קלייטון.ש
Well-known member
אז כמו שאיימתי נסעתי אתמול ברכבת
על הנסיעה ברכבת לצערי אין מה לספר. הרבה פחות ממה שקורה כרגיל. לאכזבתי לא היתה שום בירוקרטיה בכניסה לתחנה, בסה"כ איזו בחורה ביקשה לראות את ההזמנה. לא מדדו לי חום, אני חושב שיש איזו מערכת נסתרת שעושה את זה מרחוק. הקרונות נטושים ולא נראה לי שמכסת הנוסעים המירבית מתמלאת. הפגישה עם הבחור של האין-ווצאפ עברה בסדר. כצפוי לא מצאנו חן זה בעיני זה. אנחנו שונים מדי בהתייחסות הבסיסית לחיים. שאל אותי איך הגעתי לארגון, לא היה לי חשק לספר לו את כל הסיפור אז סיפרתי רק את הסוף, שאני נשוי למנכ"ל. מיד ראיתי שאיבדתי בגלל זה כל כך הרבה נקודות אצלו, שאין לי סיכוי לעלות מעל אפס אצלו אי פעם. לא נורא, גם הוא חייל פשוט כמוני והדעות שלנו לא משנות. הנסיעה בחזרה באוטובוסים - ארבעה לשם הדיוק - היתה הרבה יותר מעניינת. חבל שלא נסעתי בהם גם בהלוך. למעשה כולם עם מסכות, באוטובוסים עצמם לא ראיתי חריגים, ובדרך כלל מכסות הכל כמו שצריך. רוב האנשים עוטים את החד פעמיות הכחולות. אלה שהשקיעו באופנה מתקדמת הם מיעוט ורק פה ושם רואים כאלה שבאמת חשוב להם איך המסכה שלהם נראית. בכל תחנה מרכזית בדיקת חום, חלק יותר משוכללת וחלק פחות. בתחנה אחת מדדו לי ועברתי ופתאום הבחור צועק לי "אדוני אדוני". עצרתי והוא בא ומדד לי שוב. הפעם הצליח לו ונתן לי להמשיך. באמצע הדרך מחיפה לת"א בחורה צעירה אחת נתקפה פתאום בהלה, לא ברור ממה, והתחילה לבכות בקול ולדרוש לעצור את הרכב מיד. נוסעים קמו לעזור לה והנהג בתוך פחות מדקה מצא מקום בצד הכביש ועצר. ירדו איתה מהאוטובוס ונתנו לה להרגע. ככה עמדנו עשר דקות עד שנרגעה יחסית. חזרנו לנסיעה תוך שהנהג מבטיח לה שייסע לאט. התקשרו לאבא שלה או לחבר שלה ותיאמו שיאספו אותה מהתחנה. סה"כ זמן הנסיעות באוטובוס למעלה מכפול ממה שהיה לוקח ברכבת, ואני רואה בזה רווח נקי.
על הנסיעה ברכבת לצערי אין מה לספר. הרבה פחות ממה שקורה כרגיל. לאכזבתי לא היתה שום בירוקרטיה בכניסה לתחנה, בסה"כ איזו בחורה ביקשה לראות את ההזמנה. לא מדדו לי חום, אני חושב שיש איזו מערכת נסתרת שעושה את זה מרחוק. הקרונות נטושים ולא נראה לי שמכסת הנוסעים המירבית מתמלאת. הפגישה עם הבחור של האין-ווצאפ עברה בסדר. כצפוי לא מצאנו חן זה בעיני זה. אנחנו שונים מדי בהתייחסות הבסיסית לחיים. שאל אותי איך הגעתי לארגון, לא היה לי חשק לספר לו את כל הסיפור אז סיפרתי רק את הסוף, שאני נשוי למנכ"ל. מיד ראיתי שאיבדתי בגלל זה כל כך הרבה נקודות אצלו, שאין לי סיכוי לעלות מעל אפס אצלו אי פעם. לא נורא, גם הוא חייל פשוט כמוני והדעות שלנו לא משנות. הנסיעה בחזרה באוטובוסים - ארבעה לשם הדיוק - היתה הרבה יותר מעניינת. חבל שלא נסעתי בהם גם בהלוך. למעשה כולם עם מסכות, באוטובוסים עצמם לא ראיתי חריגים, ובדרך כלל מכסות הכל כמו שצריך. רוב האנשים עוטים את החד פעמיות הכחולות. אלה שהשקיעו באופנה מתקדמת הם מיעוט ורק פה ושם רואים כאלה שבאמת חשוב להם איך המסכה שלהם נראית. בכל תחנה מרכזית בדיקת חום, חלק יותר משוכללת וחלק פחות. בתחנה אחת מדדו לי ועברתי ופתאום הבחור צועק לי "אדוני אדוני". עצרתי והוא בא ומדד לי שוב. הפעם הצליח לו ונתן לי להמשיך. באמצע הדרך מחיפה לת"א בחורה צעירה אחת נתקפה פתאום בהלה, לא ברור ממה, והתחילה לבכות בקול ולדרוש לעצור את הרכב מיד. נוסעים קמו לעזור לה והנהג בתוך פחות מדקה מצא מקום בצד הכביש ועצר. ירדו איתה מהאוטובוס ונתנו לה להרגע. ככה עמדנו עשר דקות עד שנרגעה יחסית. חזרנו לנסיעה תוך שהנהג מבטיח לה שייסע לאט. התקשרו לאבא שלה או לחבר שלה ותיאמו שיאספו אותה מהתחנה. סה"כ זמן הנסיעות באוטובוס למעלה מכפול ממה שהיה לוקח ברכבת, ואני רואה בזה רווח נקי.