מכאן אני לומד
שאף פעם אין "אחת ולתמיד". אלו שרואים במדינה כלי לעבודת ה', צריכים קודם לראות בעבודת ה' תכלית. במידה והם מראים כי לא בעבודת ה' עניינם אלא בשאיפות אחרות הרי שהם רק אומרים שהם רואים במדינה כלי לעבודת ה' ולמעשה רוצים במשהו אחר. להוות גורם עצמאי זה בדיוק הדרך שלא "להפקיר את הפרהסיה" לטובת הממסד החילוני. "אופוזיציה" - אין הכוונה שיש סיעה בכנסת הנמצאת תמיד באופוזיציה, אלא שיש ממסד שהוא אזרחי ועצמאי תמיד, שלא נותן את הכרעותיו לעולם להיות תחת מרות אחרת. כל מוסד שהוא ממלכתי הרי שהכרעותיו נתונות למרות המשטר על אופיו כלליו וחוקיו, והוא מודה במרותן לגבי ענייניו. יכולים אנשים דתיים להיכנס לכנסת ואף לממשלה (לא כמוסד דתי כדוגמת הרבנות שזה הזניה שקופה של הדת, אלא כמייצגי חלק מהציבור), ולפעול למען חקיקה דתית - אבל לחקיקה זו אין שום משמעות דתית, כי אין הם מבקשים שכחה של הדת יגבר אלא שכחה של המדינה יכסה על חוסר כחה של הדת להשפיע בעצמה על הציבור, על כן מאמצם הוא פסול מבחינה דתית. מי שמעוניין שבהלכה היהודית יהיה כתוב שמדינת ישראל מוכרחה לכבוש שטח מסויים או שאסור לה להפקיר שטח מסויים ושאר ענייני ריבונות, הרי שהוא לא רוצה בהלכה אלא הוא רוצה בחותמת הלכתית לשאיפותיו החילוניות. התייחסות ההלכה למדינת ישראל לעולם לא יכולה להתחיל במילים "ע"פ היהדות המדינה החילונית מחוייבת ל...", כל שביכולת ההלכה הוא לומר "היהדות מקבלת על עצמה את חיוניות קיומה של המדינה החילונית ליהודים, וע"כ היא מתירה...(לחלל שבת במקרים מסוימים לדוגמא) או אוסרת... (למכור את שדך בשנת שמיטה לגויים לדוגמא). כשהבקשה לשינוי הלכתי לגבי המדינה בא מתוך הרצון לחזק את ההלכה עצמה, דהיינו מתוך ההכרה בחיוניותה של המדינה (החילונית!) לעתיד היהדות הדתית, ומתוך השאיפה להוות גורם עצמאי, הרי שבקשה זו היא בעלת טעם מבחינה דתית. אך כאשר הבקשה הזו באה מתוך הרצון לחזק את המדינה תוך סקולריזציה של היהדות, הרי שבקשה זו היא חסרת משמעות מבחינה הלכתית, והיא רק מבטאת את הזניית הדת מצד המבקשים. רק ביום בו הציבור הדתי יראה כי הוא יכול לקבל על עצמו את קיומה של המדינה החילונית באמת, דהיינו כחילונית, בלי שהדבר פוגע בעצמאותו הדתית, רק אז תהיה משמעות לשאלה כיצד על ההלכה להתייחס למדינה חילונית זו. התייחסות שכאמור לא תוכל לקבוע באופן הלכתי מה הרשות החילונית יכולה או צריכה לעשות, אלא תוכל לומר כי ההלכה מקבלת על עצמה שינויים או חידושים משום הודאתה בחשיבות המדינה החילונית כחילונית. אמנם, ביום שבו המדינה תהיה מדינה שמרותה היא דתית, דהיינו היא תהיה מדינתה של ההלכה, אז תהיה גם משמעות הלכתית להלכות הקובעות על התנהלותה של המדינה הזו. אך זו מציאות אוטופית, שלא היתה קיימת לעולם ולא תהיה קיימת עד שיבוא בן דוד ויגאלנו. עד אז הרי שהלכה המנסה להגדיר מבחינה הלכתית את חובותיה של המדינה החילונית היא חסרת כל משמעות הלכתית שכן אין למדינה הזו שום מעמד שיפוטי מבחינת ההלכה. היא איננה סנהדרין, היא איננה בי"ד, היא איננה מוגדרת כבאה כחה של ההלכה – כי היא חילונית! היא חיצונית להלכה מעצם הגדרתה! אפילו אם מדינת ישראל בפועל תוכר יום אחד ע"י ההלכה, היא תוכר כמדינה חילונית. אם היא תוכר כמדינה דתית, אזי היא לא באמת תוכר כלל – כי היא חילונית ! ! ! פסקי ההלכה שמנפיקים רבני הציונות הדתית לגבי חובותיה של המדינה, מניחים כאילו היא מדינה דתית – וזהו שקר! אלו אינם רואים את הפער שבין ההלכה ובין מדינה חילונית או בגלל שהם התרגלו שנים לראות ביהדות נכס סקטוריאלי של סקטור מפונק שהמדינה צריכה להגן עליו ותו לא, אשר למדו לקרוא לסקולריזציה של היהדות "צביונה היהודי של מדינת ישראל" מה שפוטר אותם מלחשוב באמת על צביון שכזה ומאפשר להם להפעיל שרירים פרלמנטרים מדי פעם. או בגלל שהמדינה החילונית משרתת לדעתם דבר שבקדושה – עצם הריבונות החילונית על שטחי א"י, היא עבודת ה' (או יותר נכון היא התגלותו של ה' ממש, רח"ל). ביום שבו הדתיים יראו שהם אינם זקוקים לחוק המדינה החילונית בשביל לשאוף כראוי למען היהדות, ביום שהם יראו שאין כל רצונם אלא לחסות בצילה של המדינה החילונית בתנאיהם שלהם, דהיינו ביום שהם יהיו בעלי ערכים דתיים שמתנהגים כבעלי ערכים דתיים. וביום שבו הם יראו כי הם באמת מעוניינים להתחיל ולהתייחס למדינה מנקודת ראות דתית אמיתית ויבטאו זאת בשינוי הלכתי המתייחס לצרכי מדינה החילונית כצרכי מדינה חילונית, וכצרכיהם המדינה החילונית שלהם, אשר מימושם מוכר ע"י ההלכה לכתחילה, ולא כצרכים שסיפוקם מוטל על אחרים ואילו עליהם מוטל רק לקבל איזה אתנן בדמות איזו השבתה של אוטובוס פה ושם על מנת שיסתמו את הפה. או אז יהיה שייך להטיף בתוך המחנה הדתי על המחויבות שלו להילחם על ערכיו הדתיים במסגרת מדינה זו. עד שמחנה זה לא ירצה להיות אופוזיציה הרי שאין שום טעם לסמן את מטרת המאבק האופוזיציוני שלו. עד שמחנה זה לא יראה כי הוא מכיר באמת מבחינה דתית הלכתית בקיומה של מדינה חילונית זו, אין שום סיבה להתייחס אליו כאל מי שעולם ערכיו לוקח חלק בעיצובה של מדינה זו. הוא סתם אופורטוניסט מעיק כדוגמת ש"ס והמפד"ל הקלאסי, או פשיטס אלילי כדוגמת אחרים.