"אֱלָהִי אֱלָהִי לְמָה שְׁבַקְתַּנִי"

Gyongyos

New member
"אֱלָהִי אֱלָהִי לְמָה שְׁבַקְתַּנִי"

מה פשר הפנייה הזאת מאת ישוע אל אלוהים בעת צליבתו לפני מותו? "וּבַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית וַיִּזְעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל אֱלָהִי אֱלָהִי לְמָה שְׁבַקְתַּנִי וּפֵרוּשׁוֹ אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (הבשורה עפ"י מרקוס, ט"ו 34). תודה וצום קל לכולם!
 

nrmlsr

New member
תשובה

לפי הבנתי דברי ישוע קשורים לנבואה בדברי הנביא המלך דוד בספר תהילים בפרק כ"ב: א לַמְנַצֵּחַ, עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר; מִזְמוֹר לְדָוִד. ב אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי; רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג אֱלֹהַי--אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה; וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי. ד וְאַתָּה קָדוֹשׁ-- יוֹשֵׁב, תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה בְּךָ, בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ; בָּטְחוּ, וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ; בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ. ז וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ; חֶרְפַּת אָדָם, וּבְזוּי עָם. ח כָּל-רֹאַי, יַלְעִגוּ לִי; יַפְטִירוּ בְשָׂפָה, יָנִיעוּ רֹאשׁ. ט גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ; יַצִּילֵהוּ, כִּי חָפֵץ בּוֹ. י כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן; מַבְטִיחִי, עַל-שְׁדֵי אִמִּי. יא עָלֶיךָ, הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם; מִבֶּטֶן אִמִּי, אֵלִי אָתָּה. יב אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי, כִּי-צָרָה קְרוֹבָה: כִּי-אֵין עוֹזֵר. יג סְבָבוּנִי, פָּרִים רַבִּים; אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם; אַרְיֵה, טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי-- וְהִתְפָּרְדוּ, כָּל-עַצְמוֹתָי: הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג; נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי. טז יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי; וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז כִּי סְבָבוּנִי, כְּלָבִים: עֲדַת מְרֵעִים, הִקִּיפוּנִי; כָּאֲרִי, יָדַי וְרַגְלָי. יח אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי; הֵמָּה יַבִּיטוּ, יִרְאוּ-בִי. יט יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם; וְעַל-לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל. כ וְאַתָּה יְהוָה, אַל-תִּרְחָק; אֱיָלוּתִי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. כא הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי; מִיַּד-כֶּלֶב, יְחִידָתִי. כב הוֹשִׁיעֵנִי, מִפִּי אַרְיֵה; וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. ישוע גם ביטא את העצב שלו להפרד מהאב אבל אחרי זה חזר אל האב אחרי עלייתו השמימה. והכתוב גֹל אל יהוה יפלטהו יצליהו כי חפץ בו זה המשפט שהשתמשו בו אלו שדחו את ישוע ואמרו שהוא לא יכול להושיע את עצמו ועל זה דיברה הנבואה שכך יזלזלו בישוע כי הוא היה נבזה וחדל אישים איש מכאבות... לפי הנבואה בספר הנביא ישעיהו בפרק נ"ג. והוא כשה לטבח הובל(נהרג) ונגזר מארץ-חיים(מת) אך גם קם לתחייה ובפרק נ"ב הוא מתואר כירום נשא וגבוה מאוד משום שהוא קם לתחייה ובבואו השני הוא לא יבוא עוד בדמות העבד הסובל אלא כמלך ירום נשא וגבוה מאוד. על לבושו של ישוע לפי כתבי הברית החדשה ואף לפי כתבי התנ"ך אכן הפילו על לבושו גורל.
 

