דודו 2 הנקמה
New member
אז אמרתי לה חתונה...
שנינו הבנו שזה בדיוק מה ששנינו רוצים. לחיות בתוך מוסד. אז אמרתי לה חתונה.. והיא אמרה כן, והייתה חתונה. החתונה הכי יפה בעולם. וכמה רגש היה! בחיי! יותר מרגש מבטלוויזיה! כן, כן, קשה לרגש יותר מבטלויזיה, אבל אני והיא הצלחנו. למה? כי אנחנו יפים וחמודים ביחד. אני כזה גבוה ומצחיק והיא כזאת בלונדינית ויפה, ושנינו גדלנו בסביבה טובה, אם ערכים מושלמים. אבל אחרי שנתיים התגרשנו. למה? שאלה טובה, אני לא ממש ידע איך להסביר את זה. הרי אחרי הכל- עשינו בדיוק כמו שלימדו אותנו לעשות: יצאנו, התנשקנו, שכבנו, התאהבנו, התחתנו, הבאנו ילד אחד חמוד שקוראים לו ערן, ואז פתאום מישהו דפק בדלת אמר: "שלום, אני המציאות, באתי להציע לכם סתירה מצלצלת במחיר אטרקטיבי, מעוניינים לשמוע?" ולמחרת מצאתי את עצמי ישן באוטו כשהיא אורזת תיק כדי לישון אצל אחותה עד שהיא תמצא דירה חדשה ואת ערן בוכה בלילה כשהוא לא מבין למה אבא כבר לא מגיע לספר לו סיפור לפני השינה ולמה אמא בוכה במקום לעשות לו :"קוקי, מאמי, מי מתוק של אמא"... ובחיי, התגרשנו בצורה מרגשת. זה היה פשוט מקסים, הרבה יותר טוב מאיך שמראים את זה בטלויזיה. הרבה יותר משכנע מאיך שכותבים את זה בספרים. זה פשוט היה כמו בחלומות: הוא כזה שבור ולא מגולח והיא כזאת שחורה מאיפור מרוח ובאמצע יושבת האמא שלה ומחזיקה תינוק שעוד לא קלט שמה שאבא ואמא עוברים גם הוא יעבור, כי ככה חינכו אותנו לחיות... מוקדש כחומר למחשבה מטעם הרשות לביצוע עבודות שיפוץ בחייהם של אנשים שלא יודעים שאהבה לא צריכה מוסד והמוסד לא צריך אהבה...
שנינו הבנו שזה בדיוק מה ששנינו רוצים. לחיות בתוך מוסד. אז אמרתי לה חתונה.. והיא אמרה כן, והייתה חתונה. החתונה הכי יפה בעולם. וכמה רגש היה! בחיי! יותר מרגש מבטלוויזיה! כן, כן, קשה לרגש יותר מבטלויזיה, אבל אני והיא הצלחנו. למה? כי אנחנו יפים וחמודים ביחד. אני כזה גבוה ומצחיק והיא כזאת בלונדינית ויפה, ושנינו גדלנו בסביבה טובה, אם ערכים מושלמים. אבל אחרי שנתיים התגרשנו. למה? שאלה טובה, אני לא ממש ידע איך להסביר את זה. הרי אחרי הכל- עשינו בדיוק כמו שלימדו אותנו לעשות: יצאנו, התנשקנו, שכבנו, התאהבנו, התחתנו, הבאנו ילד אחד חמוד שקוראים לו ערן, ואז פתאום מישהו דפק בדלת אמר: "שלום, אני המציאות, באתי להציע לכם סתירה מצלצלת במחיר אטרקטיבי, מעוניינים לשמוע?" ולמחרת מצאתי את עצמי ישן באוטו כשהיא אורזת תיק כדי לישון אצל אחותה עד שהיא תמצא דירה חדשה ואת ערן בוכה בלילה כשהוא לא מבין למה אבא כבר לא מגיע לספר לו סיפור לפני השינה ולמה אמא בוכה במקום לעשות לו :"קוקי, מאמי, מי מתוק של אמא"... ובחיי, התגרשנו בצורה מרגשת. זה היה פשוט מקסים, הרבה יותר טוב מאיך שמראים את זה בטלויזיה. הרבה יותר משכנע מאיך שכותבים את זה בספרים. זה פשוט היה כמו בחלומות: הוא כזה שבור ולא מגולח והיא כזאת שחורה מאיפור מרוח ובאמצע יושבת האמא שלה ומחזיקה תינוק שעוד לא קלט שמה שאבא ואמא עוברים גם הוא יעבור, כי ככה חינכו אותנו לחיות... מוקדש כחומר למחשבה מטעם הרשות לביצוע עבודות שיפוץ בחייהם של אנשים שלא יודעים שאהבה לא צריכה מוסד והמוסד לא צריך אהבה...