נעים להכיר, שמי הוירטואלי, ריין, בת 31 מצפון הארץ. נשואה כמעט 8 שנים.
יש לנו ילדה מהממת כמעט בת 6 מהריון טבעי וספונטני.
כשהיא היתה בת שנתיים וחצי בערך מאוד רציתי להכנס להריון שני. גם בתכנון שלי, כמי שהתחתנה מאוד צעירה בגיל 23, מאוד רציתי להיות אמא צעירה ועד גיל 30 להביא לפחות 2 ילדים. האידיליה מבחינתי זה 3 ילדים. ולא רציתי פערי גילאים העולים על 4 שנים בין ילד לילד. באותה תקופה בעלי לא רצה ילד נוסף מחשש כלכלי שהיה לו כי הייתי איתה בבית במשך שנתיים כמעט ולא עבדתי. מפה לשם התחלתי לעבוד ונכנסנו לדירה משלנו לאחר שנים של שכירויות. בדירה כבר חגגנו לה יומולדת שלישי. ובתקופה ההיא, משהו בנינו לא זרם. על פני השטח כביכול הכל היה בסדר, חיי משפחה ושגרה רגילים... אבל היה ריחוק גדול באינטימיות בינינו ואני הייתי מאוד פגועה ממנו על כך שלא רצה ילד נוסף. הוא ידע שאני לא לוקחת אמצעי מניעה ומחשש להריון גם בקושי נגע בי. כמובן שכל זה ביחד מאוד תסכל והעציב אותי. גם שלא היתה אינטימיות וגם שלא רצה ילד נוסף.
הרגשתי ממש דחויה. וזו פעם ראשונה אני חושבת שאני אפילו מעלה את זה.
משהו כמו לפני שנתיים הוא החל לרצות ילד נוסף. אני כבר הייתי מתוסכלת כי ידעתי שפער הגילאים יהיה גדול וזה לא מה שרציתי. ביני לבין אחי יש 10 שנים ואנחנו לא קרובים בכלל. חשבתי כבר להשאר עם ילדה אחת וזהו מאשר שכל ילד יגדל בנפרד, למעשה כילד יחיד, במרווחי זמן כאלה.
עבר עוד קצת זמן, בו ליבנו מעט את הדברים ושפכנו את מה שעל ליבנו. הרבה דברים צפו. הבנתי שלמרות הכל אני רוצה ילדים נוספים. ואז התחלנו בניסיונות ונתקלנו בקשיים, וכבר שנה וחצי שום דבר לא זז. תחילה הרופאה אמרה לי לנסות לרדת במשקל ובאמת התמלאתי מוטיבציה, ירדתי במשקל, במשך מס' חודשים רצופים קיבלתי מחזור טבעי שלי חודש בחודשו. באותם חודשים ניסינו כחצי שנה אך לא נקלטנו. התייאשתי מהכל והפסקתי להקפיד ודיי מהר חזרתי למשקל הקודם, שוב החלו בעיות עם המחזור. ואז הגעתי לרופאה אחרת, שהיא כבר נתנה איקקלומין. ואז רופא פוריות. ועכשיו אני בחודש רביעי של איקקלומין, 99% בטוחה שלא יעזור אבל לוקחת בשביל השקט הנפשי שאני לא מפסידה חודש סתם.
החלטתי לקחת הפסקה מהרופאים ולהתרכז בלייצב את גופי ולהחזירו למצב הטבעי, לקבל וסת אמיתית כל חודש ולהתאזן. קבעתי לחודש הבא נטורופתית שתתאים לי תוכנית ודיקור ומבחינתי אני שמה כרגע את הנושא של ילד נוסף בצד.
הבנתי שמשהו בי צריך להיות יותר שלם, גם בעובדה שאת פער הגילאים אנחנו רק מתחילים ב-7 שנים ומי יודע מתי זה יקרה, אם בכלל.
אז זה הסיפור שלי, מקווה ששרדתן עד כה. אמנם אני לא מאוד פעילה כאן אבל הפורום הזה נותן לי הרבה תמיכה ועידוד ומקום לפרוק. בייחוד שאין לי את מי לשתף בחיי האמיתיים... אז לפחות כאן בעולמנו הוירטואלי אני יכולה לפרוק.
מאחלת לכולן מכל הלב כניסה להריון תקין ומשעמם הכי מהר שיש.