nrmlsr

New member
המשך התשובה

הנה חלק מסויים מבשורת מתי מפרק כ"ז שיסביר את הנושא לעומק ובו ישוע אכן פונה לאב שבשמים בשם התואר:"אלי" כלומר האל שלי למרות שהוא אחד עם האב עדיין האב שמע אותו בכך שגרם למסך המקדש(הפרוכת) להקרע לשניים,להקים מתים לתחייה ולבצע ניסים ואז כל העדים שראו זאת ולא הלכו לביתם ראו את הנס והאמינו שאכן ישוע הוא בן האלוהים וגם אחרי מותו ותקומתו מן המתים המשיכו להאמין בו. הנה מידע קצר מבשורת מתי מפרק כ"ז כפי שהבטחתי מקודם: 1 עִם בֹּקֶר נוֹעֲצוּ כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם עַל יֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהָמִית אוֹתוֹ. 2 הֵם קָשְׁרוּ אוֹתוֹ, הוֹלִיכוּהוּ מִשָּׁם וּמְסָרוּהוּ לפִּילָטוֹס הַנָּצִיב. 3 יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: 4 "חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי." אַךְ הֵם אָמְרוּ: "מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ!" 5 הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ. 6 לָקְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: "אָסוּר לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְאוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְחִיר דָּמִים הוּא." 7 הִתְיָעֲצוּ וְקָנוּ בּוֹ אֶת שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לקְבוּרַת הַזָּרִים. 8 עַל כֵּן נִקְרָא הַשָֹדֶה הַהוּא "שְׂדֵה הַדָּם" עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 9 אָז נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: "וַיִּקְחוּ שְׁלוֹשִׁים הַכֶּסֶף, אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַר מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, 10 וַיִּתְּנוּ אוֹתָם בְּעַד שְׂדֵה הַיּוֹצֵר כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי יהוה." 11 יֵשׁוּעַ עָמַד לִפְנֵי הַנָּצִיב. שָׁאַל אוֹתוֹ הַנָּצִיב: "אַתָּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?" הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: "אַתָּה אוֹמֵר", 12 וְלֹא עָנָה דָּבָר כַּאֲשֶׁר הֶאֱשִׁימוּהוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים. 13 אָמַר אֵלָיו פִּילָטוֹס: "אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ כַּמָּה הֵם מְעִידִים נֶגְדְּךָ?" 14 אַךְ הוּא לֹא הֵשִׁיב לוֹ גַּם לֹא עַל טַעֲנָה אַחַת, לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב שֶׁל הַנָּצִיב. 15 בֶּחָג הָיָה הַנָּצִיב נוֹהֵג לְשַׁחְרֵר לָעָם אָסִיר אֶחָד עַל־פִּי בְּחִירָתָם. 16 אוֹתָהּ עֵת הָיָה לָהֶם אָסִיר מְפֻרְסָם, יֵשׁוּעַ בַּר־אַבָּא שְׁמוֹ. 17 לָכֵן כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ שָׁאַל אוֹתָם פִּילָטוֹס: "אֶת מִי אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם, אֶת יֵשׁוּעַ בַּר־אַבָּא אוֹ אֶת יֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ?" 18 כִּי יָדַע שֶׁמִּקִּנְאָה מָסְרוּ אוֹתוֹ. 19 כַּאֲשֶׁר יָשַׁב עַל כֵּס הַמִּשְׁפָּט שָׁלְחָה אֵלָיו אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר: "אַל יִהְיֶה לְךָ דָּבָר עִם אוֹתוֹ צַדִּיק, כִּי רַבּוֹת סָבַלְתִּי הַיּוֹם בַּחֲלוֹם בִּגְלָלוֹ." 20 וְאוּלָם רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים שִׁכְנְעוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם לְבַקֵּשׁ אֶת בַּר-אַבָּא וּלְהַכְחִיד אֶת יֵשׁוּעַ. 21 פָּנָה אֲלֵיהֶם הַנָּצִיב וְשָׁאַל: "אֶת מִי מִשְּׁנֵיהֶם תִּרְצוּ שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם?" אָמְרוּ: "אֶת בַּר-אַבָּא." 22 שָׁאַל אוֹתָם פִּילָטוֹס: "אִם כֵּן, מָה אֶעֱשֶׂה לְיֵשׁוּעַ הַנִּקְרָא מָשִׁיחַ?" אָמְרוּ כֻּלָּם: "שֶׁיִּצָּלֵב!" 23 שָׁאַל: "אֲבָל מָה רָעָה עָשָׂה?" אַךְ הֵם צָעֲקוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת: "שֶׁיִּצָּלֵב!" 24 כְּשֶׁרָאָה פִּילָטוֹס כִּי אֵינוֹ מוֹעִיל דָּבָר וּמַה גַּם שֶׁמִּתְרַגֶּשֶׁת מְהוּמָה, לָקַח מַיִם וְרָחַץ אֶת יָדָיו לִפְנֵי הֶהָמוֹן בְּאָמְרוֹ: "נָקִי אָנֹכִי מִדָּמוֹ שֶׁל זֶה. זֶהוּ עִנְיַנְכֶם!" 25 עָנוּ וְאָמְרוּ כָּל הָעָם: "דָּמוֹ עָלֵינוּ וְעַל בָּנֵינוּ." 