חרסינה משורינת
New member
*
דחף אלוהי-
הצורך הוא אבי ההמצאה - יכול לבאר לך את זה.
אחר כך סקירה סיסטמטית של ההיסטוריה.
באשר להמצאה תמיד נוכל להשאר חלוקים.
פיזיולוגי או אלוהי זה פשוט שם קוד שאנחנו נותנים למושג טבעי למשל אלא במקרה של למשל מדכאי תיאבון - הרעב קיים באשר הוא. באשר לטבעי הרי זו אצטלה שלנו לומר - קיים או לא , נכון או לא , אפשרי או לא . הדחף לחיפוש משמעות ודפוס לטבע הוא דחף לכל דבר ועניין .
נוכל לחזור לנקודת האפס ולדשדש האם משמעותו של דחף היא חיובית או שלילית , האם הוא מנוצל או לא (אין ספק שכן כמו בדוגמא שהבאתי) והאם הוא גורם לסילופים אבל זה יחזיר אותנו לנקודת הדיון הקודמת .
וכמובן תוכל לומר שלתת פשר אלוהי לרצון לחפש משמעות ולא לקבל את שהינו - ומה זה אומר קבל מה שהינו (למשל האלוהים שלי מניח את מה שישנו ולא מצריך לפתח עולם הבא או חוקים מוכתבים משמים) הוא דיון אחר ותוכל לומר לי שהאל שלי מוגבל אלי וזה בעייתי.
ויותר טוב שנכיר בכך שהמושג של ישות או כוח עליון פשוט לא קיים בלקסיקון שלך ולכן דיון במהותו , סממניו , התבטאויותיו , תגמוליו , נצחיותו או בכלל כל דיון עליו הוא סר טעם במקום הזה ואני שוכחת את זה פעמים רבות -מודה באשמה.
לא אמרתי שיש משהו "רוחני"- במקדולנד או בסטודיו C להפך- הדגמתי איך מה שלדעתי אפשרי כדחף שהוא משהו שעוזר לנו לשרוד כפרט וכקבוצה מנוצל על מנת ליצור רווח כלכלי ומסכן את הפרט מה שלא אומר לדעתי שהדחף עצמו יש בו מן הרע אלא שיש לנהוג בו בזהירות ולתת לו להתבטא באפיקים אחרים שעושים טוב לפרט ולקבוצה.
"
אין ספק שאלה שמנסים לעורר בנו דחפים כאלה ואחרים כדי לנצל אותם הם חלק גדול מהבעיה.
"
נכון. אחת הבעיות שהם גם לא תמיד מודעים שזה מה שהם עושים וזה מצטרף לעוגן - העצמיות עליו דיברתי - חינוך לחשיבה ביקורתית, פתיחות , כנות עצמית ובעיקר רגישות לזולת ולפגיעות הבלתי מובנות שאנחנו נותנים להם יד ולאדישות שלנו לסבלו /סבלם של אחרים ולהשלכות שיש לפעולות חברתיות על היחיד ועל רבים .
דוגמא לא קשורה לאלוהות? במערכת הטיפול בפעילות פלילית היום רווחת גישה שרחוקה למשל מהתפיסה של שיקום "הפושע" והשאלה מה יוצר אדם שעובר על החוקים מלכתחילה? האם יש ערך לשקמו ? מה דורש שיקום ? מה הוא נותן לחברה?
וכאן מגיעים דיונים אופי החוקים, המסגרת המשפחתית , נטייתו הנפשית של אדם, מעגל אלימות או זנות , ההשלכה של המעגל הזה על ילדיו ועלינו כחברה והשיקול של טובת החברה מיידית -שנוגעת למאסרו והרחקתו מהחברה וטובת החברה בעתיד שנוגעת למעשיו ולמעשיהם של אחרים אחריו וכמובן זכויות אזרח. כל אלה יש להם חשיבות עליונה בהשלכה העתידית שלנו ובאופיינו כחברה.
זה למשל הבנה כוללת של סך המרכיבים בשאלה אחת , מחמת הזמן
אנחנו דנים בנקודות מסוימות בכל פעם . אז באשר לשאלה גדולה כמו החיפוש אחר משמעות ...
