ניריתי של יותם
New member
אורגזמה בו זמנית
קורית רק בסרטים? רבות חושבות שכן, מעטות יודעות שלא.תמיד קיים סיכוי שזה יקרה גם לך. ולמה אני כותבת על זה כאן בפורום הנקה? אסוציאציה כזו- כי כל ימי חייו של יותם היונק היה לי חלום שיותם ירצה להגמל לפני שאני ארצה לגמול. לא העזתי לפנטז בחלומות הכי אופטימים ואידילים שזה פשוט יקרה יחד, בו זמנית. מזמן לא כתבתי כאן, וסביר להניח שרק הותיקות מאוד זוכרות אותי מימי פורום הנקה הישן ביואל. אבל חשבתי לשתף אתכם בסיום המתוק של תקופת ההנקה שלנו. מיונק פנטי שגר על הציצי של אמא חודשים רבים, וניזון מהנקה כמעט מלאה עד גיל 8-9 חודשים, יותם הפך לילדון עצמאי מלא ביטחון עצמי וגם ביטחון באמא. החודש, בגיל שנה ו- 8 חודשים הוא החליט להפרד סופית מהציצי של אמא. הוא יודע שאמא שם עבורו תמיד גם אם שדיה כבר לא ינטפו מהחלב המתוק שאוהב... וכנראה שצמד שדיים אלו כבר לא יכולים להתחרות בפלאי הטרקטור עם הכף שמתרוממת והמשאית שעושה ברררררר.... בקול חזק. ואמא נירית שעד זמן לא קצר לא יכלה לדמיין חיים ללא הנקה, לא יכלה לדמיין אמהות (Motherhood) ללא ערסול של תינוק בזרועותיה שמחייך חיוך רחב החושף פיטמה בפיו, לא יכלה לדמיין בוקר ללא "אמא, סיסי"... מרגישה שגם היא שבעה מהחלב, וגם היא מוכנה להתנתק מכורסת ההנקה. ולא כמו שדמיינתי, היום אני עומדת בנקודת הפרידה הזאת ללא דמעות וללא געגועים, מלאה בתחושת אהבה... מלאה בזכרונות של אהבה. אני זוכרת את ההתחלה הקשה עם הכאבים והפצעים והפיטמות המדממות- באהבה גדולה. אני זוכרת את השקילה הראשונה, השניה והשלישית... את התדהמה אל מול הפלא הזה שהתינוק השמנמן שלי מתפתח וגדל הודות לי, לגופי... אני זוכרת כל כאב, מחלה, בקיעת שיניים, חלום רע שנעלמו והפכו לשקט ורוגע עם החיבור של הגוף שלו לגוף שלי. אני זוכרת בעדנה את "אמא, ציצי, טעים" וה"תודה" שאמר לי בני בחיוך שובב כשקם וטיפת חלב קטנה זולגת בקצה שפתיו. והיום, יותם ממשיך לשבח את תוצרתי ("עוגת תפוחים טעימה"). והיום אני יודעת שהוא גדל לילדון מופלא שיודע להתגבר על כל כאב וקושי בדרכים בוגרות, בדרכים אחרות. גדל לו ילדון מתוק, חייכני, פיקח, עצמאי מלא בביטחון עצמי ובביטחון באמא, ילדון שכבר לא יונק, ילדון מאושר. וזה מספיק כדי להפוך גם את אמא שלו למאושרת. מאחלת לכולכן המשך הנקה מדהים, תהנו מהפלא, תהנו מהקסם. ומבטיחה לכן כשגם כשהתקופה הזאת תגמר יחכו לכן קסמים נוספים
קורית רק בסרטים? רבות חושבות שכן, מעטות יודעות שלא.תמיד קיים סיכוי שזה יקרה גם לך. ולמה אני כותבת על זה כאן בפורום הנקה? אסוציאציה כזו- כי כל ימי חייו של יותם היונק היה לי חלום שיותם ירצה להגמל לפני שאני ארצה לגמול. לא העזתי לפנטז בחלומות הכי אופטימים ואידילים שזה פשוט יקרה יחד, בו זמנית. מזמן לא כתבתי כאן, וסביר להניח שרק הותיקות מאוד זוכרות אותי מימי פורום הנקה הישן ביואל. אבל חשבתי לשתף אתכם בסיום המתוק של תקופת ההנקה שלנו. מיונק פנטי שגר על הציצי של אמא חודשים רבים, וניזון מהנקה כמעט מלאה עד גיל 8-9 חודשים, יותם הפך לילדון עצמאי מלא ביטחון עצמי וגם ביטחון באמא. החודש, בגיל שנה ו- 8 חודשים הוא החליט להפרד סופית מהציצי של אמא. הוא יודע שאמא שם עבורו תמיד גם אם שדיה כבר לא ינטפו מהחלב המתוק שאוהב... וכנראה שצמד שדיים אלו כבר לא יכולים להתחרות בפלאי הטרקטור עם הכף שמתרוממת והמשאית שעושה ברררררר.... בקול חזק. ואמא נירית שעד זמן לא קצר לא יכלה לדמיין חיים ללא הנקה, לא יכלה לדמיין אמהות (Motherhood) ללא ערסול של תינוק בזרועותיה שמחייך חיוך רחב החושף פיטמה בפיו, לא יכלה לדמיין בוקר ללא "אמא, סיסי"... מרגישה שגם היא שבעה מהחלב, וגם היא מוכנה להתנתק מכורסת ההנקה. ולא כמו שדמיינתי, היום אני עומדת בנקודת הפרידה הזאת ללא דמעות וללא געגועים, מלאה בתחושת אהבה... מלאה בזכרונות של אהבה. אני זוכרת את ההתחלה הקשה עם הכאבים והפצעים והפיטמות המדממות- באהבה גדולה. אני זוכרת את השקילה הראשונה, השניה והשלישית... את התדהמה אל מול הפלא הזה שהתינוק השמנמן שלי מתפתח וגדל הודות לי, לגופי... אני זוכרת כל כאב, מחלה, בקיעת שיניים, חלום רע שנעלמו והפכו לשקט ורוגע עם החיבור של הגוף שלו לגוף שלי. אני זוכרת בעדנה את "אמא, ציצי, טעים" וה"תודה" שאמר לי בני בחיוך שובב כשקם וטיפת חלב קטנה זולגת בקצה שפתיו. והיום, יותם ממשיך לשבח את תוצרתי ("עוגת תפוחים טעימה"). והיום אני יודעת שהוא גדל לילדון מופלא שיודע להתגבר על כל כאב וקושי בדרכים בוגרות, בדרכים אחרות. גדל לו ילדון מתוק, חייכני, פיקח, עצמאי מלא בביטחון עצמי ובביטחון באמא, ילדון שכבר לא יונק, ילדון מאושר. וזה מספיק כדי להפוך גם את אמא שלו למאושרת. מאחלת לכולכן המשך הנקה מדהים, תהנו מהפלא, תהנו מהקסם. ומבטיחה לכן כשגם כשהתקופה הזאת תגמר יחכו לכן קסמים נוספים