26 אָז שִׁחְרֵר לָהֶם אֶת בַּר־אַבָּא, וְאֶת יֵשׁוּעַ הִלְקָה וּמָסַר לִצְלִיבָה. 27 לָקְחוּ חַיָּלֵי הַנָּצִיב אֶת יֵשׁוּעַ לְבֵית הַמִּמְשָׁל וְהִקְהִילוּ אֵלָיו אֶת כָּל הַגְּדוּד. 28 הִפְשִׁיטוּהוּ וְהֶעֱטוּ עָלָיו מְעִיל שָׁנִי, 29 וּלְאַחַר שֶׁשָׂרְגוּ עֲטֶרֶת קוֹצִים שָׂמוּ אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ, נָתְנוּ קָנֶה בְּיַד יְמִינוֹ וְכָרְעוּ לְפָנָיוּ כְּשֶׁהֵם מִתְלוֹצְצִים בּוֹ וְאוֹמְרִים: "שָׁלוֹם לְךָ, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים!" 30 הֵם יָרְקוּ בּוֹ, לָקְחוּ אֶת הַקָּנֶה וְהִכּוּהוּ עַל רֹאשׁוֹ. 31 לְאַחַר שֶׁהִתְלוֹצְצוּ בּוֹ הֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת הַמְּעִיל, הִלְבִּישׁוּהוּ אֶת בְּגָדָיו וְהוֹבִילוּהוּ לְהִצָּלֵב. 32 בְּצֵאתָם מָצְאוּ אִישׁ מֵאֶרֶץ קִירֶנְיָה, שִׁמְעוֹן שְׁמוֹ, וְהִכְרִיחוּ אוֹתוֹ לָשֵׂאת אֶת צְלָבוֹ. 33 הֵם בָּאוּ אֶל מָקוֹם הַנִּקְרָא גָּלְגֹּתָּא, כְּלוֹמַר מְקוֹם הַגֻּלְגֹּלֶת, 34 וְנָתְנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן מָהוּל בִּמְרוֹרַת צֶמַח הָרֹאשׁ. הוּא טָעַם, אַךְ לֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת. 35 אַחֲרֵי שֶׁצָּלְבוּ אוֹתוֹ חִלְּקוּ אֶת בְּגָדָיו בְּהַפִּילָם גּוֹרָל, 36 וְיָשְׁבוּ לִשְׁמֹר עָלָיו שָׁם. 37 מֵעַל לְרֹאשׁוֹ שָׂמוּ אֶת כְּתַב אַשְׁמָתוֹ: "זֶה הוּא יֵשׁוּעַ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים." 38 אוֹתָהּ שָׁעָה נִצְלְבוּ אִתּוֹ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְֹמֹאלוֹ. 39 וְהָעוֹבְרִים שָׁם גִּדְפוּ אוֹתוֹ, הֵנִיעוּ רֹאשָׁם 40 וְאָמְרוּ: "הַהוֹרֵס אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹנֶה אוֹתוֹ בִּשְׁלוֹשָׁה יָמִים! הוֹשַׁע אֶת עַצְמְךָ, אִם בֶּן־הָאֱלֹהִים אַתָּה, וְרֵד מִן הַצְּלָב!" 41 כָּךְ גַּם הִתְלוֹצְצוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים עִם הַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים בְּאָמְרָם: 42 "אֲחֵרִים הוֹשִׁיעַ; אֶת עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ?! מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא! שֶׁיֵּרֵד עַכְשָׁו מִן הַצְּלָב וְנַאֲמִין בּוֹ! 43 בָּטַח בֵּאלֹהִים, עַתָּה יְפַלְּטֵהוּ אִם חָפֵץ בּוֹ, כִּי אָמַר 'בֶּן אֱלֹהִים אֲנִי'." 44 כָּךְ חֵרְפוּהוּ גַּם הַשּׁוֹדְדִים שֶׁנִּצְלְבוּ אִתּוֹ. 45 מִשָּׁעָה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם הִשְׂתָּרֵר חֹשֶׁךְ עַל כָּל הָאָרֶץ עַד הַשָּׁעָה שָׁלוֹשׁ, 46 וּבְעֶרֶךְ בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ צָעַק יֵשׁוּעַ בְּקוֹל גָּדוֹל: "אֵלִי, אֵלִי, לְמָה שְׁבַקְתָּנִי?" כְּלוֹמַר, "אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי?" 47 כַּמָּה מִן הָעוֹמְדִים שָׁם שָׁמְעוּ זֹאת וְאָמְרוּ: "לְאֵלִיָּהוּ הוּא קוֹרֵא." 48 מִיָּד רָץ אֶחָד מֵהֶם, לָקַח סְפוֹג וּמִלֵּא אוֹתוֹ חֹמֶץ, הִצְמִיד אוֹתוֹ אֶל קָנֶה וְהִגִּישׁ לוֹ לִשְׁתּוֹת. 49 אַךְ יֶתֶר הָאֲנָשִׁים אָמְרוּ: "הָבָה נִרְאֶה אִם יָבוֹא אֵלִיָּהוּ לְהַצִּיל אוֹתוֹ." 50 יֵשׁוּעַ צָעַק שׁוּב בְּקוֹל גָּדוֹל וְנָפַח אֶת רוּחוֹ. 51 וְהִנֵּה נִקְרְעָה פָּרֹכֶת הַמִּקְדָּשׁ לִשְׁתַּיִם, מִלְמַעְלָה עַד לְמַטָּה; הָאָרֶץ רָעֲדָה, הַסְּלָעִים נִבְקְעוּ, 52 הַקְּבָרִים נִפְתְּחוּ וְגוּפוֹת רַבּוֹת שֶׁל קְדוֹשִׁים יְשֵׁנֵי עָפָר נֵעוֹרוּ. 53 הֵם יָצְאוּ מִן הַקְּבָרִים אַחֲרֵי שֶׁהוּא קָם, נִכְנְסוּ לְעִיר הַקֹּדֶשׁ וְנִרְאוּ לְרַבִּים. 54 שַׂר הַמֵּאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, הַשּׁוֹמְרִים אֶת יֵשׁוּעַ, כִּרְאוֹתָם אֶת רְעִידַת הָאֲדָמָה וְאֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה, נִתְמַלְּאוּ פַּחַד רַב וְאָמְרוּ: "בֶּאֱמֶת בֶּן-אֱלֹהִים הָיָה זֶה!" 55 גַּם נָשִׁים רַבּוֹת שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֵי יֵשׁוּעַ מִן הַגָּלִיל וְשֵׁרְתוּ אוֹתוֹ הָיוּ שָׁם וְהִתְבּוֹנְנוּ מֵרָחוֹק. 56 בֵּינֵיהֶן הָיוּ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, מִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, וְאִמָּם שֶׁל בְּנֵי זַבְדַּי.
 
