שוב, תפריד בין "מקובל" לבין "תקני".
כבר התייחסתי לכך שאני בדעתך ומבחינתי "צAהAריים" היא האפשרות היחידה, אבל, זה לא הופך את הצורה הלא מקובלת ללא תקנית. אלא שני דברים שונים. מאחר שהבעת פליאה גדולה "ההגייה צהריים בקמץ גדול בצד"י (A) היא תקנית?!" (זהו ציטוט מדויק מדבריך, בתגובה להודעתו של אור, על שתי דרכי ההגייה), ומאחר שכבר קראת את הפתיל הקודם שפתחתי בנושא, לא הבנתי מדוע אתה כה תמה. אם יש צורת קריאה במקרא הנהוגה בעדות מסוימות, ואם אתה יודע על קיומה, והרי ידוע שגם כשהאקדמיה קובעת תקן מסוים היא תמיד מוסיפה הערה בסגנון "כמובן, מי שמעוניין לנהוג על דרך המקרא אינו שוגה", אז למה הפליאה? כן, יש צורה נוספת, מקובלת בבתי כנסת של עדות מסוימות, לא נהוגה בציבור, וגם היא תקנית. זה לא נכון שלא תקני להשתמש בלשון ימינו בצורות מקראיות מסוימות. בהגדרה, "המקרא אינו טועה" ולכן גם מי שמשתמש בצורה מקראית אינו טועה. הוא פשוט הולך לפי המקובל במקרא ולא לפי המקובל בזמננו (שזה קצת תמוה, אם הנסיבות לא מתאימות, אבל זה לא בלתי תקני). ולשאלותך – זה ממש לא משנה מה אני מקבלת או לא מקבלת. מי שקובע את התקן בימינו זו האקדמיה, לא אני. העדפותיי האישיות תקפות לגבי בלבד.