יש לי שאלה קצת "כבדה"...

ר של ניב

New member
השאלה במקום (מצטערת יצא ארוך)

גרמה לי לחשוב כמה דקות על הדברים. וסיפור קצר: בשבוע שעבר דיברתי עם חברה שלי והיינו צריכות להפגש עם הבנות בגינה וגם עם עוד חברה שאין לה ילדים להפגש לקפה בערב. היא אמרה לי לפחות חשוב לה להפגש עם הבנות בגינה ויותר חשוב לה להפגש בערב לקפה. אני עשיתי את שניהם והזדעזעתי ממה שהיא אמרה. נראה היה לי לא יפה כלפי הילדה שלה, שלא חשוב לה להשקיע. ואז אמרתי לעצמי כל הזמן שאין לי את הזכות לשפוט אותה. אבל המחשבות לא יצאו לי מהראש. עכשיו אולי אני מבינה יותר טוב שזה האיזון שלה, היא עושה דברים עם הילדים אבל לא כל הזמן עם הילדים. אני עכשיו החלטתי שאני נותנות יותר ממה שנתתי לילדים שלי אבל לוקחת כמעט כל שבוע, ערב אחד לעצמי עם החברות שתמיד רוצות להפגש בלי הילדים ועד עכשיו אמרתי שאני לא יכולה. אז אני חושבת שבאמת יש בעיה כשהילד קטן מאוד, אבל אחר כך אין בעיה. לגבי זוגיות: אני חושבת שרק אם יוצאים לבד הבעלים באמת מרוצים, הם תמיד רוצים לעשות לעצמם יותר מאשר האמהות. אולי אני מכלילה ויסלחו לי האבות שאינם כך, אצלי ואצל כל מי שאני מכירה זה ככה. וזו הסיבה שאני רוצה לארגן לבעלי הפתעה סוף שבוע לבד ליום ההולדת. כבר אירגנתי מי שיהיה איתם בסוף שבוע הזה, עכשיו אני רק צריכה למצוא מקום ללילה אחד עם ג´קוזי.
 
הילד הוא מרכז המשפחה

אצלי די דומה לך הילדים הם מרכז המשפחה והם אלו שנתנו לי להרגיש משפחה. אני בדעה שחיינו ומרגע שהילד הראשון נולד אנו מתחילים מעגל חדש של חיים סביבם. קשה אולי..אבל כיף לראות את העולם מהעיניים שלהם והזמן עובר נהר מדי וחבל שאחר כך אצטער על מה שנפסיד אם לא....
 
תומר עוד קטן (שנה וחצי)

אז החיים שלנו סובבים פחות או יותר סביבו באופן תמידי, והאמת שלשנינו סבבה עם זה וכיף לנו כשכיף לו. וזה לא הולך להשתנות לפחות בשנה וחצי הקרובים, כי עוד 5 חודשים תצטרף צאצאית. עוד לא השארנו אותו לבד אצל סבא/סבתא, כי פשוט לא ראינו צורך. אנחנו מוצאים את הדקות שלנו והכיף שלנו וממצים את הזוגיות שלנו היטב גם כשהוא בסביבה. אולי זה נשמע פטאליסטי קצת, אבל בינתיים זה עובד עבורינו.
 

מיכלקו

New member
גם אצלינו החיים סובבים סביבה

ואני מאד לא מרוצה מזה. זו כנראה טעות שעושים הורים טריים (ובעיקר אמהות) ואי אפשר להאשים אותנו. כשרואים את הנס הזה יוצא מהרחם שלנו אחרי תקופה ארוכה של ציפיות ודאגות, אי אפשר לחשוב יותר על דברים אחרים. זה כל העולם. בעלי מזמן כבר מקטר על כך שאין לנו חיים. פעם הייתי אומרת לו שהוא צריך להיות מאושר כי יש לנו את המתנה הכי מושלמת בעולם. עכשיו גם אני קצת נרגעתי ממנה, והתחלתי להתאבל על החיים הזוגיים שנעלמו. צריך לשנות את זה. אין ספק. לפני שהיתה הדר, היינו זוג. כשהיא נולדה, היינו אמורים להפוך לזוג+ילדה, אבל הפכנו לזוג(הדר ואני)+אבא. הדר ואני חברות טובות, ובעלי הוא מן סיוע שמגיע בערב לתגבר. ככה זה בעינינו וככה זה בעיניה. בלילה אנחנו ישנים ביחד (וזו אחת הטעויות הגדולות בעיני), כשנוסעים באוטו: אני לידה והוא נוהג. כשאוכלים ארוחת ערב, היא בינינו ושנינו עסוקים סביבה. זה לא טוב לנו ולא טוב לה. וגם אנחנו בדרך להרחיב את המשפחה. אז זה הזמן לשנות את הדברים. טוב מאוחר מלעולם לא.
 