ביטוי של מוות רוחני

ישוע בא בכדי להזדהות עמנו, המין האנושי בהכל. כולל המוות הרוחני שאנחנו מצויים בו, מאז שהאדם הראשון, שלאחר שאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע, נפרד מאלוהים וגורש מגן-עדן - האדם הראשון מת מוות רוחני, מוות הוא פרידה, מוות פיזי הינו פרידה מהגוף, המוות הרוחני, הוא פרידה מאלוהים, ולכן מוות זה קשה יותר. כיוון שכאשר ישוע היה על הצלב, כל החטאים של כל האנושות היו עליו, הוא עצמו הפך לחטא, ולאלוהים ולחטא אין שום דבר במשותף. ברגע שכל החטאים של כל האנושות היו על ישוע, אלוהים האב, כמו הסיט את מבטו מישוע, וישוע חש באותו הרגע שאלוהים עזב אותו. כיוון שהיה על ישוע לחוות מוות רוחני כמו גם הפיזי, אלוהים עזב אותו ברגע שהחטא של כל האנושות מכל הזמנים היה עליו, הוא עצמו לא חטא מעולם, אך כל העונש של כל החטאים וכל החטאים היו עליו. ומייד לאחר מכן ישוע מת גם את המוות הפיזי. הקבלה מעניינת לאדם הראשון, שלאחר מותו הרוחני, עוד חי שניים רבות עד מותו הפיזי. אצל ישוע ההיפרדות מאלוהים האב, שהיא הדבר הנורא מכל, הייתה קצרה.
 

