על הבר של אואזיס - מוקדש למיתר44

Gargeran

New member
על הבר של אואזיס - מוקדש למיתר44

בחודש האחרון סיבלטתי דירה באיזור קינג ג'ורג' תל אביב, בחלקו הקרוב לאלנבי. כפי שניתן לצפות, ניסיתי שלל ממסעדות האיזור בכל הזדמנות שהייתה לי.
היה לי ברור שגם אלך לאואיס בסופו של דבר, כי כבר הרבה מן היא נמצאת ברשימה שלי, למרות שכבר הייתי בה בעבר מספר חודשים לאחר הפתיחה.
ההתרשמות בזמנו הייתה מעט "ככה-ככה", לצד רטבים מצויינים (מה שמבחינתי מעיד רבות על יכולות גבוהות של שף) וכמה מנות מצויינות (שנגחאי דאמפלינג ו-וייטנאם) היה שולחן לא נעים לישיבה מחוץ למסעדה, שירות מאכזב ומנות מאכזבות (פורצ'יני מזוייפות, אתונה ואפילו הלאטה-מאטה שהיה לו טעם סבוני בגלל קציפת יסמין דומיננטית מידיי).

בכל מקרה, הודעתי לחברי, רזי ברווזי, שאנחנו הולכים לאואזיס וקבענו מקום על הבר שנמצא מול המטבח ל9 וחצי ביום חמישי בערב.
תיאור קצרצר למי שלא היה באואזיס, מדובר על חלל קטן ביותר של כ-20 מקומות בערך, מטבח פתוח עם בר של שני מקומות בלבד שפונה אליו.

אז בקצרה (לפחות עבורי)
כשהגענו קיבלנו טעימה מהבלאדי מרי שהיה זכור לי ממש לטובה מהביקור הראשון, הזמנתי אותו מיד גם בגודלו הרגיל. הוא היה דיי טוב, אבל בפעם הקודמת הוא היה מעט יותר מתובל ובאופן שיותר אהבתי.

לראשונות הוזמנו:
סלט זוקיני נא "אלה רומא" (46 שקלים) - בפועל נראה שבמקום זוקיני היה שם קישוא חתוך לג'וליאנים, הסלט תובל בלימון ו מעט שמן כמהין (בדיוק במידה שהוא מורגש אך לא משתלט) והרבה גרידה של פיקורינו. זו הייתה מנה פשוטה וטעימה, אם כי הייתה קצת מלוחה בחלקים מסויימים.

"המנה האהובה על רימה - ברוסקטה של קונפי דג מוסר" (68 שקלים) - שתי ברוסקטות בינוניות בגודלן עם רומסקו "המיוחד של רימה", עם לימוני מאיירס אורגניים, כרישה ואיולי זייתי קלמטה מעל. המנה הייתה מאוד מאוזנת מבחינת הטעמים ושנינו אהבנו אותה מאוד. הייתה שם כמות דג סטנדרטית עבור מנה רשונה והאיולי זייתים שידרג את טעמי המנה והיה לו טעם מעניין שמעט הזכירה לי מוס טונה. הכל התחבר ל-4 ביסים לכל אחד שהשאירו טעם טוב בפה.

מנה של "סשימי שרימפס טרי!!!" (89 שקלים) שתוארה כך בתפריט: "וואוו... שורש ווסאבי טרי!!! שהבאתי מסן פרנסיסקו, קוויאר טוביקו וחסת ים טרייה". מדובר בשני שרימפס קריסטל נאים שהוגשו מקולפים -עם הראש והזנב עוד עליהם, אך בשלמותם (כך שלא ברור מה הכוונה בסאשימי). כמות הווסאבי הטרי שרימה כירדה למנה הייתה ממש מזערית, כך שבקושי הורגשה. בסך הכל, קל מאוד לקנות אותי עם מנה של שרימפס נא, אבל חבל שהווסאבי הטרי שסיקרן אותנו לא היה דומיננטי מספיק, חבל שהשרימפס לא נפרס כפי שציפינו, כי היינו יכולים למשוך את ההנאה ממנו ליותר "ביסים" וחבל גם שהמנה הזו עולה 89 שקלים.
שוב, אני סאקר של שרימפס נא, אבל המנה יכלה להיות הרבה יותר מוצלחת מכל הסיבות שצויינו.