שירי ל

New member
מיכל - איזו הגדרה קולעת! ../images/Emo45.gif

זוג + אבא...
 

הילהל

New member
גם אצלנו ככה

וזה נורא וזה אפילו מתחיל להפחיד אותי. בינתיים לגמרי אין מחשבות על הרחבת המשפחה לפני שנחזור לזוגיות שפויה. הבעיה שלי היא שאין לנו הרבה עזרה: הורי צעירים ועסוקים, הוריו מבוגרים מאוד מאוד ורחוקים, כסף יש בדוחק וקשה לצאת בלעדיו כשמוסיפים לתחשיב את הבייביסיטר. אולי בשרשור הזה אני אמצא איזו עצת פלאים.
 

gudat

New member
נורא מרגש מה שכתבת-

כנראה כי אני מאד מזדהה. לפחות אני שמחה לשמוע שלא רק אצלינו יש "חלוקת כוחות", ולא בקטע של "צרת רבים" (אני לא מאמינה בזה) אלא יותר רגע של שפיות, כי חשבתי קצת שאני המשוגעת היחידה... בדיוק בסוף השבוע האחרון רבנו כי אני ממש לא רוצה לשלוח את אילון לגן ביום ששי (עד שיש לנו קצת זמן איתו!!!), ואילו בן זוגי חושב (ויש בזה המון הגיון) שארבע שעות לבד (לאו דוקא לבילוי, יותר לסידורים וכאלה), ישאירו לנו יותר סבלנות אליו אחר כך.... גם אנחנו רוצים לשנות, והחלטנו (ספציפית לגבי הנושא הזה) שנשקול כל שבוע לגופו בתנאי שלכל היותר נשאיר אותו "פעם כן פעם לא"... וחוץ מזה אני נורא משתדלת שנצא לבד פעם בשבוע או שבועיים. חובה! אני דווקא אופטימית... וזה לא ממש אופייני לי
יום טוב...
 

מיכלקו

New member
שימי אותו בגן כל שבוע!

זו עצתי. יש לך אותו בשבת. אל תתמכרי לטיפול בילד. זה קרה לי, וזה פגע בי, בילדה ובבעלי.
 
יום שישי בגן

כשמוריה היתה קטנה יותר, פחותך משנה, לא שלחנו אותה בימי שישי לגן מאותה סיבה שאת לא רוצה לשלוח לגן. אבל עכשיו כל יום שישי פק"ל לגן, אחרת אי אפשר לעשות שום דבר, לא בבית ולא בחוץ.
 

שירי ל

New member
גם אני בעד יום שישי בגן

לא חייבים לקחת את הילד כשאין לך משהו מיוחד לעשות. גם להתחיל את הבוקר מאוחר, ולשבת עם הקפה והעיתון עד 11 זה פינוק לא נורמלי. אחרי שמתרגלים כבר קשה להפסיק...
 

ציפי ג

New member
בשביל זה צריך מהר עוד ילד...

ואז גם לאבא יהיה בן זוג. מאוד קשה לי לענות על השאלה הזו, ממרום חמשת ילדי. אי שם בתחילת הזוגיות שלנו (ארבעה חודשים וחצי) היינו זוג בלי ילדים. אח"כ הריתי (שזה זוג וחצי) ואח"כ .... לא חסרה לי זוגיות מוחצת. אנחנו מטיילים למקום שהילדים יהנו ואנחנו נהנה. לא קשה למצוא מקומות שכולם נהנים (אפילו לונה פארק זה כיף עבורי). לצאת למסעדה פעם בכמה זמן לבד זה בהחלט אפשרי, וצריך פשוט להתרגל להעזר בשירותי בייביסיטר. גם אני ובעלי מקטרים שאנחנו רוצים קצת שקט אחד לשני, בלי הד קבוע מסביב. בד"כ אנחנו נוסעים פעם בשנה לחופשה קצרצרה לבד, וזה נותן לנו דלק לכמה חודשים. ואנחנו יודעים שעל בערך 30 שנות הורות פעילה, יש הרבה פעמים עוד כעשרים שנות שקט ודממה. אז אנחנו משתדלים להפיק את כל הכיף מהרעש.
 