Gyongyos

New member
הסבר מאד מעניין!

ז"א שישוע לקח על עצמו את הנטל של כל החטאים של כל האנושות גם במחיר שהוא ייאלץ לסבול דחייה ע"י אבא שלו... זה נשמע כמו חוויה קשה מאד נפשית. ברור לי מדוע הוא היה חייב למות מוות פיזי, כדי לקיים את הנבואה, אך מדוע הוא היה חייב לחוות בנוסף גם מוות רוחני?
 
גם בכדי לקיים את אותה הנבואה

זהו חלק בלתי נפרד מכל הכפרה שישוע נתן לנו על הצלב, הבגידה, ההשפלה, המכות, הסבל, התלמידים שעזבו והתכחשו לשמו, הבדידות, המסירה לידי הגויים, ההפלה הנוספת והסבל הפיזי מהמלקות, הצליבה, הפלת גורל על בגדיו, שתיית חומץ, ההפגעה עבור אלו שעשו לו את העוולה, ההכרזה על כל תלמידיו כעל משפחתו(בפנייתו אל יוחנן שמרים היא אמו והוא בנה), המוות הרוחני, ההכרזה שהוא השלים את הכל, המוות הפיזי, הקבורה בקבר של עשירים, התקומה, ההתגלות לתלמידים והעליה למרום לימינו של אלוהים. כל אלה מהווים את הכפרה והישועה שישוע סיפק לנו בדמו ובתקומתנו מבין המתים. המוות הרוחני היה חייב להיות כפי שאנחנו לפני שנושענו, וכל אלו שעדיין לא נכנסו למלכות חווים. הוא היה חייב לדעת את כל הסבל של כל האנושות בכדי לקיים את הצדק כולו. כאחד שהתנסה כמונו בהכל. וכפי שכבר צויין על-ידי nrmlsr זוהי הגשמת הנבואה מתהילים כ"ב. אני מקווה שהדברים שכתבתי ענו לך, אם לא, תוסיף בבקשה לחדד את השאלה.
 
