מה קוראים בשבת

[Arana]

מה קוראים בשבת

השבת האחרונה לפני ראש השנה... מה אתם קוראים בה

 

[אורלנדה]

"אדום", אווה טים

ממשיכה עם ספרות גרמנית.
אני רק בהתחלה ודי נהנית אם כי מעדיפה את סגנון הכתיבה וההידוק של הספר הגרמני המעולה שקראתי לפניו, "הבן האובד". אבל גם זה טוב, אני נהנית מההומור, מהניים דרופינג, מהשנינות. הייתי שמחה לעוד הערות-שוליים מצד המתרגם.

 

[KallaGLP]

אני חלשת אופי בכל הנוגע לנטישות ספרים.

עד שהתלבטתי אם לנטוש את ההמשך של "שאנטראם", כבר סיימתי 35% מהספר המאוד מאוד ארוך, אז כבר היה ברור שאמשיך. וזאת אף על פי שהוא אפילו פחות טוב מהראשון, שגם לא היה נטול פגמים. ממשיכה ללא התלהבות ובעצלתיים גם את "מכתוב". מקווה שהבחירות הבאות יהיו מוצלחות יותר, אך קשה לי עם נטישות. סביר להניח שקצב הקריאה יירד בתקופה הנראית לעין כי הוריי באו סוף כל סוף לביקור גם הבן הבכור עם חברתו צפויים להגיע בהמשך, אך אלה בהחלט סיבות טובות ומשמחות למיעוט קריאה.

 

[L FALCON]

אני לרוב נוטשת ספרים בשליש - אז לדעתי את בדיוק במקום הנכון

 

[KallaGLP]

 

[שושנת הכרמל]

התחלתי את

&nbsp
"בצל השמש העולה - יפן והיהודים בתקופת השואה" /מירון מדזיני (הוצאת האוניברסיטה המשודרת ומודן).
&nbsp

 

[Arana]

אני ממשיכה עם הרומן השני בסדרת "דקסטר"

הוא דווקא נחמד, אבל אני מגיעה אליו רק בשבתות, וגם אז מתקשה להתרכז... תקופה לא כל כך טובה

 

[Arana]

אוקיי, סיימתי

הכרך שקניתי מכיל 3 רומנים, אז עדיין יש לי עוד אחד. מאחר שהם שונים משמעותית מהסדרה, אין לי ספוילרים לספר.
&nbsp
שבוע טוב

 

[L FALCON]

בתוכנית הכל באנגלית

להתקדם קצת ב- The Incredible Human Journey
בנוסף ספר בשם little birds ועוד ספר שהורדתי בחינם לקינדל

 

[roni64]

בשבת אקרא את "חול טובעני"

השבוע שחלף עמד בסימן ספרים ישנים:
פתחתי עם "רקע טרגי" מאת ארסקין קולדוול, ספר בלתי שגרתי אודות החיים בשכונת מצוקה בדרום ארה"ב בשנת 1944.
אחריו קראתי את "אמוק" מאת שטפן צווייג, שכרגיל אצלו מיטיב להעמיק בנפשו של גיבורו.
אחר-כך גיוונתי עם ספר חדש, "אלה היו השמים" מאת סרחיו ביסיו, שזכרתי לטובה מ"זעם". הפעם לא התרשמתי.
האחרון היה "סיילאס מארנר" מאת ג'ורג' אליוט, ספר מלא חמלה לצד ביקורת חברתית צינית. מומלץ מאוד.

שבת שלום

 

[siv30]

סיימתי את

Oswald's Tale: An American Mystery - לא קיבלתי את התשובות שאותן חיפשתי אבל קיבלתי נקודות רבות למחשבה והירהור.
&nbsp
Opal Fire (A Stacy Justice Mystery #1) - ספר בינוני וסה"כ בסדר. תעלומת רצח עם נגיעות של על טבעי. לא נפלתי ממנו ולצערי קניתי את כל הסידרה לקינדל.
&nbsp
הטירוף של לורד איאן מקנזי - ספר חביב שמשלב רומנטיקה עם תעלומת רצח הזויה
&nbsp
החלטתי לפרוש מ "פרוייקט רוזי" הספר לא התקדם מבחינתי לשום מקום ולא הרגשתי צורך לחזור אליו אחרי שקראתי שליש ממנו. הוא פשוט השמים אותי.
&nbsp
"העורך העירום" - ספר מצויין ומומלץ מאוד שבוחן את התקשורת דרך ראי תורת המשחקים. כתוב בחן, אינטיליגנטי ומשעשע.

 

[roni64]

העורך העירום מומלץ

הנה מה שחשבתי עליו

 

[שושן פרא]

בן הקרקס \ ג'ון אירווינג

&nbsp
סוף סוף צלחתי את העמוד ה 606 והאחרון של הרומאן. כמו בשני הקודמים של אירווינג שקראתי ("העולם לפי גארפ" ו"אלמנה לשנה אחת"), גם כאן מובטחת לקורא חוויית קריאה שוטפת ומסקרנת - אך גם טורדת מנוחה בתיאורי האלימות שבה, וביחס הסלחני לתעשיית שירותי המין. ברקע הקריאה, זכרתי את מה שאני יודע על אירווינג מהוויקיפדיה: שהוא בעל ברית מסור ליהודים. אצלי מקבלים על זה נקודות.
&nbsp
&nbsp

 

[מחשבות]

ואם לקרוא על תעשיית שירותי המין, קוראים את פלטפורמה של

מישל וולבק.

 

[שושן פרא]

אכן, גם וולבק סלחן כלפי תעשיית שירותי המין

&nbsp
גיבוריו שוכרים שירותי מין באותה אגביות שהם מזמינים פיצה.
(בספריו שקראתי: "המפה והטריטוריה", "החלקיקים האלמנטריים" ו"כניעה").
&nbsp
ברם, אצל וולבק המזנטרופ והפרובוקטור זה כמעט מתבקש,
בעוד שאצל אירווינג ההומניסט זה פגם יחיד מסוגו.

 

[Arana]

סלחן כלפי מי? כלפי הלקוחות של תעשיית המין?

אני מוצאת בשיחות עם אנשים שונים, שגם כאלה שמחשיבים את עצמם תומכים בשיוויון זכויות לנשים וברעיונות הומניסטיים/ליברליים עדיין מתקשים לראות את הבעייתיות בנושא תעשיית המין. כך שאני לא יודעת אם צריך לצלוב את אירווינג על כך, לפחות כרגע...

 

[שושן פרא]

כלפי הלקוחות, כלפי ה"יזמים"

&nbsp
כתבתי "יזמים" במרכאות, היות שהגברים שמפעילים את תעשיית המין אוהבים לדבר על עצמם במונחים מעולם הכלכלה הניאו ליברלית, אף שלדעתי המונח "פושעים" הולם אותם יותר.
&nbsp
אינני צולב את אירווינג, אני רק מציין שממנו יש לי ציפיות גבוהות יותר, בהיותו הומניסט ליברל בעל זכויות. מי שספריו מקדמים יחס מכבד כלפי מיעוטים (להטב, יהודים, אנשים בעלי צבע עור כהה, בעלי מוגבלויות), הייתי מצפה שלא יתאר נשים בזנות כנשים מאושרות מחייהן ושמחות בבחירות שלהן. כשתיאורים כאלה מופיעים אצל רומאן גארי, זה מובן (אם כי לא נסלח), בהתחשב באורח החיים הדוחה שהאיש ניהל. אצל אירווינג, הציפיות הן אחרות.
&nbsp