אנחנו לא לוקחים אותה לכל מקום...

באופן מודע ובהחלטה. נוסעים לחופשים בלעדיה, יוצאים בערב, וגם בשבת בצהרים בלעדיה. וטוב לנו ככה. אני לא מסוגלת לחיות החיים שלו סובבים סביב הילדה. לא לוקחת אותה למסעדות, כי אני לא נהנית מזה. אני מעדיפה לצאת פחות אבל כמו שאני אוהבת. לא יכולה להגיד שהחיים לא השתנו, כי הם כן, אבל אני כן חושבת שמגיע לנו גם זמן לעצמנו.
 
אנחנו מפרידים בין סוגי הבילויים.

למזלנו המטפלת שלנו היא גם הבייביסיטר ושמחה להשגיח על זיו בימי שישי בערב, אנחנו משתדלים לצאת לבילוי זוגי אחת לשבוע, חוזרים מאוחר כשזיו כבר ישן (וגם המטפלת...) וממשיכים לבלות בשקט בבית. אנחנו משתדלים לצאת לבד לארוחות משפחתיות ולבילויים חברתיים גם אם אפשר להביא ילדים. עד היום (9 חודשים)נפשנו פעם אחת בים המלח לסוף שבוע והשארנו את זיו עם אמא שלי בתיגבור המטפלת ביום שישי. היינו שיכורים מהחופש ומהאינטימיות המחודשת. אני לא מחסידי הבילוי עם הילדים, בעיקר משום שאני זקוקה לבילוי הפרטי שלי וגם בגלל שגיליתי שילדים לא ממש נהנים כשהם רחוקים מהבית ונורא נודניקים. בטיול האחרון שלנו לצפון, לפני שזיו נולד, עם הילדים של בן זוגי, היינו עסוקים כל הזמן לחפש מקדונלד בין יערות הגליל המערבי ולברר באיזה צימר או קיבוץ יש מחשב שאפשר לשחק בו,כל כמה דקות שמענו "אבא משעמם לי".... שיישארו בבית!
 
נאלצנו להציב קווים אדומים

כדי להישאר גם קצת "אנחנו" כזוג ולא כיחידה הורית שרק עסוקה בטיפול בגוזלית. בערב יערה הולכת לישון עד 8:30 גג, מה שנותן לנו שעתיים שלוש איכותיות לעצמנו. וזה כולל ארוחת ערב שקטה ולראות מה שרוצים בטלוויזיה, בלי טלטאביז. בגיל 9 חודשים היא עברה מהחדר שלנו לחדר משלה. חדר השינה שלנו חזר להיות שלנו. אין מה לעשות, בשבילי כל עוד הילדונת (או כל אחד מהחפצים שלה) בטווח הראייה שלי אני לא מסוגלת להתנתק מתפקיד האמא. אה כן, ובמכונית אנחנו שומעים את הרדיו שאמא אוהבת לשמוע ולא דיג דיג דוג. (הכלל אצלנו הוא שמי שנוהג בוחר את המוסיקה). ובבית אני לא ממש מעסיקה אותה אלא משתדלת לעסוק בענייני ולא להיות צוות הווי ובידור (אבל אני פשוט כזו, עד שלא נהייתי אמא לא ממש היה לי מושג מה עושים עם ילדים). מבחינת בילויים, אין מה לעשות וחייבים להתאים את הפעילות למה שנוח ומתאים ליערה. אז פעם ב- יוצאים לתיאטרון או לסרט, ואת החופשות בבתי מלון נשאיר לעוד כמה שנים (לא שיש לנו כסף). יערה לא צריכה שום בית מלון, מבחינתה האוכל של הבית והגינה שהיא הולכת אליה כל יום הם בילוי מצויין. וכשיערה לא נהנית גם אנחנו לא נהנים...
 
