יש לי שאלה קצת "כבדה"...

[שירי ל]

יש לי שאלה קצת "כבדה"...

עד כמה אתם נותנים לילדים להשפיע לכם על הזוגיות? ברור ומובן שכניסתו של ילד למשפחה הופך את העולם על פיו אבל... יש זוגות שמרגע זה כל החיים סובבים סביב הילד ויש זוגות שממשיכים לחיות כשהילד מצטרף. אני לא ממש יודעת לעשות את האיזון הזה. הרבה פעמים כשאנחנו נוסעים עם אופיר אני שמה לב שכל מה שמעניין אותי זה לאן לקחת אותה שיהיה לה כיף ואיך לבדר אותה ואילו בעלי חושב שאנחנו צריכים לחיות את שלנו, כשאופיר איתנו (לא מספיק שאנחנו לוקחים אותה לכל מקום?

) ולא לסובב את כל הטיול סביב אופיר. וגם בחיי היומיום אני שמה לב שקודם כל הצרכים של אופיר, והרצונות של אופיר - ורק אח"כ אנחנו. והתחלנו להרגיש שאיפשהו אנחנו הולכים לאיבוד. זה אקוטי במיוחד כשעומדת להכנס עוד פרינצסה למשפחה, שנייה לפני שאנחנו נעלמים לגמרי

קראתי פעם באיזה מאמר שמאוד לא נכון "להבנות מציאות" סביב הילד. שילד שמצטרף למשפחה צריך ללמוד דרך המשפחה על החיים האמיתיים - על כל המשתמע מכך, וזה גורם לי לחשוב... מה דעתכם?

 

[ענבל30]

לא מנסיון...

ההגיון אומר שצריך להיות איזון בין הדברים... לתת לאופיר זמן שכולו שלה, ולעשות דברים למענה - אבל גם לעצמכם. אם מדובר בטיול משפחתי למשל, הייתי רואה את הזמן מתחלק בין מקום אטרקטיבי לילדים, ובין מקום נעים להורים - וכמובן בערב אחרי שהילדים ישנים, לקחת קצת זמן איכות לזוגיות. לא צריך להיות קיצוניים לשום כיוון - בהחלט למלא אחר צרכיה של אופיר, אבל גם לתת לה לראות איך אבא ואמא נהנים זה מזו

 

[לימור של עמית]

כל מה שעושים צריך להרגיש עם זה טוב

לכן כאנחנו לוקחים את עמית הכל סובב סביבו.. וזה מרגיש לנו מצויין עם זה! יש מקומות שאנחנו זוג..וזה גם בסדר.. ואפילו הכרחי! השאלה לאן הולכים..ובאיזה שעה.. ואיך את מרגישה עם זה..ובן זוגך?!

 

[דורית ובניה]

כשאנחנו עם הילדים הם קובעים

פשוט אחרת אף אחד לא נהנה.. כשאנחנו מבלים עם הילדים עושים דברים שיגרמו להם הנאה. אני לא רואה טעם ללכת למשל למסעדת יוקרה עם הילדים, אנחנו לא נהנה, הם לא ייהנו וגם יושבי המסעדה האחרים לא ייהנו... אבל, בשונה ממכם (הכוונה לשירי) לי יש המון עזרה והמון פעמים אנחנו יוצאים רק שנינו ואז עושים דברים בשביל עצמנו (ימי שישי בבוקר, יציאות בערב וגם בשבת בבוקר לפעמים כשהילדים אצל הסבתות). למרות כל העזרה שיש לי , גם אני מרגישה לפעמים שהזוגיות הלכה לאיבוד (בוודאי הספונטניות..), אבל עדיין אנחנו מנסים למצוא לעצמנו כמה שעות שיהיו רק שלנו. לא חושבת שניתן להתאים ילד לפעילות של מבוגר (הכוונה לילדים בגיל הרך) ולעומת זאת אנחנו מאוד נהנים איתם במקומות "של ילדים" ונהנים לראות אותם נהנים, כך שכשהם איתנו הבילויים בהחלט מותאמים להם.

 

[גלי של הבנות]

בעיקרון, כן, זה סובב סביב הבנות.

