אלפיני
Well-known member
הבה לא נהיה תמימים לגבי העניין הזה. חקיקה מלווה באינטרסים אישיים בכל מדינה. בכל חוק כמעט יש מי שמרוויח ויש מי שנפגע . לכן גם אף חוק לא עובר ברוב דעות, ואפילו לא קרוב לכך.
שמעת על המונח Quid pro quo? בארה"ב , לדוגמה, מדובר בפרקטיקה נפוצה. במיוחד כאשר בקונגרס ישנו רוב למפלגה אחת ונשיא ממפלגה אחרת.
הכנסת צריכה להיות שוק. שוק של דעות. לא שוק מונופוליסטי.
לדעתי החקיקה הביביסטית היא רק תוצאה של בעיה מבנית במשטר קואליציוני שכן מראש אין בה הפרדה בין ראשויות המחוקקת והמבצעת, ולכן גם אין איזונים ובלמים. הרי הכנסת תמיד הייתה שוק רע. לא פלא שיושבים בה חבורת ליצנים, שכן הם אינם נבחרי ציבור כי אם נבחרי מפלגות התלויים במנגנונים ובמנהיגים שלהן עמם הם נבחרים בפתק אחד, ולא כנציגים הנבחרים ע"י קהל בוחרים באזורם, וללא אפשרות לכפל תפקידים בראשות המבצעת כפי שנהוג בארה"ב לדוגמה.
הכאב התחיל עוד מימיו של בן גוריון שלמד כיצד עובד משטר פדרלי בשנותיו בארה"ב, ולא בדיוק רצה ליישם זאת פה כשהוקמה מדינת ישראל שכן חשש שהאחיזה שלו בשלטון תהיה רופפת מדי. לכן גם דחה את נושא חקיקת חוקי יסוד דרך רוב משוריין. בקיצור, סמתוכה ליטגלית שמהתוצאות שלה אנו סובלים מזה שנים עקב הקצנה.
לצערי, גם ברגע שביבי סוף סוף ירד מהשלטון הבעיה לא תיפתר . ולא משנה מי יחליף אותו ומאיזה מפלגה, האיום מתרחיש של מפלגת קיצון המשתלטת על הממשל תמיד תהיה קיימת תחת המבנה המשטרי הנוכחי.
. רק צריך לשכנע בשביל זה. מה לעשות, סיפורי סבתא רל"ביים מונפצים לא משכנעים במיוחד. לסיפא דבריך לא מתחשק לי להתייחס, עמך הסליחה.
