איך הבני / בנות זוג שלכן מתפקדים בתהליך?

היא321

New member
משתפת

אחרי כמה חודשים שלא הצלחנו להרות הוא זה שלחץ שנלך לעשות בדיקות. זרמתי.
הצגלתה בעיית זרע. ואז הפניה לאורולוג, ואז אולטרסאונד אשכים.. כלומר כל הסיפור התחיל מזה שהוא היה ב"ריצות" בין הבדיקות.
כשהתחלנו טיפולים הוא ידע שאני צריכה להזריק בבוקר ובצהריים ולקחת נרות בערב. הוא ידע שהזריקות מיועדות ליצירת זקיקים בגדול, אבל לא היה בקיא בזה כמוני. הוא הזכיר לי להזריק וביקש לעדכן אותו המספר הזקיקים באולטרסאונד ובמונד המעקב הבא/שאיבה/החזרה/מספר ביציות והפריות. בשבילי זו היתה מידת מעורבות מספקת. לא ציפיתי ממנו לדעת מה מכיל אוביטרל ומה הוא עושה ובטח לא לזכור את שמות התרופה.
אני חושבת שאנחנו לא צריכים לצפות מאחרים להיות כמונו.
 
גם אני חווה תחושות דומות

אבל מצד שני - רוב "העבודה" נופלת עליי
אני חווה ביום יום את ההשפעה של הזריקות וכו'.
התפקיד שלו מתחיל ונגמר בללכת לחדר ליד ולהנות עם עצמו :)
כמה שזה קשה לי אני יכולה להבין.
החודש לדוגמא אני בביקורת ומעקב זקיקים פעמיים בשבוע (כבר שבוע רביעי ברציפות).ממש לא שייך שהוא יבוא איתי לזה
וזריקות, נו , מה לעשות? הוא לא יושב ומחזיק לי את היד..
אנחנו באמת יותר חוות את הדברים - לטוב ולרע- בסוף אנחנו בהיריון והם לא :)
 

JOLY32

New member
גם אני מרגישה ככה

אנחנו אומנם לא בטיפולים עדיין אבל אולי אולי נגיע לזה בקרוב (מקווה מאוד שלא)
אבל בנתיים בכל הבדיקות והריצות שעשיתי זה אני לבד, אני חוקרת, מבררת, ומאוכזבת כל חודש מחדש...
מבחירה שלי אני פשוט לא משתפת יותר מדי, הוא יודע ומקווה שזה יגיע טבעי ולבד ולא שואל יותר מדי שאלות ואני מקבלת את זה, מה שחסר לי בעיקר זה התמיכה, העידוד וההכלה של זה. אבל מבינה הרבה ממה שכתבת ושיהיה בהצלחה!
 
למעלה