למדתי לאזן בין הדברים, שיש דברים שאני עושה לבד, או רק עם בעלי. אבל תנסי ללכת עם הילדים לחברים שאין להם ילדים. הבית מאורגן אחרת, בדר"כ לילדים משעמם ותוך חצי שעה או שאת כבר על סף עצבים מלנסות ולשעשע אותם או שאת רק רוצה הביתה, לכן, אי אפשר להתעלם מהצרכים שלהם. אם אני הולכת לבית שיש בו מדרגות, או לטיול שיהיה מתיש עבורן, או נופל על שעת שנת צהריים. אין מה לעשות, הכל צריך לקחת בחשבון, כי אם - רק אנחנו נסבול. וכן, יתכן ואנחנו "נעלמים" לגמרי לתקופה מסוימת, אבל קצת סבלנות, הן גדלות ושוב נוכל לתכנן דברים אחרת. גם למה הכוונה לחיות את שלנו? מסעדות? מה? אין הורה בעל דעת שלא מכניס בשיקוליו את ילדיו, וכן רובנו מתכננים את היום /השבת לפי פעילויות שיתאימו לילדים. אומרים שהחיים משתנים כשהילדים מגיעים, ויש פשרות, ויתורים, וכו´ אז, זה חלק מזה לדעתי. כמו שתעדיפי ללכת לחברים שהילדים שלך מסתדרים עם שלהם. בהצלחה גלי

 

[שירי ל]

הכוונה ב"לחיות את שלנו" -

דוגמא: נסענו לבית מלון לנוח. לקחנו את אופיר - אין לנו איפה להשאיר אותה. בעלי רצה להתרווח, לקרוא עיתונים של שבת, לנקות את הראש, לנוח. אני חיפשתי איזה אטרקציות יש בסביבה בשביל אופיר. שנינו עייפים ומתים לנוח - השאלה היא אם אנחנו צריכים לעשות מאמץ ולצאת בשביל אופיר או להשאר לנוח ושאופיר תשחק בחדר. ברור שאנחנו נהנים לראות אותה נהנית- השאלה היא גם איפה ההנאה שלנו בכל הסיפור.

 

[דורית ובניה]

זה לא נראה לי מציאותי

מי לא רוצה לשבת בחדר ולקרוא עיתונים של שבת? אצלי לפחות זה בלתי אפשרי כשאנחנו עם הילדים . האפשרות היחידה היא להתרוצץ איתם כל הבוקר כך שהם יפלו ממוטטים בצהריים ואז נוכל לקרוא עיתון. גם אם אנחנו בחדר במלון, הילדים משתוללים , אני מתה מפחד שהם יפלו על משהו ורק עסוקה בלהשגיח. אין לדעתי פתרון ביניים- אם רוצים לנוח ולבלות כזוג, צריך לנסוע בלי הילדים . אנחנו מאוד מאוד נהנים עם הילדים בבתי מלון אבל גם לי חסר קצת חו"ל בלי הילדים (אולי בקרוב..).

 

[zimes]

לדעתי יש פתרון ביניים

מה שאנחנו עושים כדי לנוח הוא - מוצאים סביבה בה אנחנו לא היסטריים מכל תנועה של הילדים, וכך אנחנו יכולים להתרווח כשהם סביבנו. הנוכחות לשנו נדרשת, אבל אנחנו בהחלט יכולים לנוח לעומת בבית. בדומה - אנחנו נפגשים עם חברים, אבל משתדלים לעשות זאת בסביבה ידידותית לילדים: בתי קפה ריקים, בים, על איזה דשא (פיקניק), או בבית שלנו. למשל - כשאני עייפה ורוצה להפגש עם חברה בלי ילדים - אני אשתדל לא לעשות את זה אצלה בבית, כדי לא לחרב את הבית, ומצד שני - שאני לא אצטרך לעקוב אחרי כל צעד של הילדים. לשאלה המקורית שירי - הילדים משתלבים בחיים החדשים שלנו, בהם יש ילדים. הפעילויות שאנחנו בוחרים, וכן סדר היום, מיועד לענות על הצרכים של כל המשפחה. אנחנו אף פעם לא הולכים למקומות "בשביל הילדים" אם אנחנו לא נהנה שם. אבל אנחנו גן לא לוקחים אותם למקומות בהם הם יסבלו, או בשעות שלא מתאימות להם (ואם כן - לומדים לפעם הבאה...).

 

[דורית ובניה]

אז כנראה שיש אצלי בעיה

כשאני עם הילדים אני כל הזמן מתעסקת איתם. אם אנחנו בבית מלון (ועל זה דיברה שירי), אני הולכת עם הילדים לבריכה, אני הולכת איתם לפעילויות הילדים, הולכת איתם להצגות וכו´. אין אצלי אפשרות לשבת בצד ולתת להם להשתולל, אני כל הזמן דרוכה וכל הזמן משגיחה (בעלי אומר שאני הסטרית, אבל הוא עושה בדיוק אותו דבר). חוץ מזה , כשמדובר בחברה בלי ילדים (או זוג בלי ילדים) לא עולה על דעתי לבלות איתם עם הילדים. אני יוצאת המון לבד עם חברות רווקות (בערב אחרי שהילדים ישנים) וזה אחד מהבילויים האהובים עלי.

