוננות זה לא משהו מולד, הרי שהעצות טובות להורים באופן כללי. שלישית העצות שלך נותנות פתרון גם למעוטי אמצעים, הורים מובטלים וכד'. הייתי מדגישה נקודה זו. ואחרון אחרון חביב, אולי בגלל גילך הצעיר לא נתת דעתך לצרכים שהמסגרות השונות ממלאות אצל הורי המחוננים. הרי בוודאי שמת לב שיש פרופיל מסוים להורים. לדעתי המסגרות השונות קמו כדי לענות על הצרכים של ההורים(צרכים חברתיים ופסיכולוגיים) וההורים ימשיכו לדחוף את ילדיהם למסגרות אלו כי זה פותר המון בעיות להורים. המשך- ראשית שכחתי לציין כי כדאי להמחיש את דבריך בעזרת דוגמאות ממשיות. שנית, לדעתי קשה לשנות את דעתם של הורים לא בגלל שהמסמך שלך לקוי אלא בגלל סיבות הקשורות לטבע האנושי ולצרכים שהמסגרות העכשוויות ממלאות - צרכים של ההורים. למשל, וודאי לא תופתע אם אביע את הערכתי כי בין הילדים הנשלחים למסגרות העשרה יש המון ילדים שהוריהם עוסקים במחקר ועסוקים מעל הראש. להורה כזה מסגרות ההעשרה זה פתרון נהדר. תמורת סכום של חוג הוא מקבל אשליה שהוא משקיע בילד מבלי לעשות דבר. זה נותן נושא לשיחה במפגשים חברתיים חפוזים הרי רוב הזמן מוקדש לעבודה. הוא אינו ממש חייב להתעניין במה שקורה שם. יש לזה יוקרה וכו'. ההורים שמאוד עשויים להיעזר בעצותיך הם אלו שמסיבות כלכליות או אחרות לא יכולים להכניס את ילדיהם למסגרת כזו. אני מסכימה איתך שההצעות שלך הן הרבה יותר מועילות מהמסגרות הקיימות. אדגים לך באמצעות דוגמא. אתה נותן דוגמא לפעילות ביום העשרה: יפנית, כימיה, ויחסים בינלאומיים. הייתי מוסיפה שמה שנשאר לילד בראש כעבור X שנים זה שלום ובוקר טוב ביפנית ו.... לעומת זאת אם מתמקדים לאורך כמה שנים במספר מצומצם של נושאים למשל לימודי יפן אפשר ללמוד את התרבות, להבין חדשות שקשורות ליפן וכו'. אם אפשר הייתי נותנת דוגמא לילד ספציפי שהוא דוגמא מייצגת למסלול אחד והייתי מספרת איזה קורסים הוא למד ומה בעצם נשאר לו בראש. אתה מעוניין לעזור להורים למחוננים. אם אימוץ הצעותיך כרוך בשינוי דרסטי באורח חיים הסיכויים שהורים יעשו זאת קלושים. הורה שכבר מיישם הצעה מסוימת(כגון דיבורים דיבורים דיבורים) אינו זקוק לעצה. לעומת זאת הורה שמעוניין ליישם זקוק להדרכה יותר קונקרטית מתובלת בדוגמאות. הטקסט שלך הוא טקסט עיוני. קשה לרוב האנשים להפנים ולעשות שימוש בטקסטים כאלה.

המשך תגובות – לאמא
המשך תגובות – לאמא אחרי שראיתי את תגובתך קראתי שוב את החיבור (אני כבר יודע אותו כמעט בעל פה...). למעשה, אני מסכים עם רוב רובם של הדברים שכתבת, אבל בכל זאת הייתי רוצה להבהיר כמה דברים בנוגע להגדרת קהל היעד של החיבור ומטרותיו (חלק מזה הם דברים שכתבת). החיבור לא נועד ולא יכול לשכנע או "לשנות את דעתם של הורים", הוא גם לא מציע מסגרת תיאורטית או מנסה לשנות את תפיסותיהם של ההורים- אני לא חושב שהיה מועיל לפנות להורים ברמה הזו. הוא גם לא נועד ולא יכול לומר להורה איך ליישם את ההצעות (אותן ניתן ליישם בדרכים רבות), או ללמד הורה שאיננו מסוגל/יודע לעשות זאת כיצד מיישמים אותן (בוודאי שלא בהיקף המצומצם הנוכחי- ואם הייתי כותב ספר לימוד הייתי כותב אותו למחוננים עצמם). אני חושב שבמובן הזה, אין תחליף למפגש עם האנשים "המתאימים"- הדרך בה מלמדים או מדברים עם הילד היא עניין של "אורח חיים", שכמו שכתבת- קשה מאוד לשנות, ודוגמא או שתיים לא "יעזרו". בקיצור, החיבור לא מציע "תוכן", לא תוכן תיאורטי ולא תוכן פרקטי. אינני מאמין שאנשים קוראים חיבורים ומתחילים ליישם אותם ("החל ממחר בבוקר..."). המטרה היא, לכאורה, "צנועה" בהרבה- להציע ולהצביע על כיווני פעולה (או מסגרות פעולה) -לא לשכנע אנשים ללכת בהם, ולא ללמד אותם כיצד לעשות זאת. הנקודה בה אינני מסכים איתך היא הפרופיל של ההורים- אני מאמין שרוב רובם של ההורים נופלים בתחום האפור שבין שני הטיפוסים הקיצוניים שהזכרת, והחיבור מיועד ל"חכם" ול"תם" ולא ל"רשע" ול"זה שאיננו יודע לשאול". לא כולם או לא מעוניינים או לא יודעים ליישם, מעטים מיישמים לגמרי או לא מיישמים בכלל. הגישה של הכול או לא כלום לא מתאימה כאן- החיבור לא מסוגל להניע שינוי גדול, "דרסטי", לא תפיסתי ולא פרקטי, אלא רק להצביע על כיוון לשינוי כזה, ודווקא בכך הוא פונה לכל מי שנמצא על הסקאלה שבין הכול ללא כלום, קהל רחב מאוד (ואפילו לקצוות, לדוגמא אפילו הורה מהפרופיל שציירת, יהיה אולי קצת פחות בטוח בעצמו). אני חושב שלכיוון יש משמעות עצומה להורים, דווקא בגלל המבוכה שרבים מהם נתונים בה, לפחות בשלב שהם כבר מבחינים בבעיות. ההכוונה פונה להורים שונים מאוד, ואפילו לאותו הורה ב"שלבים שונים", ויכולה לפעול בצורות רבות: לתת ביטוי חד יותר לדברים שהוא כבר מרגיש בעצמו, לספק מסגרת פעולה, לתת לגיטימציה, עידוד, חומר למחשבה, להכיר לו אלטרנטיבות- או אפילו שרק ידע ש"אפשר אחרת", להכין אותו להתמודדות, אולי להיות מורה דרך. אגב, כשכתבתי את החיבור חשבתי בעיקר על האמהות (ואין הכוונה ל"גברת איינשטיין"), ואולי אני פשוט מכיר הורים אחרים מאלו שאת מכירה...