ואז הגיע שלב העיקריות:
יש לציין שלקראת החלק הזה, מנהל המסעדה - סיני, ששירת אותנו, שמע מהשיחה שלנו שברווזי עובד כטבח במסעדה, שאל איזו, נענה שפופינה ומאז השירות היה הרבה יותר חם ואדיב, למרות שיש לציין שהשירות היה טוב מאוד גם קודם, אבל מאותו רגע הוא התחיל לדבר איתנו וגם רימה פתאום התחילה להביע התעניינות וניגשה להגיד שלום. בכלל, היה לי קצת מוזר שעד לאותו רגע היא לא התייחסה אלינו בשל המיקום שנמצא מאוד קרוב אליה והעובדה שהיא הלכה לדבר עם שולחנות אחרים (לא שנעלבתי חלילה.. :) סתם מעלה כמחשבה שעברה לי בראש)


"KIX TO SFO" י (125 שקלים) ושוב אכתוב את התיאור: "אתמול חזרתי מארצות הברית והבאתי איתי: נודלס תה ירוק יפניים מיוחדים, פריחת דובדבנים ושזיף אומה מיובשים "YUKARI". טאטאקי פלמידה אדומה ורטוב סאקה.
גם זו מנה שעניינה אותנו בגלל חומרי הגלם, אבל הפעם ההצלחה הייתה הרבה יותר גבוהה ומשכנעת מאשר זו של השרימפס. הרבה טעמים חדשים שלא נתקלים בהם. אטריות הסובה, על שני הסוגים שלהם, היו עדינות בטעמיהן המיוחדים, אבל עדיין בצורה שהורגשה. השזיף המיובש נתן גם הוא טעם מעניין, משהו שבין מתוק למר. רוטב הסאקה היה שם בעיקר כרמז בשל הכמות הקטנה שלו (הייתי שמח ממנו לקצת יותר). הפלמידה האדומה הייתה משגעת, טטאקי שנעשה טוב מאפשר להנות מדג בצורה רב גונית, כשחלקו מבושל וחלקו נא ולהרוויח משני העולמות, כך היה במקרה הזה. ביס מכל המרכיבים ביחד יצר סינרגיה נהדרת של טעמים.

בשלב הזה רצינו להזמין שתי כוסות יין, טעמנו שני יינות אדומים. לצערי אני לא זוכר איזה יין בדיוק שתינו בסופו של דבר (הראשון היה של סוסון ים - שאף פעם לא התחברתי אליהם, הגראנש סירה שלהם). בהמשך לפינוקים שדיברתי עליהם, אחרי שסיימנו את הכוסות נמזגה לכל אחד כוס נוספת ולא חוייבנו על היין.

פריז (128 שקלים) - "חזה ברווז טרי על הגריל עם פרנץ' טוסטו פלפל שחור, פסיפלורה טרייה וריבת סיגליות שהבאנו מפון-דה-לופ, צרפת!". נשמע מעניין לא? אולי אפילו קצת ירתיע אנשים אחרים. אנחנו היינו חייבים לנסות ושמחנו על כך. מנה כל-כך לא שגרתית שגרמה לנו לחייך מרוב שהייתה מוצלחת. ריבת הסיגליות נזמגה באופן מדוד על פרוסות הברווז והחמיאו לו מאוד, המתיקות מן הסתם התחברה גם עם הפרנץ' טוסט האוורירי למדיי. אפונת שלג השלימה את הפריחות והפסיפלורה (שמנהל המסעדה מגדל) גם הצליחה להפתיע במידת ההתאמה שלה למנה (אני לא חובב גדול של פסיפלורה באוכל בכלל ובמנות שאינן קינוחים בפרט, אך במקרה הזה היא באמת הטעימה).