 

[zimes]

מה אתך!

חברים רווקים זה הכי כיף! את מכירה את אלה שחתונה רחוקה מהם כמו השמש, אבל אם יכלו, היו עושים ילדים אתמול? נפגשים אתם, ואז הם עושים חנדעלעך לילדים, ואני פנויה. מה יותר טוב מזה? (כשלהם יהיו סופסוף ילדים - הילדים שלי יעסיקו את שלהם. גלגל סובב.)

 

[אמא של שחר]

אבל מצד שני ...

הם גם יודעים ה-כ-ל על גידול ילדים (החברים הרווקים שלנו לפחות) ומייעצים לי חופשי ובהמון כוונות טובות

טוב, אני סולחת להם כי גם אני הייתי מומחית להורות עד שנהייתי אמא...

 

[רותי ע]

בדיוק בגלל זה צריך להפריד בין

המסיבות. יש בילוי של כל המשפחה ואז אנחנו יודעים שאי אפשר לאכול בשקט, אי אפשר לישון עד מאוחר וכו´ אבל יש את ההנאה מבילוי משפחתי. ויש בילוי זוגי ואז משאירים את הילד בבית ונהנים מכל מה שאי אפשר לעשות איתו. אבל אי אפשא ללכת עם ולהרגיש בלי

(אלא אם כן את לוקחת איתך אופרית צמודה לילדים).

 

[מיכלקו]

נופש עם ילדים

שירי, אני רוצה לנחם אותך שזה הולך ונהיה קל. אצלינו עד עכשיו הנופשים היו בעיקר סביב הילדה. נכון שנהניו, אבל לא ממש ניקינו את הראש. בשבוע שעבר נסענו לסופשבוע עם המשפחה של אחותי. הפעם היה נהדר. קודם כל, הדר כבר גדולה (שנה ו10) וזה ממש אחרת. היא יודעת להעסיק את עצמה יותר. למשל, ישבה במועדון הילדים ועשתה עבודות יצירה במשך 20 דקות. אני ישבתי ליד עם עיתון, ורק מידי פעם הפגנתי נוכחות. גם בנושא אוכל, כבר קל יותר. לא צריך לדאוג שתאכל ולא להביא לה דייסות מהבית. היא ישבה איתנו בארוחות, נהנתה ממגוון מעניין של אוכל, רוב הזמן הסתדרה לבד, ונתנה לנו לאכול בשקט. בבריכה, היא הסתובבה עם הבנות של אחותי ואנחנו ישבנו הצד עם המבוגרים (לצאת לנופש עם חברים שיש להם ילדים זה מאד מקל). וזהו, כשהיא ישנה בצהריים, היה לנו זמן לעצמינו. בסך הכל נחנו, קראנו עיתונים, אכלנו כמו שצריך, וגם היא נהנתה. אז חכי שתגדל קצת. יש תקוה.

 

[מיכל של יואב]

אם אני לא אתאים את עצמי ואת הפעילות

שלנו ליואבי, אז לא תהיה פעילות... בעלי מעדיף לרבוץ כל היום. ליואבי זה מתאים פחות, אז הפשרה היא שאני ארוץ אחריו ובעלי ירבוץ (והכל כמובן עד כמה שניתן). למזלי גם לפני הלידה לא היינו "ציפורי לילה" כך שלא היה הרבה שינוי.

 

[שרון9]

בגלל שאכן הכל סובב סביב נטע

ואין מה לעשות, זה גם מרצון וגם מהכרח, אנחנו פעם בשבוע/שבועיים שמים אותה אצל ההורים שלי מחמישי בערב עד שישי בצהריים, כך שיש לנו ערב שקט רק שלנו. נכון שבהתחלה נורא התגעגעתי אליה, אבל עם הזמן גיליתי כמה זה חשוב לזוגיות שלנו.

