שרשור היכרות עם הפתעה: 72 שעות מ-ע-כ-ש-י-ו-!

[טירון מיזנתרופ]

את דיברת על "בעלי מזומנים"...

ואני כבר דמיינתי חבילות דולרים...

 

[Sonic hedgehog]

לא שמעו אצלכם על endnote?

 

[לשחות בעומק]

מהישראלייים--הכי טוב שיש היהודה פוליקר הזה..................
500 טון רגש יש לו בשירים...

 

[טירון מיזנתרופ]

לא לחינם פס הקול שלו ליווה את התשדורות לגלעד שליט (מישהו עוד זוכר?.. "x ימים, וגלעד שליט עדיין בשבי") .

500 טון של עצב.

 

[טירון מיזנתרופ]

לינק...

http://youtu.be/lqq91ssszyo

מהשנייה 0:40 ואילך.

 

[אלת ההגשמה]

מיזנטרופ בע"מ

לקרוא את מה שכתבת ופשוט להתאהב בך.

 

[טירון מיזנתרופ]

 

[N0Way]

איזה תאור אמיץ

חתיכת הודעה.
התאור שלך את הכעס מזכיר לי מאוד תאור שד"ר רייצ'ל רמן (אחת הנשים שמאוד התרשמתי לקרוא ולשמוע) כתבה באחד הספרים שלה על הכעס שלה, כשגילתה שהמחלה שלה מקשה עליה בהתקדמות בלימודי הרפואה. בסיום התאור הקצר אך המטלטל של הכעס היא כותבת שהוא בעצם - אנרגיה מתפרצת של חיים.
במבט לאחור שלה - עשרות שנים מאוחר יותר, היא ידעה לומר שלאט גם למדה איך לנתב את אותה אנרגיה.
אבל המסקנה הזו - כעס- אנרגיה מתפרצת של חיים. לי זה ממש הדליק איזה אור כשקראתי את זה.

והשיר שלך (והשיקוף שלו)

אין לי מילים.

 

[טירון מיזנתרופ]

תודה

ואני לא יודע בדיוק איך 'לעכל' את ההגדרה הזו, "אנרגיה מתפרצת של חיים".

אנרגיה מתפרצת - בהחלט... אבל "חיים"?......

אבל אולי אני אגיע לתחושה הזו יום אחד... אני מוכן להמתין בסבלנות

 

[רות בנדיקט]

מסכימה+מזדהה

גם אני מטפחת צלוחית פטרי ענקית של כעס, ושמתי לב שניתן לנתב את האנרגיה שלה לפעולה, לדוגמה: להכריח את עצמי לעשות משהו על מנת לקדם את עתידי (כגון ללמוד, או לעבוד בעוד עבודה), ובסופו של דבר אני יוצאת נשכרת, מכיוון שהכעס נמוג והביצוע מושלם.

טירונצ'וק, יש סיכוי!

 

[N0Way]

איך??

אותי הכעס משתק לגמרי. מעין וירוס מחשבים שעושה shutdown או log-off ורק במזל לא נמחקים גם קבצים חשובים למערכת.

 

[טירון מיזנתרופ]

מסכים...

כעס משבש ומשתק. לא מאפשר להתנתק ממושא הכעס... הדבר הכי רחוק שתוכל ללכת עם זה זה לכעוס על זה שאתה כועס

(ולהאשים את ההורים שלך..

ולכעוס גם עליהם)

אבל רות היא לא דוגמה טובה.. כבר כתבתי כאן שהיא לא בכלל אמיתית

 

[דפנה קוט]

לגבי הכעס

באמת
עזוב אותך ילד
שחרר
שחרר
תרפה ותשחרר
אתה מפסיד עולם שלם בחוץ.
חבל.

יש כל כך הרבה פרקים יפים בחיים בחוץ שגם אם תחיה עד 120 לא תספיק לטעום מכולם.

ללמוד להכיר את עצמך דרך העבר, ובעיקר דרך הכעס זה דבר יפה וחשוב.
אני מאמינה שתוכל להמשיך ללמוד בדרך עקיפה, נעימה והרבה יותר מאתגרת וחוייתית אם פשוט תחיה ותחווה את החיים, כפשוטם. בלי כעס.

20 שנה חווית את כל הרע של הצד הזה של החיים החרדים שהיית בהם.
אתה כועס גם על זה.
אבל למה אתה מתעקש לבחור להמשיך באותו מסלול ששוב ושוב מעורר בך את הכעס הזה.
ובעצם היום, כשאתה ממשיך להתעסק בזה - מה ההבדל בין איך שהיית אז, מתוסכל, מעוצבן וכועס לבין איך שאתה חווה את החיים שלך היום?

עשית דרך ארוכה מאוד בשביל לצאת משם, לא חבל שאתה במו ידיך ממשיך את זה?

 

[רות בנדיקט]

מסכימה עם כבודה

חייבים לשחרר. או לפחות לנתב הלאה ולמחוק.

 

[טירון מיזנתרופ]

אני אהרוג את שניכם!

 

[רות בנדיקט]

בבקשה, אל תיגע בילדה

היא לוקחת אותך בהליכה.
אתחבא מאחוריה.

 

[דפנה קוט]

מוזמן, לפחות נראה אותך

 

[רות בנדיקט]

מידור

או בלע"ז: compartmentalization (חילוק לתאים).
למדתי לארגן את עצמי כך שדבר לא יפריע לי לתפקוד החיוני. זה היה קריטי כבר בימים הראשונים של היציאה, וכיום זה כלי נהדר.

כעס עצום, כמו עצב עמוק או שמחה אדירה, יכול לשמש כזרז ליצירה אמנותית. אז למה שהוא לא ישמש אותנו ביומיום, כסוג של דרבון? יש בקרים שאין לי כוח לזוז, אז לפעמים אני מעוררת אותו, נופחת בזעם קצת אש חיים, וקמה על מנת לרסק את העולם. אני נוחתת במשרד ויורה לכל הכיוונים, ותוך שעה סוגרת את כל הקצוות, ויושבת רגועה לכוס קפה.
אני מניחה שזה לא בריא, אבל מסתבר שעם הזמן הוא נמוג. כיום קיים בי הרבה פחות כעס מלפני שנה.

אצל הפסיכולוגית, הכעס יוצא בדמעות מרות, ואני מגלה שאני כל כך כועסת, וזה כל כך עמוק ונוטף מכל נקיקי הווייתי, שזה כבר חסר פרופורציות. אני לומדת להתמקד ברגע הקיים, לנשום עמוק ולחלק את הרגשות ולהשתלט עליהם, בעיקר ע"י איתור מקור הכעס הרגעי, ניתובו או הרגעתו. אין לי מתכון מסודר. מקווה שהייתי ברורה.

 

[מבולבלונת]

אלוהי המהדקים

איכה?

 

[רות בנדיקט]

קוקי, יש לי רעיון לסטארט-אפ

מהדקים כשכירי רכב.
החבילה המהודרת כוללת מהדק משרדי ענק, סיכות מסמרים, ושקית אשפה שחורה ו/או שטיח + את חפירה.