בשלב זה עדיין לא הרגשתי מלא, ברווזי עוד היה אפילו רעב. האוכל באואזיס לא כבד, שזה טוב, אבל הוא גם לא גדול מספיק וזו בעיה שאנשים לא שבעים אחרי שחלקו 3 מנות ראשונות ו-2 מנות עיקריות, במסעדה שלא מוגדרת כמסעדה של מנות חלוקה. בכל מקרה, הזמנו מנה עיקרית נוספת

טוקיו (98 שקלים) - "מנת חורף יפנית מיוחדת!!! צוואר חזיר מהגריל, נייר אורז משובץ באצות מגולגל ביד. אפונה סינית ואצות וואקאמה בנוזל דאשי יוזו ושיסו פוריקקה תוצרת בית".
חילקו לנו מראש את המנה לשניים, כך שקיבלנו שתי קערות מלאות בציר עז טעם (אם כי לטעמי היה לא מאוזן מספיק, קצת מתוק מידיי). הבחירה לשים שם צוואר חזיר הייתה מוצלחת כי הוא היה על מרקם טוב וטעם דומיננטי ומצד שני לא היה מלא שומן כמו שאולי היה קורה עם בטן חזיר. בפועל, זו המנה שהכי פחות שכנעה אותי. אגב, בביקור הראשון שלי, הייתה מנה אחרת שנקראה טוקיו והייתה לדעתי יותר מוצלחת, גם מבחינת הציר וגם כי היא הכילה נודלס שיותר התאימו מאשר דפי האורז. במנה ההיא גם היה נתח קצבים, אבל כמו שאמרתי, גם הצוואר חזיר היה מצויין מבחינתי.

בשלב זה כמובן עברנו לקינוחים. בתחילה התלבטנו בין לחם פודינג לבין סנדוויץ' גלידה, כשהזכרונות שלי מהסדנבוויץ' גלידה בביקור הקודם הייתה שמדובר על קינוח קצת בנאלי. מפה לשם בסוף החלטנו לקחת דווקא
"קרפצ'יו תות טרי" מקורמל עם פלפל סצ'ואן וגלידת יסמין תוצרת בית (46 שקלים).
אבל עוד לפני שהוא הגיע, כל אחד קיבל כוסית של הלאטה-מאטה, שהיה מוצלח משמעותית מהפעם הקודמת שטעמתי אותו. גם כי המאטה היה במרקם יותר נעים וגם כי הקציפת יסמין הייתה הרבה פחות דומיננטית (עדיין אני חושב שיש לזה טעם סבוני).

בחזרה למנת הקפרצ'יו - היו שם משהו כמו 5-6 תותים פרוסים שקירמלו אותם עם סוכר מעליהם. תותים מסוכרים, מה יכול להיות רע? טעים בסך הכל, אבל הפלפל סצ'ואן חסר לנו מאוד בטעם, אם הוא היה מורגש (אפילו רק מעט מעקצץ) זה היה משדרג את המנה והופך אותה להרבה יותר שמחה. גלידת היסמין שמכינים במקום בפאקו ג'ט, הייתה דווקא מאוד מוצלחת והדגימה שלא כל דבר מיסמין חייב להיות סבוני. אגב, המחיר לדעתי מאוד מוגזם במקרה של הקינוח הזה. בלפחות 20%

קיבלנו עוד פינוק בסמות הגלידה ממנת ה"סנדוויץ' גלידה", כל אחד קיבל דוגמית של גליטת הקרמל והמלח ים, שהייתה לדעתי שינוי לטובה מגלידת הנענע שזכורה לי מהגרסא שאני הכרתי של הקינוח הזה. היה ביסים עם חתיכות גדולות ודומיננטיות מידיי של מלח ים, אבל הפוטנציאל הורגש.

שמחים וטובי לב, אספנו עצמו בשעה 00:30 בערך, שילמנו את החשבון (ללא חיובי על היין ועל הקינוח) שעמד על 545 שקלים למיטב זכרוני (אז אפשר לגזור מזה את המחיר של הבלאדי מרי).

שורה תחתונה - היה כייף ומעניין בפה. אווירה זה לא הצד החזק באואזיס, זאת בהתאם להשקפת עולמה המוצהרת של רימה, שצריך להתמקד באוכל ולתת לו את כל הבמה. אבל היה נעים לשבת שם.
המחיר קצת יקר מידיי, בחלק מהמקרים יותר מ"קצת". אבל אולי אפשר לטעון שזה מוצדק באופן חלקי, או אפילו יותר מזה אם לוקחים בחשבון את עניין תחזוקת המסעדה וכמות הסועדים המצומצמת שבה, אבל זה לא בהכרח צריך לעניין את הלקוח. יוצאים מהארוחה שם בהרגשה לא כבדה בבטן, אבל דיי כבדה בכיס.

