האקדמיה ללשון העברית אישרה נוסח חדש של כללי הכתיב המלא

[trilliane]

האקדמיה ללשון העברית אישרה נוסח חדש של כללי הכתיב המלא

בישיבה האחרונה של מליאת האקדמיה אושר סופית נוסח חדש של כללי הכתיב המלא (התקני), ובו כמה שינויים מן הכללים שנקבעו לפני כשבעים שנה. בין השאר אושרו הכתיבים האלה: אונייה, תוכנית, יוזמה, צוהריים, אמיתי, לעיתים, מגינים, פירות, שמיים, עינב, מייד.

השינויים העיקריים בכללים הם שניים:
(1) תנועת o תיכתב בווי"ו כמעט בכל מקום, ובכלל זה במילים שניקודן בקמץ קטן. למשל: אונייה, תוכנית, תוכנה, יוזמה, צוהריים, אומנם, קורבן.
(2) תנועת i תיכתב ביו"ד גם במילים שאין תנועת i בצורת היסוד שלהן. למשל: אמיתי, לעיתים, ליבי, לצידו, מגינים, איתך.
עוד הוחלט לאמץ כתיבים רווחים במילים יחידות כגון פירות, עינב, שיער, ליצן, סיסמה, בריכה, ברירה, עבירה, מייד, שמיים.

הכללים החדשים הם תוצאה של תהליך ממושך ויסודי: ראשיתו בבחינת מנהגי הכתיב הרווחים בהוצאות הספרים, בעיתונות ובמרשתת. המשכו בהצעה שהכין צוות מצומצם לקראת הדיון בוועדת הדקדוק של האקדמיה ובהתייעצות עם חברים רבים באקדמיה. ועדת הדקדוק דנה בכללים והגישה אותם למליאת האקדמיה לדיון כללי, ושבה ודנה בהערות חברי האקדמיה. הדיון הסופי בכללים היה בשנת תשע"ז בשלוש ישיבות של מליאת האקדמיה.

להודעה המלאה של האקדמיה על כללי הכתיב המלא
לכללי הכתיב המלא – הכללים החדשים (סיוון תשע"ז, יוני 2017)

 

[Mits Petel]

רוב השינויים לטובה

ומכניסים תחת התקן צורות כתיבה רווחות.

הכלל שקובע את הכתיב "צוהריים" מיותר. אם כבר, היו צריכים לאפשר את הכתיב צוהוריים. יש לי הרגשה שרוב הציבור ימשיך לכתוב צהריים, כי כך רגילים וגם בגלל שההגיה עם שתי תנועות a די רווחת.

מוזר לי שהם כותבים שהכללים החדשים אינם נסמכים על הכתיב המנוקד, ואז מייד מנפיצים חוק שמפריד בין חטף קמץ קטן בתחילת מילה ושאינו בתחילת מילה... אחרי שנים של עבודה והתייעצויות הייתי מצפה שהם ילכו לכיוון פישוט הכללים, ולא יסתפקו בליהטוט בין ביטול כמה סייגים מחד גיסא והוספת סייגים חדשים מאידך גיסא - שיחד יכשירו צורות נפוצות, אבל כ"נזק צדדי" יגרמו גם לכתיב מוזר של כמה מילים.

 

[איתי שלר]

נכון. הבעיה היחידה (בהשוואה למה שהיה עד כה):

ביטול הבחנה בכתיב בין מילים בעלות הגייה שונה
אָמנות ואוּמנות
ברֵרה וברִירה
אָמנם ואוּמנם
אבל ממילא רוב האנשים אינם מודעים להבדל בין המילים האלה.

 

[trilliane]

וגם בתו לעומת ביתו...

בין היתר.

אגב, דווקא המילה "אמנם" סבלה מבעיה הפוכה: אנשים לא ידעו שיש לכתוב "האומנם", כלומר לא הוסיפו וי"ו מיותרת אלא לא הוסיפו אותה כשנדרשה (בין היתר כי לרוב לא מבדילים ביניהן). בכל מקרה זה בעיניי הבדל חסר משמעות, בשונה מ"אמן" (אָמָּן) לעומת "אומן" (אוּמָן). מנגד, אם זה יגרום אנשים להפסיק לומר AMAN, אני אומר אָמֵן.

 

[Mits Petel]

הנטיות של "בת" דווקא הוחרגו שם

וזה עדיין "בתי", "בתו" וכו'

 

[trilliane]

תודה, עוד לא הספקתי לעיין בהם לעומק...

 

[דיברגנט חדש]

למה זה לא בסדר להגות AMAN?

כמו לדוגמה, אמן שחמט או אמן חושים, כמו ליאור סושרד או נמרוד הראל.

 

[trilliane]

כי תחת האל"ף יש קמץ קטן, וזה לא משקל קַטָּל כמו צייר או פסל

ואמורים להגות "אמן" (oman) בדיוק כפי שהוגים "אמנות" (omanut). להרחבה על האטימולוגיה של המילה, ראה הסבר באתר האקדמיה ללשון: אוֹמן ואוּמן.

