בהקשר הזה, יש לי סיפור.
זוג שהכרתי, ניסו במשך שנים , ללא הצלחה, להביא צאצא לעולם.
עברו גהיני גהינום, כולל נסיונות הפריית מבחנה וכו', בארץ ובחול.
אחרי שנים, החלו לגשש אפשרות של אימוץ.
התברר להם, שהתור לאימוץ הוא בן שנים. הרבה שנים.
בצר להם (וכבר היה מאוד מאוד צר) בקשו ללכת על משפחה אומנת. לפחות לגדל ילד כמה שנים.
הם השיגו לבסוף ילד.
ילד לנערונת נרקומנית, בת לאם פרוצה, ורק סבתא שהיה איכפת לה מהנכד.
מי האבא איש לא ידע.
וכאן החלו מסכת ייסורים, בנסיון להחזיק בילד, שרשויות הרווחה ממילא החליטו שבמשפחתו אינו יכול לגדול.
שנים של תסכול ועליות וירידות.
הסוף, היה הפי אנד. הם השיגו את האימוץ והיום הוא בנם.
אבל הדרך, הייתה גהינום צרוף.