תמונות - היום בערב
 

salo22

New member
תודה על ההשקעה הנפלאה הזו

באמת כל הכבוד לך, לא טריויאלי. למה רזי ברווזי לא הלך למשחקי השף ?
או שכן ופיספסתי.. היום אלכס ניקולסקי שם, יהיה מעניין..
לגבי רימה רשמתי נסיוני, תחושתי ודעתי בעבר ולמרות שלא ניסיתי את אואזיס עדיין, כנראה שגם לא אנסה.
אני יודע שזה מרכז תל אביב, גם שפית מתיימרת, אבל קשה לקרוא היום על מנות ראשונות שמרכיבן העיקרי לדוגמא קישואים, ועולות כמעט 50 ₪. כנ"ל שני שרימפס קריסטל עם אותו ווסאבי שלחלוטין לא מעניין אותי, במחיר שמושכים אותו לאיזור 100 ₪, עדיף לקנות באותו סכום קילו שרימפס בלאק טייגר קטנים יותר טריים ולענג משפחה וחברים, את הוואסבי מסן פרנסיסקו רימה יכולה לשמור לעצמה, במיוחד כשלא הייתה לא שום משמעות במנה שלכם.
כשאני חושב על זה, יש משהו שקצת לא מתיישר לי עם כל התיאורים מרימה - בפתיחה היא הצהירה שהיא תראה לכולם איך עושים את זה וכמה בינוניות יש במסעדות רבות כל כך.. בגדול עולם הבישול מתחלק לשניים - עבוד על חומרי הגלם שלך ואז השאלה היא מה אתה עושה איתם או בונה סביבם. אז לגבי רימה, תמיד נקרא ומודגש איך היא השיגה את זה ואיך היא הביאה את ההוא, איך יש לה ספק דגים נפלא כמוסי (ובמונחים המקומיים שלנו זה בהחלט קרוב לטופ) ואיך הבקר הושג בדרך לא דרך וכולי.. אז מהבחינה הזו היא עושה מה שברור - תן בראש עם חומרי הגלם שלך, בהחלט מבין שיש מקומות רבים מידי בארץ שלא עושים זאת..
מהבחינה השנייה של רמת הבישול, המורכבות והענין, שום דבר לא קופץ לי בדיווחים משם, מעבר לטייקים על מטבחים רבים שרימה פגשה בדרך ו"מורכבות השילובים" בין חומרי הגלם, נקרא לזה..
יש לי חשש מסויים שזה מטבח קצת פשטני מידי, כנראה כי מתוך כל התיאורים בהקשר של רימה, אני לא קורא או זוכר משהו מטמטם במיוחד בטכניקה ובעניין הבישולי, מקורי או חזק במיוחד, מעבר לכאורה למסע "פיוז'ניסטי" נקרא לזה ואני לא בטוח שעמוק במיוחד, בטעמים של מטבחים שונים...
אבל כרגיל, אולי זה רק אני.. משהו ברמת המחירים ותיאור הטעמים וה"מורכבויות" משם ממש לא עושה רושם מיוחד.
 

Gargeran

New member
נשאבתי לזה...

כתבתי שאכתוב בקצרה וכיוונתי לשורה על כל מנה, אבל פתאום הסתכלתי על הפוסט שלי והאורך היה מאיים.
אז תודה גם לך ולאחרים שהשקיעו בקריאה :)

אני יכול להבין אנטגוניזם שיש לאנשים בקשר לרימה, מבחינת אישיות אני יכול לדמות אותה לבת שתוולד לזוג יונתן רושפלד ואייל שני.
סוג של שגעון גדלות שגורם לה לעוף על עצמה (התיאורים בתפריט וגם מה שאמרת שהיא הצהירה בפתיחה) + הערצה של חומרי גלם + יכולת רושפלדית לפחות מבחינת הרטבים (ורושפלד ישנא את ההשוואה הזו, כי כפי שהבנתי השבוע הוא גם לא מעריך את רימה).