הבנה של האמרה

בכדי להבין נכון את האמרה, חייבים להבין נכון את מטרת ביאתו של ישוע. אם חושבים שישוע היה סתם מורה או רבי שרצה להתחיל זרם חדש, אז החלת הפסוק מראה על כישלון ושאלוהים דחה את ישוע עקב זה שאיפשר לו למות על הצלב. הדבר העיקרי שמשנה את הכול זה הבנת הסיבה בגינה ישוע בא לישראל. ישוע לא נצלב בגלל שהרומים או הדתיים תפסו אותו. כבר מתחילתה התוכנית של ישוע הייתה לבוא ולמות עבור החטאים שלנו. אפשר לראות תוכנית זו בנבואה על ישוע שנמצאת בישעיהו נ"ג פסוקים 4 ו-5. אנחנו גם רואים שישוע עצמו דיבר על זה בספר יוחנן פרק י', פסוקים 14 עד 18. הוא מסביר שם היטב שהוא בעצמו בוחר למסור את חייו בעדנו. גם בפרק י"ב, פסוקים 23-27, מסביר היטב שהוא ידע מה מחכה לו בירושלים והוא נתן רמז על קושי המקרה. בפרק 16, פסוקים 16-22, ישוע מספר על "זמנו" לתלמידיו, למרות שהם לא הבינו את המשמעות של מילים אלו. שוב בפרק 16, פסוקים 32-33, הוא מכין את תלמידיו לצלבו. בספר לוקס פרק כ"ב, פסוקים 39-44, אנו קוראים על הצד האנושי של ישוע. אין ספק שלישוע היו רגשות אנושיות וזו לא היה קל בשבילו, אך הוא מבין את התוכנית של אלוהים. בפסוק 42 הוא אומר (בתרגום חופשי) "אבי, אם היה זה אפשרי, הייתי רוצה לבחור דרך אחרת להושיע את האדם, אך אני יודע שאין דרך אחרת אז קדימה לתוכנית." למחשבה: ישוע סבל כל כך הרבה לפני הצלב שאם הייתה לו את ההרגשה שאלוהים דוחה אותו עבור מה שהוא עושה, הוא היה מרגיש (ואומר) את זה הרבה לפני הדקה אחרונה על הצלב. עוד נקודה למחשבה: אם הכוונה של האמרה הייתה שאלוהים דוחה את ישוע, זה לא נשמע קצת אבסורד שהתלמידים של ישוע כתבו את האמרה ולאחר מזה היו מוכנים למות על אמונתם? לתשובה: כאשר אנו קוראים במרקוס ט"ו 34 את האמרה הזו, אנו רואים את תגובת הצד האנושי של ישוע לזה שברגע זה הוא לוקח עליו את החטאים של כל בני-אדם. משום שאלוהים טהור וללא חטא, הוא לא יכול להיות נוכח בזמן שישוע הפך להיות חטא. אפשר לראות את משמעות זו באיגרת השנייה לקורינתים פרק ה' ופסוק 21 (ויש הרבה פסוקים אחרים לנושא). כאומר, זו הייתה מטרתו של ישוע, לבוא ולקחת את חטאינו על הצלב איתו. הוא היה שה הפסח שמת כדי שאנחנו נחיה (ראה בשורת יוחנן פרק א', פסוקים 29,30). ישעיהו נ"ג 4-5: 4) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה׃ 5) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ׃ יוחנן י' 14-18: 14) אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. אֲנִי מַכִּיר אֶת שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי מַכִּירִים אוֹתִי, 15) כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מַכִּיר אוֹתִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָב; וְאֶת נַפְשִׁי נוֹתֵן אֲנִי בְּעַד הַצֹּאן. 16) גַּם צֹאן אֲחֵרוֹת יֵשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה. עָלַי לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָן. הֵן אֶת קוֹלִי תִּשְׁמַעְנָה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד. 17) מִשּׁוּם כָּךְ אוֹהֵב אוֹתִי הָאָב: מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי וְאֶקַּח אוֹתָהּ שׁוּב. 18) אִישׁ לֹא נָטַל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵעַצְמִי. יֵשׁ לִי סַמְכוּת לָתֵת אוֹתָהּ וְיֵשׁ לִי סַמְכוּת לָקַחַת אוֹתָהּ שׁוּב. אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת קִבַּלְתִּי מֵאֵת אָבִי." יוחנן י"ב 23-27: 23) הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁיְּפֹאַר בֶּן-הָאָדָם בַּכָּבוֹד. 24) אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא יָמוּת גַּרְגִּיר הַחִטָּה הַנּוֹפֵל לְתוֹךְ הָאֲדָמָה, הוּא יִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ. אֲבָל אִם יָמוּת, יַעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה. 25) הָאוֹהֵב אֶת נַפְשׁוֹ מְאַבֵּד אוֹתָהּ, וְהַשּׂוֹנֵא אֶת נַפְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׁמְרֶנָּה לְחַיֵּי עוֹלָם. 26) אִם מִישֶׁהוּ מְשָׁרֵת אוֹתִי, שֶׁיֵּלֵךְ אַחֲרַי; הֵיכָן שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי, שָׁם יִהְיֶה גַּם מְשָׁרְתִי. אִישׁ אִם
 