 

[1רב]

אפשר וצריך (!) לאזן

לא צריך לדעתי כל היום וכל החיים "להסתובב" סביב הילדים. אופיר עוד קצת קטנה ובמשך הזמן תראי שהיא מסתדרת גם עם פחות "אטרקציות" ויודעת להעסיק את עצמה ואת לא צריכה כל הזמן להעסיק אותה... וגם יהיה לך פחות זמן... נכון שבטיול עם ילדים יש שתי אפשרויות - אחד רובץ והשני מתרוצץ או שכולם מתרוצצים ברמה זו או אחרת... ילדים לא קוראים עיתון והרי לא יצאנו לטיול כדי שהם ישבו מול הוידאו... אנחנו למדנו: א. לצאת עם חברים עם ילדים בגיל דומה כדי שהם, הילדים, יהיו ביחד ואנחנו ה"רובצים" או ה"מתרוצצים" נחלוק את החוויה. ב. לחלק את הנטל, גם לי בא לשבת בשקט...לרגע... ג. לא להעמיס "אטרקציות", גם גבעת חול היא אטרקציה וגם צדפים על שפת הים. ד. להתאים את הטיולים, לנוח בצהרים או להיות בנסיעה, לא לרוץ ממקום למקום אלא לתת לכל מקום את הזמן שלו (והיו הרבה כאלה בטיול קמפינג של חודש), ה. לצאת לבד!!! בייביסיטר, סבתות, יום חופש... הכל הולך רק שיהיה קצת זמן להנות ממסעדה של גדולים מטיול בנחלת בנימין או משהו אחר... ו. כולנו מעניינים, בזמן ארוחת ערב כל אחד (!) מספר מה היה היום ואיך היה לו ולא רק הילדה. גם להורים יש חיים.

 

[שירי ל]

אצלינו את רוב הריצות עושה אבא -

בגלל שאני כבר בחודש שביעי, ומתחיל להיות קשה, את רוב הריצות עושה אבא. ולכן גם יותר קשה לו לצאת לאטרקציות וגם יותר קשה לי ללחוץ בעניין - כי למעשה את רוב העבודה הוא עושה... ואני מניחה שזה לא ישתנה אחרי הלידה- סביר להניח שאני אהיה עם הקטנה בזמן שהוא ירוץ אחרי אופיר...

 

[ב ה י ר]

אמא שלי הציע לי לשים את שני

אצלה לערב פעם בשבוע כדיי שאני אוכל לישון טוב . אבל קשה לי , מאז שהיא נולדה (שני בת חודשיים) יצאנו פעם אחת לבד ביום הולדת שלי, אבל לפי הלך הרוחות פה אני רואה שאני צריכה כבר עכשיו לשנות גישה אחרת נאבד את הזוגיות שלנו

 

[אמא של ים]

חמי וחמותי השקיעו את כל חייהם

בילדים. הילדים גדלו ולחמי וחמותי נשאר רק זה את זה. אחרי שלושים שנה קצת קשה לקום ולפתח זוגיות שמזמן איננה. אין להם מה לעשות אחד עם השני ומשעמם להם נורא. בכל יציאה שלהם, בארץ או לחו"ל, הם חייבים עוד זוגות כי אין להם על מה לדבר בינהם. זה מצב נורא בעיני. ולכן אנחנו זוכרים, גם אם מתגעגעים לילדים וכו´, שחייבים לצאת לבד וחייבים להיות לבד, לא רק אחרי שהילדים נרדמים (שאז אנחנו ממילא שפוכים לגמרי) אלא יציאות יזומות לבד ולילות לבד... חשוב מאוד מאוד.

 

[IlaRC]

שאלתך נוגעת בעצב חשוף ...

שאלתך נוגעת בעצב חשוף שאני ובעלי גם כן נוגעים בו לאחרונה... כן, נעם נכנסה לחיינו ושינתה אותם מן הקצה אל הקצה, שום דבר אינו כפי שהיה לטוב ולרע. היום שהיא בת שנה ו-3 שנינו מרגישים עייפות וצורך לשנות, לשפר ולהחזיר קצת ממה שהיה. איך עושים זאת? כניראה שזה אינדיבדואלי אני למשל יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שיצאנו כזוג מאז שנעם נולדה, שלא לדבר על להשאיר אותה לילה אצל הסבתא, בילוי עם חברים בלי ילדים וכו...(לכם לפחות יש הוכחה שעשיתם סקס מאז שאופיר נולדה

פעם קראתי שבשנה הראשונה להולדת התינוק האמא מתוארת כנמצאת במצב אובססי כל עיסוקיה ומחשבותיה הם סביב התינוק, הפסיכולוגיה מגדירה שנה כזמן סביר לאובססיה. אז מאחר שעברה השנה ועומדת אוטוטו להתחיל עוד אחת... נראה לי שיש מקום לקצת איזון