לעניין המחירים התייחסתי ואני מסכים איתך (למרות שבעניין הקישואים קצת פחות, אפילו בהשוואה לסלט דומה שאכלתי בחלוצים 3).

דווקא מבחינת מורכבות ועניין אני חולק עליך. המנה של הברווז, עם ריבת סיגליות ופרנץ' טוסט? נשמע לי כמו חיבור הזוי לחלוטין שממש הצליח להפתיע גם אותי וגם את ברווזי. גם מנת הפלמידה הייתה שיחוק (שחלקו כמובן מושפע מחומרי הגלם שהשתמשה בהם). בכל מקרה, היו שם מנות וטעמים שלא פגשתי קודם וזה נזקף לזכותה. דווקא אנשים עם קילומטראז' גדול במסעדות, יוכלו למצוא באואזיס דברים לא שגרתיים, בטח שביחס לארץ.
אגב, גם מנת השרימפס הנאים.. אומנם אין בה גאונות, אבל מעט מידיי מסעדות בארץ יציעו לך את העונג הזה, אז גם פה יש לי אליה הערכה (אם כי כאמור, המנה הייתה יכולה להיות טובה בהרבה)
 

Gargeran

New member
ובאשר לברווזי...

הוא זכה לחיזור רב מצד קשת ורשת לפני שהתחילו הצילומים לשתי העונות. מאסטר שף לא עניין אותו (והוא גם התחיל לעבוד כטבח מקצועי, אז הוא לא רלוונטי לשם) והוא השתעשע ברעיון ללכת למשחקי השף, אבל החוזה הדרקוני (להגדרתו ולהגדרת אנשים נוספים שאני מכיר והוזמנו לאודישנים) שהמששתפים היו צריכים לחתום עליו, גרם לו לוותר. מחכה לראות מה אלכס ניקולסקי יעשה ומה יעשה גם חברו מידן סיבו
 

salo22

New member
יורד האסימון

זה מידן סיבו כרגע ובעצם אלכס לא ישתתף בסופו של דבר ? ואוו בהחלט הפתעה גדולה, הייתי בטוח שאלכס שם, לא הכרתי את מידן.
 

salo22

New member
וואי וואי, הזוי

נראה לי יצאנו כולנו פיתות
אולי מתוך הקמת המסעדה החדשה, דברים השתנו שם בתוכניות ובכיוונים..
 

salo22

New member
מידן סיבוני

וכמובן הוא הבחור שזכה ב 2012 או 13 באליפות הסושי ההיא, שבזכותה חשבתי שיש משהו טוב בניאו סושי בגבעתיים.. כמובן שאת ההזמנה שלנו משם לפני כמה חודשים, הוא לבטח לא הכין וחבל..
 

salo22

New member
אולי כמו שכתבת

המפתח הוא בחוזה הדרקוני, עכשיו ברור שלא הגיוני שהבחור יקים מסעדה וכמעט בו זמנית יצטלם לתוכנית "תובענית"..
 

bruno01

New member
סאלו, הכל בסדר?


זיהיתי בכל הקטעים שהראו את מידן סיבוני לחצאי שניות בפרקים הקודמיםבתור מישהו שקשור לאוכל יפני, רק לא זכרתי בדיוק מאיפה או איך קוראים לו וכנראה שמכאן הגיע הבלבול.
(ואני חושב שמידן גם עבר קצת למידה עם בועז צאירי, אבל אולי גם פה אני מתבלבל בין השניים
)
 

החתולית

New member
פגשת את מידן סיבוני

בארוחה היפנית בקמפנלו.

הוא בחור צעיר ומאד מאד מוכשר.
 

Gרר

New member
לא הבנתי

המידן הזה שהכין את האוכל היפני הוא השף של נאו בגבעתיים?!
הוא עדין עובד שם?
למה לא מגלים לנו דברים כאלה מראש... תמיד חשבתי שהנאו זה סתם סושייה בינונית.
 