הדחף וכן הלאה...
אתה מבין לבד ויכול לכווץ לי את זה למגוון דעותיך בקצרה ובנגיעה.
לדעתי בכללי- יש מקום לאלוהים , יש מקום לדת ויש מקום לשינוי רדיקלי בה ויש סיבה.
לגבי קומניזם- למה דווקא?
אנרכיזם - האמת שהתנסיתי בקומונה שפתחו במבנה אנרכיסטי בו כולם היו מנהלים ובו לא נאסר לצרף איש ולהפסיק לדבר על שום נושא. אנרכיזם כלל לא מונע אירגון - הוא מונע הגבלות מלמעלה. ותתפלא שדיון במגבלות שכולל את כלל המשתתפים בהם מגיעים להחלטה שהולמת לכולם בלי שאיש נמנע מכך שדעתו מתקפחת ולא אוסרים דבר על איש אלא מסכימים יחדיו מרוח חופשית (והיו שם ריבים קשים) שהמסגרת תמיד נשארת חופשית וכך גם חופש הכתיבה כולל אם זה ברמה הכי אישית פוגע - דווקא נוצר שיווי משקל וארגון מופלא .
בימנו... אנרכיה לא יכולה לשרוד כעל מערכת ובעיקר לא יכולה לשרוד לאורך זמן וגם אין סיבה לתחזקה במסגרת קבועה - משמעה הוא בעיקר חופש מהגבלות . כשכולם מנהלים למשל כל אחד יכול להוסיף ולהוציא אדם כאוות נפשו וכל אחד יכול למחוק או לשכתב מחדש- במופלא כשהכל חשוף דברים מסתדרים .
אבל שוב זה נוגע בהרבה יותר מאשר לתת חופש בידיים זה תלוי באנשים ובהתפתחות שלהם לאנרכיה פנימית- לכנות ברוטאלית , לחופש מלא וליכול ל"סובלנות" מלשון ס.ב.ל.
והניסוי המחשבתי הזה שהשתתפתי בו היה אחד האדירים מבחינתי...
אבל לא אכנס לזה כאן.
דחף אלוהי-
הצורך הוא אבי ההמצאה - יכול לבאר לך את זה.
אחר כך סקירה סיסטמטית של ההיסטוריה.
באשר להמצאה תמיד נוכל להשאר חלוקים.
פיזיולוגי או אלוהי זה פשוט שם קוד שאנחנו נותנים למושג טבעי למשל אלא במקרה של למשל מדכאי תיאבון - הרעב קיים באשר הוא. באשר לטבעי הרי זו אצטלה שלנו לומר - קיים או לא , נכון או לא , אפשרי או לא . הדחף לחיפוש משמעות ודפוס לטבע הוא דחף לכל דבר ועניין .
נוכל לחזור לנקודת האפס ולדשדש האם משמעותו של דחף היא חיובית או שלילית , האם הוא מנוצל או לא (אין ספק שכן כמו בדוגמא שהבאתי) והאם הוא גורם לסילופים אבל זה יחזיר אותנו לנקודת הדיון הקודמת .
וכמובן תוכל לומר שלתת פשר אלוהי לרצון לחפש משמעות ולא לקבל את שהינו - ומה זה אומר קבל מה שהינו (למשל האלוהים שלי מניח את מה שישנו ולא מצריך לפתח עולם הבא או חוקים מוכתבים משמים) הוא דיון אחר ותוכל לומר לי שהאל שלי מוגבל אלי וזה בעייתי.
ויותר טוב שנכיר בכך שהמושג של ישות או כוח עליון פשוט לא קיים בלקסיקון שלך ולכן דיון במהותו , סממניו , התבטאויותיו , תגמוליו , נצחיותו או בכלל כל דיון עליו הוא סר טעם במקום הזה ואני שוכחת את זה פעמים רבות -מודה באשמה.
לא אמרתי שיש משהו "רוחני"- במקדולנד או בסטודיו C להפך- הדגמתי איך מה שלדעתי אפשרי כדחף שהוא משהו שעוזר לנו לשרוד כפרט וכקבוצה מנוצל על מנת ליצור רווח כלכלי ומסכן את הפרט מה שלא אומר לדעתי שהדחף עצמו יש בו מן הרע אלא שיש לנהוג בו בזהירות ולתת לו להתבטא באפיקים אחרים שעושים טוב לפרט ולקבוצה.
