לא כבשנו אותם
מעולם לא היה כאן שלטון ערבי. היתה האמפריה התורכית והיה המנדט הבריטי.
היו כאן כפרים ערביים כפי שהיו יישובים יהודיים (ירושלים צפת טבריה...).
כשהחלה התנועה הציונית לא מעט ערבים הגיעו לכאן. ממצרים וממדינות ערב.
אז הם לא היו "פלשטינאים" אלא סתם ערבים. וערביי מצרים וסוריה וירדן ולבנון רצו כאן יישות ערבית.
הערבים שכן ישבו כאן מדורי דורות מעולם לא דרשו זכות כלשהי על הארץ הזו.בניגוד גמור לבני העם היהודי שיש לו חזקה על כל הארץ הזו.
גם אם נניח שהם מאמינים שהארץ שלהם ושאנחנו כבשנו אותה מהם (באשמתם אגב. אנחנו הסכמנו בטמטומנו לתכנית החלוקה. הם לא. מלחמת ששת הימים שהחלה עם מצרים גררה משום מקום את מצרים וירדן. ישראל ביקשה מירדן לא להתערב ולשווא. שיחרור יהודה ושומרון בא לגמרי באשמתם).
למה אני צריכה לומר איך אני הייתי מרגישה? ההסטוריה תדבר. הארץ נלקחה מהעם שלנו שוב ושוב בעבר. היינו כבושים תחת בבל, פרס, יוון ורומא. בכל כתבי היהודים אין אמירה נגד האומות ששלטו עלינו כשהם היטיבו איתנו (פרס למשל). היתה התקוממות יהודית רק כאשר השולט ניסה לדכא חיים יהודיים (כמו התקופת יוון והרומאים).
אפילו כתבו חזל "הווי מתפלל בשלומה של מלכות". וזה היה בתקופה ששלט כאן עם זר.
ההורים שלי הגיעו מגלות של אלפי שנים בארץ אחרת. הם מעולם לא דרשו חזקה או ריבונות על אותה מדינה בזכות זה שהם חיים בה כל כך הרבה זמן.
אפשר ללמוד מהדרוזים. הם חיו כאן באמת הרבה מאד זמן. הם לא דורשים מדינה וחיים בשלום ובנאמנות למדינה.
אם הייתי ערביה לא הייתי רוצה כאן מדינה ערבית. מספיק להסתכל מה קורה במדינות הערביות כדי להבין למה.
מעולם לא היה כאן שלטון ערבי. היתה האמפריה התורכית והיה המנדט הבריטי.
היו כאן כפרים ערביים כפי שהיו יישובים יהודיים (ירושלים צפת טבריה...).
כשהחלה התנועה הציונית לא מעט ערבים הגיעו לכאן. ממצרים וממדינות ערב.
אז הם לא היו "פלשטינאים" אלא סתם ערבים. וערביי מצרים וסוריה וירדן ולבנון רצו כאן יישות ערבית.
הערבים שכן ישבו כאן מדורי דורות מעולם לא דרשו זכות כלשהי על הארץ הזו.בניגוד גמור לבני העם היהודי שיש לו חזקה על כל הארץ הזו.
גם אם נניח שהם מאמינים שהארץ שלהם ושאנחנו כבשנו אותה מהם (באשמתם אגב. אנחנו הסכמנו בטמטומנו לתכנית החלוקה. הם לא. מלחמת ששת הימים שהחלה עם מצרים גררה משום מקום את מצרים וירדן. ישראל ביקשה מירדן לא להתערב ולשווא. שיחרור יהודה ושומרון בא לגמרי באשמתם).
למה אני צריכה לומר איך אני הייתי מרגישה? ההסטוריה תדבר. הארץ נלקחה מהעם שלנו שוב ושוב בעבר. היינו כבושים תחת בבל, פרס, יוון ורומא. בכל כתבי היהודים אין אמירה נגד האומות ששלטו עלינו כשהם היטיבו איתנו (פרס למשל). היתה התקוממות יהודית רק כאשר השולט ניסה לדכא חיים יהודיים (כמו התקופת יוון והרומאים).
אפילו כתבו חזל "הווי מתפלל בשלומה של מלכות". וזה היה בתקופה ששלט כאן עם זר.
ההורים שלי הגיעו מגלות של אלפי שנים בארץ אחרת. הם מעולם לא דרשו חזקה או ריבונות על אותה מדינה בזכות זה שהם חיים בה כל כך הרבה זמן.
אפשר ללמוד מהדרוזים. הם חיו כאן באמת הרבה מאד זמן. הם לא דורשים מדינה וחיים בשלום ובנאמנות למדינה.
אם הייתי ערביה לא הייתי רוצה כאן מדינה ערבית. מספיק להסתכל מה קורה במדינות הערביות כדי להבין למה.