Gרר

New member
אופס לא התכוונתי למידן

שהוא הסו שף של ניר צוק אלא לבחור שהכין את המנה היפנית
לא זוכר את שמו.
 

salo22

New member
השף של ניר צוק הוא לירן גרודה

ומאוד לא אהבתי את ההתיחסות אליו בתוכנית ובעקיפין גם את ההתיחסות לניר, למרות שגם פה אנו לא מעריכים במיוחד מפעלותיו. לירן צץ רבות באינטרנט ובהחלט שם מוכר, גם באופן כללי וגם פה ושם בעניינים מולקולריים. הוא ענה באדיבות ובנועם לשאלות המטופשות שנשאל בשם התוכנית וממש לא הרגשתי נוח לראות את המבוכה שלו מול התנהלות השופטים.
לגבי נאו - לדעתי מידן היה קשור למקום לפני כשנתיים ולפי האינטרנט יש לו היום קייטרינג יפני בגבעתיים
אני בטוח שהוא לא עובד, לפחות לא באופן סדיר, במטבח של ניאו, אחרת אם היה לו קצה קצהו של קשר לסושי שקיבלנו משם לפני כמה חודשים, זה נורא. אבל אני בטוח שהוא לא קשור באופן ישיר והיום אולי גם באופן עקיף למה שמוכן שם, אבל מה אגיד, לא בקיא בסיפור.
 

Gרר

New member
גם אני מ-א-ד לא אהבתי את ההתיחסות אליו

זה מאד קל לשפים שכבר הצליחו במידה זו או אחרת לבוא לבנאדם בטענות על כך שהוא מקריב את הpassion שלו לטובת המשכורת בבנק אבל זה גם מאד לא פייר לעשות את זה. לא כל בנאדם יכול להרשות לעצמו לקחת הלוואות ולסכן את המצב הכלכלי שלו בשביל התשוקה שלו ולא לכל אחד מתאים לפתוח מסעדה.

עם כל הכבוד הבנאדם הגיע לתכנית מתוך רצון לנסות ללכת לכיוון חדש זה אומר שהוא כן מנסה לתת צ'אנס למסלול חדש לתכנית אז תגידו לו ואללא סחטיין על האומץ ושיהיה לך בהצלחה לעשות דרך הריאליטי את מה שלא העזת לעשות בחיים עד כה ותודה ושלום.

כל הצליבה הזו על הדרך שהוא בחר ללכת בה עד עכשיו מאד לא אהבתי את זה. רוב האנשים מתפשרים ב-day job שלהם על החלומות שלהם. רק מעטים מעיזים לנסות ולהגשים. לחלק זה עולה בהתרסקות מכאיבה ובמחיר כואב מאד במקומות מאד משמעותיים בחיים. הבחירות האלה זה חלק ממשחק החיים וצריך לכבד כל בחירה ולא לגעור במישהו שבחר לא לסכן את עצמו ואת המשפחה שלו אלא ללכת יותר על בטוח.
 
אמנם לא ראיתי אבל ייתכן שקשור להיכרות מוקדמת

לא יודע אם ציינו את זה או לא אבל בתקופה שלירן היה הקונדיטור של RDB הוא נסע להתמחות אצל מושיק רוט במסעדה הקודמת שהייתה לו בהולנד והם היו מיודדים.
 

bruno01

New member
מושיק לא ממש זכר אותו, אבל כן זיהה שהספגטי

קשור אליו איכשהו.

לירן הזכיר לו שהוא התמחה אצלו במסעדה הקודמת, אבל זה עדיין היה נראה שהוא לא ממש זוכר מי זה.
 

passioneta

New member
מאוד צרם! מצד שני

(1) נאמר ע"י אנשים שקפצו בעצמם והתרסקו בעצמם (כלומר זה לא כמו שמשקיע שמעולם לא ממש הסתכן אמר לו את זה)
(2) הכוונה טובה
 

Gרר

New member
הבעיה היתה בעוצמתיות של הביקורת

אם היו מסתפקים בהערה קטנה וידידותית ניחא אבל הם חיטטו וחיטטו בזה עוד ועוד ועוד ולא הפסיקו לחפור בזה ולא בצורה הכי עדינה.
 
למעלה