מנסה ..
הבעיה שכשאני מרגישה שהכל סוגר עליי קשה לי משום מה לשתף.. אבל אנסה רגשות האשם שברציונל אני יודעת שלא אשמתי גומרים עליי רגשית, מאשימים אותי בכל עוולות המשפחה, אמא שלי מפילה עליי פצצות פתחה תיק ברבנות והתחילה לצאת עם מישהו (בעקבות ויכוח איתה שאבא שלי הגן עליי באופן מפתיע). אמורה לעבור דירה החודש וזה מלחיץ.. פלאשבקים ועברתי פגיעה (קלה יחסית..) לפני שבועיים ולמרות שהיא "קלה" לקחתי ממש קשה ולא מפסיקה לכעוס על עצמי.. לא מצליחה ללמוד , כל הדברים שלי באוטו נודדת בין סבא לבית.. סבא שלי סיפר לאבא שלי שאמא שלי לא נותנת לי לאכול, הוא אמר לאמא שלי ועכשיו היא כועסת עליי ולא מדברת עם סבא..וממש קשה לו עם סבתא ואני מרגישה צורך לעזור לכולם ופשוט נגמרת.. בגדול עובדת כל לילה, מטשטשת את עצמי בבוקר וישנה כל היום עד המשמרת. עד שעשיתי התקדמות וחזרתי להתעורר משעונים והפסקתי לאחר חזרתי אחורה, סבא שלי התקשר אליי אתמול 31 פעמים להעיר אותי ובסוף הגיע אליי להעיר..מרגישה שמקדרת אותו, והמשפט של אמא שלי שבסוף יחטוף התקף לב בגללי לא מרפה.. מתבודדת ולא שומרת על קשרים, אז כולם כועסים.. זקוקה לחיבוק ולאמא שלי, כלכך קשה לבד.. אה, אמא שלי גם עוברת דירה שלא יהיה לי בה חדר.. מרגישה תלושה, מפחדת לאבד את אחיות שלי שמושפעות ממנה.. קיצר הכל חרא לא רואה איך יוצאת מזה. לא מצליחה לסלוח לעצמי .. וכן לא אעזוב את הפסיכולוג, הוא הדבר היציב היחידי שיש לי בחיים האלה..