"
אין ספק שאלה שמנסים לעורר בנו דחפים כאלה ואחרים כדי לנצל אותם הם חלק גדול מהבעיה.
"
נכון. אחת הבעיות שהם גם לא תמיד מודעים שזה מה שהם עושים וזה מצטרף לעוגן - העצמיות עליו דיברתי - חינוך לחשיבה ביקורתית, פתיחות , כנות עצמית ובעיקר רגישות לזולת ולפגיעות הבלתי מובנות שאנחנו נותנים להם יד ולאדישות שלנו לסבלו /סבלם של אחרים ולהשלכות שיש לפעולות חברתיות על היחיד ועל רבים .
דוגמא לא קשורה לאלוהות? במערכת הטיפול בפעילות פלילית היום רווחת גישה שרחוקה למשל מהתפיסה של שיקום "הפושע" והשאלה מה יוצר אדם שעובר על החוקים מלכתחילה? האם יש ערך לשקמו ? מה דורש שיקום ? מה הוא נותן לחברה?
וכאן מגיעים דיונים אופי החוקים, המסגרת המשפחתית , נטייתו הנפשית של אדם, מעגל אלימות או זנות , ההשלכה של המעגל הזה על ילדיו ועלינו כחברה והשיקול של טובת החברה מיידית -שנוגעת למאסרו והרחקתו מהחברה וטובת החברה בעתיד שנוגעת למעשיו ולמעשיהם של אחרים אחריו וכמובן זכויות אזרח. כל אלה יש להם חשיבות עליונה בהשלכה העתידית שלנו ובאופיינו כחברה.
זה למשל הבנה כוללת של סך המרכיבים בשאלה אחת , מחמת הזמן
אנחנו דנים בנקודות מסוימות בכל פעם . אז באשר לשאלה גדולה כמו החיפוש אחר משמעות ...
הדחף וכן הלאה...
אתה מבין לבד ויכול לכווץ לי את זה למגוון דעותיך בקצרה ובנגיעה.
לדעתי בכללי- יש מקום לאלוהים , יש מקום לדת ויש מקום לשינוי רדיקלי בה ויש סיבה.
לגבי קומניזם- למה דווקא?
אנרכיזם - האמת שהתנסיתי בקומונה שפתחו במבנה אנרכיסטי בו כולם היו מנהלים ובו לא נאסר לצרף איש ולהפסיק לדבר על שום נושא. אנרכיזם כלל לא מונע אירגון - הוא מונע הגבלות מלמעלה. ותתפלא שדיון במגבלות שכולל את כלל המשתתפים בהם מגיעים להחלטה שהולמת לכולם בלי שאיש נמנע מכך שדעתו מתקפחת ולא אוסרים דבר על איש אלא מסכימים יחדיו מרוח חופשית (והיו שם ריבים קשים) שהמסגרת תמיד נשארת חופשית וכך גם חופש הכתיבה כולל אם זה ברמה הכי אישית פוגע - דווקא נוצר שיווי משקל וארגון מופלא .
בימנו... אנרכיה לא יכולה לשרוד כעל מערכת ובעיקר לא יכולה לשרוד לאורך זמן וגם אין סיבה לתחזקה במסגרת קבועה - משמעה הוא בעיקר חופש מהגבלות . כשכולם מנהלים למשל כל אחד יכול להוסיף ולהוציא אדם כאוות נפשו וכל אחד יכול למחוק או לשכתב מחדש- במופלא כשהכל חשוף דברים מסתדרים .
אבל שוב זה נוגע בהרבה יותר מאשר לתת חופש בידיים זה תלוי באנשים ובהתפתחות שלהם לאנרכיה פנימית- לכנות ברוטאלית , לחופש מלא וליכול ל"סובלנות" מלשון ס.ב.ל.
והניסוי המחשבתי הזה שהשתתפתי בו היה אחד האדירים מבחינתי...
אבל לא אכנס לזה כאן.
