אז יום עצוב עבורינו

[אמא של גל וליאור]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[litzuf]

../images/Emo24.gifריגשת אותי דפנה מתוקה...

גם אצלי יום הזיכרון לחללי צהל הוא אישי מאוד. מתאבלת על דוד שנהרג במלחמת יום הכיפורים שאהבתי כמו אבא. וכל שנה קשה לי כשאני לא נמצאת בראש פינה בבית הקברות יחד עם המשפחה.

 

[דניאלההה]

דפי אני מתה לחבק אותך

את אישה מדהימה את אמא נפלאה אני גאה בך על מי שאת מבלי להכיר אותך פיזית אני אוהבת אותך מכל פיסת שרשור שלך אני מבינה איזו אישה נפלאה את . צר לי וכואב לי על מה שהמשפחה עברה מרגש ואני בעצמי סיימתי לקרא את שני השרשורים ועם דמעות בעיניים. שלא נדע צער ונהיה חזקים בלב ובנפש תמיד

 

[אורלי רונה]

כמה התרגשתי לקרוא../images/Emo7.gif

 

[יערה היחיד]

אני קוראת ובוכה קוראת ובוכה...

 

[אורלי רונה]

המשפחה../images/Emo16.gif

סבה וסבתה של אמי, דודתה ובנה בן הארבע נספו באושוויץ בשבועות יוני 1944. סבי שהיה בנם וסבתי (הורי אמי) עלו לארץ בשנת 1935. משפחתו סירבה לעלות. אביו שהיה חסיד של הבעש"ט האמין כי יש לעלות לארץ רק בביאת המשיח. הידיעות על השמדת היהודים החלו להגיע לארץ ולמרות התחינות והבקשות של סבי אליו במכתבים ומברקים, הוא עמד בסירובו. בסמוך לאיסוף ע"י הגרמנים לתחנת הרכבת הגיע מברק ממנו ובו שתי מילים תציל אותי ב 1945 כמה חודשים לאחר סיום המלחמה, נשמעה דפיקה על הדלת בביתם של סבי וסבתי כאן בארץ. זה היה גיסו. הוא היחיד ששרד. הוא סיפר על מה שהתרחש והביא עימוחפצי משפחה שונים וביניהם: פמוטים,כוס לקידוש,קופסת עלי טבק. הכל מכסף. את הרכוש הזה בלילה שלפני שהלכו לתחנת הרכבת, סבה של אמי קבר באדמה בחצר הבית בנוכחות כולם ואמר שמי שיחזור משם שיקח את החפצים הללו ויביא אותם לבן שלו לפלשתינה של אז. הגיס כאמור שרד וחזר לכפר ברומניה, שם חפר באדמה והוציא את החפצים. יהי זיכרם ברוך

 

[dafgol]

וואו אורלי עשית לי צמרמורת

יהי זכרם ברוך

כל הצד של אבא שלי היו ברומניה בזמן המלחמה והשואה, את יודעת מאיפה הם? מאיזה כפר?

 

[אורלי רונה]

הם היו מוישו

ולקחו אותם לסייגאט שם עלו על הרכבת לאושוויץ

 

[dafgol]

סייגאט בהונגריה?

משם סבתא שלי במקור, ומשם חלק ממשפחתה הועברה לאושוויץ באמת. כולי צמרמורת עכשיו , תחשבי שאולי הם היו ביחד, באותה רכבת בדרך הנוראית ההיא....

 

[אורלי רונה]

גם אני חשבתי על זה עכשיו

יוני 1944 וכן. הכפר שלהם היה כפר קטן והגרמנים ריכזו את כולם מהכפרים הקטנים בסייגאט.

 

[dafgol]

../images/Emo2.gif

אורלי את קולטת? אולי הרגעים האחרונים בחייהם של חלק מבני משפחתך ובני משפחתי - הם חלקו ביחד....הנשימות האחרונות החוויות המראות והריחות.......זה מפחיד וזה מרגש.

או אולי

 

[אורלי רונה]

מה את בעצם אומרת??

הם גם עלו לרכבת ביוני 1944??? אני המומה

סגירת מעגל וניצחון!!!!

 

[dafgol]

אני לא יודעת לגביי תאריך מדוייק

ואמא שלי לא יודעת להגיד לי תאריך מדוייק, סבתא שלי לא זוכרת ...או מדחיקה.....? אבל התסריט הוא אותו תסריט......המקום אותו מקום.... אני רואה בזה ניצחון מוחלט !!!!!!

 

[דניאלההה]

ואוווווווו איזו צמרמורת יש לייייייי

סיפור חזק , רק הגיס שרד?

 

[אורלי רונה]

כן רק הוא

 

[matyc]

סבא וסבתא שלי היו פרטיזנים

בבולגריה ואח של סבא שלי ואח של סבתי נהרגו במחנת העבודה בבולגריה

 

[dafgol]

../images/Emo201.gif

מאז שהייתי קטנה ושמעתי את סיפורי הפרטיזנים....הערצתי אותם. לאמא שלי היה מורה שבמהלך השנים גם ניהל את ביה"ס שאמא שלי לימדה בו, הוא היה םרטיזן ביוגוסלביה ותמיד הערצתי אותו ורותקתי לסיפורים שלו. היום הוא מאוד מבוגר וחולה , ואני גאה שזכיתי לשמוע ממנו , מעדות ראשונה את הסיפורים שלהם.

 

[matyc]

סבא שלי תמיד היה מספר לנו מה עבר

עליהם שם בתור פרטיזנים תמיד היה מרתק אותנו

 

[דניאלההה]

מטי לא ידעתי על כך ,,,,,../images/Emo24.gif

 

[דנה5555]

יום השואה-השנה..../images/Emo16.gif

השנה יום הזכרון לשואה ולגבורה מקבל אצלינו משמעות שונה במקצת. המתבגר חזר לפני כשלושה שבועות מהמסע לפולין, כך שהכל עדיין "טרי", והכל נראה אחרת. אתמול ישב מול הטלוויזיה עד שעות מאוחרות, ומידי פעם מעדכן אותנו, במקומות שהיה וראה. הספורים נשלפים בקלות והשיתוף גדול.. הדברים נראים אחרת,כנראה, כאשר חווים את הנושא מקרוב.