המשך

27) וְעַתָּה נִבְהֲלָה נַפְשִׁי, וַאֲנִי מָה אֹמַר: 'אָבִי, הַצִּילֵנִי מִן הַשָּׁעָה הַזֹּאת'? אַדְּרַבָּא, הֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ בָּאתִי לַשָּׁעָה הַזֹּאת. יוחנן ט"ז 16-22: 16) "עוֹד מְעַט וְלֹא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹתֵנִי וְעוֹד מְעַט וְשׁוּב תִּרְאוּנִי." 17) כַּמָּה מִתַּלְמִידָיו אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: "מָה הַדָּבָר שֶׁהוּא אוֹמֵר לָנוּ, 'עוֹד מְעַט וְלֹא תִּרְאוּנִי וְעוֹד מְעַט וְשׁוּב תִּרְאוּנִי' וְגַם 'מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֶל הָאָב'? 18ֵ) הם אָמְרוּ: "מַהוּ הָ'עוֹד מְעַט' הַזֶּה שֶׁהוּא אוֹמֵר? אֵינֶנּוּ מְבִינִים מַה הוּא מְדַבֵּר!" 19) יֵשׁוּעַ יָדַע שֶׁהֵם רוֹצִים לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, וּלְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם: "עַל עִנְיָן זֶה שׁוֹאֲלִים אַתֶּם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, עַל שֶׁאָמַרְתִּי 'עוֹד מְעַט וְלֹא תּוֹסִיפוּ לִרְאוֹתֵנִי וְעוֹד מְעַט וְשׁוּב תִּרְאוּנִי'? 20) אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַתֶּם תִּבְכּוּ וּתְקוֹנְנוּ וְהָעוֹלָם יִשְׂמַח. אַתֶּם תֵּעָצֵבוּ, אֲבָל עִצְבוֹנְכֶם יֵהָפֵךְ לְשָׂשׂוֹן. 21) הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת שְׁרוּיָה בְּעֶצֶב, כִּי הִגִּיעָה שְׁעָתָהּ. אֲבָל לְאַחַר שֶׁיָּלְדָה אֶת הַיֶּלֶד אֵין הִיא זוֹכֶרֶת עוֹד אֶת הַסֵּבֶל, בְּשֶׁל הַשִּׂמְחָה כִּי נוֹלַד אָדָם לָעוֹלָם. 22) וּבְכֵן גַּם אַתֶּם עֲצוּבִים כָּעֵת, אַךְ שׁוּב אֶרְאֶה אֶתְכֶם וְיָגִיל לְבַבְכֶם, וְאִישׁ לֹא יִקַּח מִכֶּם אֶת שִׂמְחַתְכֶם. יוחנן ט"ז 32-33: 32) הִנֵּה תָּבוֹא שָׁעָה, וְהִיא כְּבָר בָּאָה, שֶׁתִּתְפַּזְּרוּ אִישׁ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ וְאוֹתִי תַּעַזְבוּ לְבַדִּי, אֲבָל אֵינֶנִּי לְבַדִּי מִשּׁוּם שֶׁהָאָב אִתִּי. 33) אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁבִּי יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם. בָּעוֹלָם -- צָרָה לָכֶם, אַךְ הִתְעוֹדְדוּ: אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת הָעוֹלָם." לוקס כ"ב 39-44: 39) כַּאֲשֶׁר יָצָא הָלַךְ כְּמִנְהָגוֹ אֶל הַר הַזֵּיתִים וְגַם תַּלְמִידָיו הָלְכוּ אַחֲרָיו. 40) בְּהַגִּיעוֹ לַמָּקוֹם אָמַר לָהֶם: "הִתְפַּלְּלוּ שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ לִידֵי נִסָּיוֹן." 41) הוּא פָּרַשׁ מֵהֶם כְּמֶרְחָק שֶׁל יִדּוּי אֶבֶן, כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִתְפַּלֵּל לֵאמֹר:
 

medabrim

New member
החלק המדהים והקשה ביותר בחייו של ישוע

ישוע והאב אחד הם. במשך כל חייו כאן בארץ ישוע היה אחד עם אלוהים ועשה רק את מה האב ביקש ושאל ממנו, לא היה דבר שישוע עשה מעצמו. המשפט שרשמת שבו ישוע שואל מדוע אלוהים עזב אותו הוא הסיום של החלק הקשה ביותר, והמרגש ביותר בשבילי, בחייו של ישוע. זה מתחיל עוד בגת-שמנים כאשר ישוע התחיל להרגיש מועקה גדולה. את המועקה החל להרגיש משום שזהו הרגע שבו אלוהים מפגיע בו את העוונות שלנו, את החולי שלנו ואת חטאינו, בדיוק כפי שנובא בישעיה נ"ג. זהו הרגע שבו בפעם הראשונה והאחרונה בהיסטוריה יש פירוד בין האב לבן. ישוע נהיה טמא עקב מה שהופגע בו - בדיוק כפי שהיו עושים עם קורבנות החטאת בבית המקדש. הוא נשא את חטאינו, ואלוהים שהוא קדוש ולא שוכן היה שיש חטא הופרד מהבן. זה לא בגלל שישוע חטא אלא בגלל החטאים שלי ושלך שהופגעו בו. זהו רגע כל כך מיוחד כי כאשר חושבים על (על אף שאין ביכולתינו לדמיין בכלל את גודל ההקרבה) זה מרגש עד דמעות מה שישוע עשה בשבילנו ועל מה ויתר כדי שאנו נוכל לחיות.
 
למעלה