אני מכירה את התחושות הקשות, גם אנחנו ניסינו במשך שנה ו-4 חודשים, וגם אנחנו נחשבנו לא מוסברים.
אבל דווקא עכשיו הזמן שהתקווה יכולה לחזור, כי מן הסתם כן יש משהו שלא עובד, עובדה שאין הריון כבר שנתיים, לכן סוף סוף מתחילים לעשות צעדים ודברים יכולים להתחיל לזוז ולהשתנות. מצטרפת מאוד גם למה שמאי אמרה, סוף סוף את יכולה להוריד מעצמך את כובד האחריות ולתת קצת למישהו אחר לקחת את המושכות, זאת היתה הקלה גדולה גם בשבילי (אחרי שהתרגלתי להישמע להוראות, לא היה לי פשוט עם זה בהתחלה..).
פרגובריס לא לקחתי אבל כן לקחתי שני סבבי איקקלומין ואחר כך 3 סבבי מנופור, ומיד היה הריון כימי וחודשיים אחריו הופס, הריון הריון (התחלתי היום את השבוע השמיני). כלומר אפשר להבין שלמרות שעל הנייר לא היתה בעיה, עובדה שכן היה משהו שמנע, וברגע שקצת התחלנו לשחק עם תרופות כבר היתה תגובה, ותנועה קדימה.
בנימה אישית גם אוסיף שלמצוא את המקום הרגוע והמקבל בתוך התהליך הזה הוא חלק ענק מההצלחה. החודש שבו נכנסתי להריון היה ללא ספק הסבב הכי הכי קל ושליו שלי, שבו סירבתי בכלל לחשוב על כן או לא הצליח, לא היתה אפילו דקה של עצבים או סבל, ופשוט עשיתי מה שצריך והתעסקתי בכל דבר אפשרי חוץ מזה. זה תרגול שלקח לי המון המון זמן להטמיע, אבל היה שווה. אם את מרגישה שקשה לך למצוא מקום כזה ממליצה לך מאוד להעזר בטיפול כלשהו, אני מצאתי לי מטפלת במגע שהשרתה עלי בדיוק את האנרגיה הנכונה ובאתי אליה כמה שרק יכולתי.
המון הצלחה בטיפול!