מה קוראים בשבת

[Arana]

מה קוראים בשבת

במוצאי שבת הקרובה יחול ל"ג בעומר - אבל קצת לפני שיוצאים ללוות את הילדים למדורות יש זמן לקרוא

מה אתם קוראים בשבת

 

[roni64]

קראתי השבוע כמה ספרים טובים

פתחתי עם "חוזרים אל הדם" מאת טום וולף. ספר מפוספס, לדעתי, נופל מ"ממדורת ההבלים" ומ"גבר במלואו".
אחריו קראתי את "פחד" מאת שטפן צווייג, נובלה כתובה להפליא על הפחד האוחז אשה החוששת שסוד בגידתה בבעלה יתגלה.
הבא בתור היה "ככה החיים יפים" מאת אוליביה בורדו, ספר מקורי על אהבה ועל שגעון, סובל, לטעמי, מחוסר אמינות.
"לחיות כמו פילוסוף" מאת ג'יימס מילר אכזב אותי. קיוויתי ללמוד בדרך חצי-עיונית-חצי-סיפורית על הפילוסופיה של שנים-עשר פילוסופים מובילים, אבל הספר חלש.
האחרון היה "קליפת אגוז" מאת איאן מקיואן, ספר מהנה, מעניין, וכתוב מצוין.

שבת שלום

 

[BloodyRose]

באמצע נערת המשי המלאכותי - אירמגרד קוין

לא בדיוק ספר שהייתי מגדירה ככוס התה שלי, אבל הוא מקבל נקודות זכות על כך שהוא נכתב ב32, ולכן מהווה באמת חלון הצצה אותנטי לחיים בברלין לפני המלחמה.

סיימתי השבוע גם את 'התאוה לחיים' של אירווינג סטון שהיה פשוט נהדר

 

[מחשבות]

התאוה לחיים ספר באמת נהדר.

 

[מאיה961]

גאווה ודעה קדומה

סיימתי את כל הג'אז הזה מאת סנונית ליס לפני שלושה ימים. ספר מעולה, מהטובים שקראתי בזמן האחרון.
אחרי שנים שאני רוצה לקרוא את גאווה ודעה קדומה, בן הזוג שלי קנה לי את הספר

בינתיים אני ממש בהתחלה, עוד לא עברתי את 30 העמודים הראשונים אבל בינתיים הוא ממש נחמד, ואני אוהבת את ההומור של ג'יין אוסטן.

 

[siv30]

אני עם

תחנה אחת עשרה, דיסאוטופיה כתובה בחינניות, ספר קולח ומהנה אם כי ישנם חורים שחורים בעלילה שהחינניות הזו לא מחפה עליהם.

 

[Gidi Shemer]

Here I am של ג׳ונתן פואר

 

[KallaGLP]

ממשיכה עם "הדרור". דווקא נהנית בינתיים.

וביסים קטנים של "סיפור על אהבה וחושך". מקסים.

 

[אורלנדה]

"התבונה" ואסקו פראטוליני

רומן נפלא, לדעתי. וסוף סוף קריאה שמחלצת את פירנצה מהדימוי השגור שלה, כאריזת מתנה תיירותית. אז מסתבר שיש והיו בה חיים, עכשיו ובעבר.
וכאן החיים רחוקים, רחוקים מאוד מפיאצה דלה סיניוריה. מדובר כנראה ברובע פועלים מצפון מערב למרכז התיירותי.

ואלה חיים של נער המסתכל אחורה אל נבכי זכרונו ודולה משם זכרונות מילדותו המוקדמת, במלחמה ולאחריה, עם אם שאינה מוכנה לקבל את היותו של בן זוגה חלל מלחמה שלא נודעו עקבותיו. זה יחד עם ההוואי של חיי פועלים במפעלים שסביר שרובם אם לא כולם נסגרו מאז, עוני מרוד וגזענות נוראה כלפי חיילים שחורים אמריקאים, מהצבא האמריקאי המשחרר שחנה באיטליה שנים מסוימות לאחר המלחמה.

אני רק בהתחלה ולא ברור לאן עוד יתפתח הסיפור, התרגום נפלא, ארכאי, של גאיו שילוני, הספר יצא בתרגום עברי לפני 40 שנה בדיוק ואני מעריכה שהמקור יצא בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת.

קראתי גם את הסוף של "המוות חשוב לחיים" מאת אליזבת קובלר-רוס, המציע הסתכלות אחרת, אמיצה על המוות של יקירים חולים ובכלל, על המוות עצמו.

 

[Arana]

התחלתי את "סיפורי אגדה" / אוסקר וויילד

לא התקדמתי איתו כי הצטברה לי ערימת מגזינים שלא הגעתי אליהם... אבל הם לא הצריכו יותר מדי מאמץ.

שבוע טוב לכולם!