אוף, כתבתי הרבה והכל נמחק לי../images/Emo4.gif

הרווחתם...
אז אקצר הפעם. אנחנו מאוד משתדלים לשמור על הזוגיות שהיתה לפני "עידן מאיה". עד כדי כך, שהחלטנו לקחת אותה איתנו לחו"ל. מיותר לציין, שהפעם הבאה שלה איתנו בחו"ל תהיה בעוד 17 שנה...
מאיה ילדה מאוד נוחה ומקסימה, אבל למרות הכל, הכל סבב סביבה. זה לא שוויתרנו על דברים שרצינו לראות, אבל הכל התנהל יותר לאט (וראינו הרבה יותר גנים משתכננו). היא בטח לא תזכור שום דבר מהטיול, ואנחנו בטוח לא נשכח! לעומת זאת, לנופש בארץ אין לי שום בעיה לקחת אותה, היא כבר היתה פעמיים באילת.
 

popo11

New member
אנחנו משלבים.

גם עושים דברים שמעניינים אותו. זה הכי כיף בעולם, לראות אותו יושב על הגדר ובוהה בסוסים. חצי שעה הוא בהה בסוסים ואנחנו בו. וגם דברים שאנחנו אוהבים (את הסוסים קינחנו בהום-סנטר). יודעים שלכל דבר יש קצב אחר וזמן אחר ועל הרבה דברים מוותרים, אבל באושר. במסעדות? אין כמוהו! רק בתנאי שיש כסא לתינוק, אחרת חבל"ז. אתמול ישב אתנו במסעדה ואכל כמו גדול, עשה עיניים למלצריות וזלל את הקינוח יותר מהר מאיתנו. אפילו לטיול שבועיים באירלנד לקחנו איתנו, והויתור היחיד היה שלא הלכנו לפאבים בערב. כל מה שרצינו לראות, מתי שרצינו, איך שרצינו. מקסימום היה במנשא. לא יותר. מצד שני, מס´ 2 כבר מת לחופש לבד, לשון עד מאוחר, לא לקום אליו כשהוא קם. לי זה לא כל כך חסר, אבל הוא רוצה אז גם זה יהיה. בקיצור - שביל הזהב. אצל כל משפחה הוא במקום אחר.
 
כמו כל דבר בחיים - למצוא את האיזון

עד היום - אורן בת שנה +9 חודשים, תמיד אמרנו שאנחנו מנצלים את הזמן שעוד אפשר לנסוע לאן שאנחנו רוצים. אבל לפני חודשיים נסענו ביחד עם אורן לחו"ל ובחרנו את הנסיעה לפי הנוחות לנסיעה עם ילדה. בחרנו שבוע בוילה בטוסקנה כדי שלא יהיו הרבה נסיעות. טיילנו ונסענו למקומות שעניינו אותנו, אבל כשראינו פארק בצד הדרך, עצרנו להתרעננות והוצאת מרץ של אורן. צריך להתחשב בילדים, אבל לא לשכוח את עצמך ואת הזוגיות. אפשר להשאיר עם בייביסיטר או סבא וסבתא ולצאת לבד. חוץ מזה שאורן התרגלה שאמא ואבא יושבים מקדימה והיא בכסא שלה מאחורה. אנחנו לקוחים את אורן למסעדות איתנו ולפעמים לא.
 
ראשית חייבים לזכור תמיד שיש גם זוג

בתוך המשפחה. האיש ואני הקפדנו תמיד (למעט כאשר מיכלי הייתה בת פחות משמונה חודשים) אחת לחודש לבלות לילה לבד. היינו משאירים את הילדות אצל הוריו בשישי בצהריים ולוקחים חזרה בשבת בצהריים. לא לכל מקום צריך לקחת את הילדות, הן בהחלט יכולות להשאר בבית (לא לבד
) חשוב חשוב חשוב. אמרת פעם שאת מנסה לגדל את אופיר לפי עקרון הרצף. למיטב הבנתי את העקרון הזה, זה בדיוק כמו שבעלך אומר. הילדים צריכים להשתלב בחיים שלנו ולא להיפך ובטח לא לבנות מציאות סביבם. אז נכון שבכל טיול אנחנו מנסים למצוא משהו נחמד לבנות, אבל זה בדיוק כמו שאני מנסה למצוא משהו נחמד לי ולאיש. ואם צריך לצאת לקניות או משהו שהוא לא מעניין להן, אז או שמשאירים או שהן נגררות איתנו. לא מוותרים רק בגלל שהן שם (שוב, תמיד אני אנסה למצוא להן משהו נחמד, אפילו כמו מכונות בקניון - אם היו פה כאלה ..., אבל אם אין - אז אין). ותזכרי גם שבגיל של אופיר, כל קניה בסופר היא חוויה, גם אם אין שם שום דבר "לילדים"...
 
למעלה