אבא שלי משמש לי מקור השראה.
אנחנו מושבניקים, ושתי תכונות מאפיינות מושבניקים של פעם:
האחת - לא זורקים חלקים ישנים. שמים בצד, אולי פעם נצטרך.
השנייה - מה שאפשר לתקן לבד, מתקנים לבד.
(ואם אי אפשר לתקן, אז מתאמצים להתחכם, עד שמוצאים דרך ומתקנים).
 
אני זוכר את אבי ז"ל עם חצי גוף בתוך המנוע של הטנדר, מתאמץ לכוון את ההצתה, או משייף בנייר זכוכית את הפלטינות שכבר נשרפו מרוב שימוש יתר.
אני זוכר איך כשהיה ברז נוזל ובדיוק נגמרו הגומיות היעודיות, הוא היה מאלתר גומיה מפנימית צמיג משאית, שזרוקה כבר שנים בחצר.
למדתי והפנמתי.
 
אני יכול לבלות שעות וימים בהתעסקות בתיקון של דבר מה.
דבר מה שלפעמים המחיר של ,לקנות חדש עולה שלושים שקל. למשל להכין ידית חדשה לפטיש. אפשר לקנות בכל טמבוריה בעשרה שקלים, אבל אני אכין ענף ואשבב ואשייף למידה, ואכין בעצמי את הקלין (יתד מתכת להידוק אחיזת הידית במקומה).
 
זו ברכה שהיה לי ממי ללמוד, וזה מקור עונג בלתי נגמר, לתכנן ולייצר דברים.