 

[איתי שלר]

קשה להבין באמת

למה החליטו מה שהחליטו לגבי החטף-קמץ.
אני יכול רק לשער שהסיבה היא שחטף-קמץ באמצע מילה נהגה לפעמים בעברית לא תקנית כקמץ רגיל או כשווא (מוֹעמד, מחרתיים, נהלי עבודה) ולא רצו להוסיף וי"ו שנוגדת את ההגייה הרווחת.

 

[trilliane]

חטף קמץ מחליף שווא, וי"ו תיצור חריגה צורנית גדולה יותר

גם ככה היה קשה להוסיף וי"ו לקמץ הקטן, אני יכולה להבין למה לא רצו להחיל זאת גם על חטף קמץ. מי שרוצה יכול לחפש את המידע בפרוטוקולי הישיבות, הם מתועדים באתר האקדמיה.

באשר לדוגמאותיך, מועמד אפשר לנקד גם מֻעֲמד, ועדיף כתיב אחד (לאותו פועל).
מוחרתיים יהיה עכשיו כמו צוהריים שכמו מותניים.
כך גם נוהלי עבודה (זה הכתיב הנכון אז וגם כיום) מקביל לכותלי החדר, טופסי רישום, קובצי גיבוי וכו' (שגם בהם רוב האנשים לא יודעים שצריכה להיות וי"ו אחת, אז שתיים?

).

 

[איתי שלר]

זה לא מסביר את ההבדל בין חטף קמץ בראש מילה ובין אמצע מילה.

הרי גם חטף קמץ בראש מילה הוא כשווא נע.
חורפים וכתלים הם בעלי אותו משקל.

 

[trilliane]

שם מדובר בוי"ו שכבר נוספה בצורת היסוד, וזה לא כלל חדש

כלל האצבע בכללי הכתיב חסר הניקוד היה שברגע שאות אהו"י נוספת לפי הכללים היא נשמרת כל עוד התנועה רלוונטית (לכן: חורף >> חורפים; ניסיון >> ניסיונות; אבל עיקרון >> עקרונות).

 

[איתי שלר]

על אנייה-אונייה זה לא עונה

גם לא על קובל-עם.
אם הכלל היה ללכת אחר הצורה המקורית, זה היה מובן.
אבל למה הוחלט על כלל המבדיל בין חטף-קמץ בתחילת מילה ובין חטף-קמץ באמצע מילה?

 

[trilliane]

זה כבר הכלל החדש שנובע מכתיב מקובל בציבור

למיטב הבנתי, ולגזרה שהציבור לא יכול היה לעמוד בה (ובד"כ גם לא ניסה

). כאמור, הכתיב "חורפים" וכיו"ב היה גם בכללים הקודמים, הפעם פשוט ניסו ליצור הכללה מסוג אחר. נראה לי שבגדול יש כאן גם הבדל בין חטף שמחליף שווא נע לבין כזה שלמעשה מחליף שווא נח.

לא קראתי את הפרוטוקולים ולמעשה עוד לא היה לי פנאי להתעמק בכללים במלואם, אבל זה די הגיוני לי, מסתדר לי אינטואיטיבית (וגם ככה קשה לי עם "צוהריים"

). אם באמת חשובה לך התשובה תוכל למצוא אותה בדיונים שנערכו בנושא, ואין לי ספק שנערכו די הרבה...

 

[Mits Petel]

במסורת הספרדית, הקמץ הראשון בצהריים נחשב לקמץ גדול.

זה בגלל המתג שאחריו (בדיוק כמו במילה "צרפת"). זה נימוק
מספיק טוב בשביל להמשיך לכתוב "צהריים" ולא לעבור ל"צוהריים".

 

[איתי שלר]

נראה לי

שהם התכוונו להתיר "צוהריים" אבל לא לשלול את הכתיב "צהריים", כי ההגייה בקמץ גדול תקינה גם היא (והיא בוודאי לא תיכתב בוי"ו).

 

[trilliane]

אכן, אבל זו כבר הגייה נדירה (שמעולם לא שמעתי בציבור)

לצערי בימינו פשטה ההגייה (השגויה) "צAהAריים". לא נותר לי אלא לקוות שהכתיב החדש יעורר מודעות לנושא, או לכל הפחות יעורר דיון...

 

[Mits Petel]

כנראה את לא מכירה הרבה ס"טים זקנים...

 

[trilliane]

זה כנראה נכון

אבל דיברתי בחיי גם עם אנשים שאני לא מכירה

ושמעתי כמובן גם אנשים שאני לא מכירה ושמעולם לא דיברתי איתם... אבל את ההגייה "צAהOריים" טרם זכיתי לשמוע (שמעתי רק על אודותיה

).

 

[Mits Petel]

האמת שזה גם הדבר הראשון שעלה בדעתי

לנוכח הדוגמאות המובאות בהחלטה.
מאוד יכול להיות שהעניין הזה שיחק פה תפקיד מרכזי, אבל נראה לי שזה לא משהו שהם ישושו להודות בו בגלוי.