תגובה...
- הכלב לא ישן בגובה של מיטת מנהיגי הלהקה.
לא, הוא ישן איתי ועם זוגתי במיטה כי אנחנו מאוהבים בו לגמרי... הוא יודע את מקומו הברור בלהקה, ולכן הוא חלק בלתי נפרד ממנה, ולכן מקבל אחלה של מקום במערה להתכרבל בו עם שאר חברי הלהקה.
לגבי הגיינה וכו', יש פתרונות. זה נושא אחר.
- הכלב לא עובר במעברים צרים (דלת, שער, שביל) לפני המנהיג שלו.
לא כל כך חשוב לי. כן חשוב לי שבטיול המשותף הוא תמיד הולך אחריי במידה והוא קשור ברצועה. אני מוביל, אני מחליט, אני מנווט.
99% מהזמן הוא בלי רצועה, כי ככה רציתי שיהיה. הוא קשוב, מגיע כשאומרים לו, רץ כששורקים לו (שריקה מיוחדת רק לו). מאט כשפוקדים עליו "צמוד", עוצר כשפוקדים עליו "עצור!". נזהר מלהרים משהו מהרצפה כשפוקדים עליו "אסור!", מפיל מהפה אם התבלבל וזו עצם ממש מזמינה או לחם (שהוא ממש ממש אוהב) שהרים כשפוקדים עליו "עזוב!".... לימדתי אותו ללכת בלי רצועה ולא לחשוב אפילו על לחצות כביש בלי אישור שלי (אפילו אם אני אזרוק לו צעצוע אהוב מעבר לכביש תוך כדי משחק, הוא ייעצר על סף המדרכה - זה גם חלק מהאתגרים שעבדתי איתו לגביהם).
- הכלב לא מקבל חיזוקים להתנהגות שהמנהיג אסר עליה (כלומר: את לא מלטפת אותו כדי לנחם אחרי שבעלך זרק אותו מהספה).
ב-ד-י-ו-ק. שני מנהיגי הלהקה תמימי דעים.
אם הוא מפגין התנהגות לא רצויה, כמו למשל מפחד מכלב גדול, אני לא אלטף אותו ואומר לו "יהיה בסדר חמוד". להיפך, ככה אעודד את הפחד הזה ואקבע את החשש מכלבים גדולים.
(כמעט) כל התנהגות שלו תימדד בזמן אמת באם רצויה ובאם לא רצויה ותיענה בתגובה אנושית נדרשת.
- הכלב מקבל את האוכל שלו מהמנהיג, ולא נוגע באוכל עד שהמנהיג מרשה לו.
בדיוק כמו בטבע. קודם כל זכר האלפא ונקבת האלפא סועד ליבו. מתרחק מהטרף. ואז כל השאר על פי ההיררכיה.
מוריד לו את קערת המזון. מביט בו, ומאשר לו לגשת אליה. לא כועס אם הוא ניגש אליה קודם... שוב, אני לא קפדן אלים ולא מחפש כלב "חייל".
- המנהיג לא נותן לכלב לנצח במשחקי משיכה ותחרויות אחרות (למעשה עדיף לא להיכנס לתחרויות כאלה בכלל).
לא. משחרר לו ונותן לו בהחלט לנצח כדי לאתגר אותו להראות לו שמשחק יכול להיות כיפי. משחק איתו הרבה בצעצועי משיכה. אני לא מוותר לו בקלות ונותן לו לנצח. בגלל שהוא יודע את מקומו היטב הוא מבין ויודע שזה משחק.
גם בלי שום אלימות אפשר להגדיר לכלב מי המנהיג.
זה מה שבני אנוש לא "מבינים". אפשר להיות מאוד מאוד דומיננטי, ובהחלט לא אלים. גם אם אלימות כן נדרשת לעיתים כאמצעי להשלטת סדר
בדיוק כמו בטבע.
אם הוא יעז לאכול קקי של חתולים הוא יקבל מכה קלה על הזרבובית (לא באיזור האף שהוא מאוד רגיש) ומיד אעביר אותו למצב של כניעה (לא פחד!). הוא יודע טוב מאוד כשהוא עושה את זה.
כמו שכתבתי, אני לא קפדן אלים או סוציופת. לא מחפש כלב "חייל".
בטבע מידי פעם יש אלימות בין חברי הלהקה. הוא מקבל הזדמנויות לפעמים לאתגר אותי (קופץ עליי כדי לשחק ומנסה להגניב לי ביס של הזמנה למשחק, כמובן לא נשיכה אלימה), לדבר איתי, להראות לי מה הוא רוצה.
הנגשתי אותו אליי בכמה שיטות שונות. לא רק "זכר אלפא" וזהו, גם חטיפים וחיזוק חיובי, גם "דרך הטבע" (ככה אני קורא לה).
מותר לנסות!!! מותר לטעות, לראות שלא עובד ולשנות גישה.
מותר לעבוד עם הכלב, להקדיש לו זמן, להתייחס אליו, להיות סבלני, להיות קפדן. עצם זה שמנסים לאלף אותו זה להתייחס אליו, להיות איתו.
האלימות הפיזית היא נדירה ביותר. היא ברמת עצימות נמוכה ביותר... היא יותר במבט חודר לתוך עיני הכלב, בהגבההת הקול לרמת עוצמה מקסימליות (לפעמים אני צועק בפארק אנשים חושבים שקרה משהו), בעמידה אגרסיבית מול הכלב. זו ממש גישה ולא רק לתת כאפה ולנסות לחנך (כמו שההורים שלי היו מנסים ללמד את הכלב של המשפחה אז איך לא לעשות פיפי בבית ודוחפים לו את האף לתוך שלולית הפיפי ואחרי זה בנוהל הרבצה עם עיתון מגולגל).
שיהיה בהצלחה
