00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ב-עצם

ברווט 300 פברואר 2017

ברווט 300 פברואר 2017

ברווט 300 לעונת 2017. הברווט הראשון שהשתתפתי בו בשל נבצרות מהגעה לרכיבת ה 200 קילומטרים משיקולים של זמן ומרחב. השנה נראה שגם ל 400 אתקשה להגיע במועדו.

300 קילומטרים נמתחים מתחנת הרכבת של שדרות בשעה 4 אחר הצהריים, עד לקיבוץ מגן, משם דרום-מזרחה עד לדימונה, דרומה לצומת הרוחות ליד בית הספר לקצינים של צה"ל, ובחזרה לשדרות באותו המסלול מינוס המעבר בדימונה. רובה של הרכיבה היא רכיבת לילה. על כל המשתמע מכך. והשתמע לא מעט בימים הראשונים של פברואר 2017.

היה קר כבר בשעות אחר הצהריים בשדרות. בשמש. והתחזית שלא איכזבה, הבטיחה טמפרטורות חד ספרתיות וקרובות לאפס. בפועל האקלים אפילו התעלה על עצמו. בגדים חמים על הגוף, עוד כמה שכבות ספייר בתיק הכידון בשביל הלילה, תוקע לאפה עם שיפוד למנוע הבעירה הפנימית, ויוצאים לדרך בטפטופים עשרה רוכבים אמיצים ונחושים.

עד קיבוץ מגן רכיבה בקצב סביר, עדיין תאורת יום. אין ממש רוח לפה או לשם וזה ממש נחמד. בתחנת הדלק במגן נאספים כולם, מתחילים לעטות שכבות מגן מהאקלים וממשיכים לתוך החושך. אין הרבה מה לכתוב על רכיבות בחושך. בסך הכל פשוט חשוך מסביב ולא קיים דבר מעבר לאלומות האור של הפנסים. ההתמודדות היא מאד כאן ועכשיו. מתמודדים עם העליה שמרגישים ברגליים עכשיו, ולא עם קצה העליה או תחילתה של אחרת שאי אפשר לראות במרחק. עם הרוח שמרגישים בגוף, עם הטמפרטורה. החברה הנעימה מקלה על החציה של השממון המטפס של 222 עד לצומת משאבים. טיפוס מעיק בסמוך לתנועה הערנית מדי ממשאבים עד לעיר הבה"דים, העליה הראשונה בדרך לירוחם, ואז האגרוף לפרצוף והשוק מהירידה הראשונה.

הקור המטורף שזחל לאט לאט לשעות הראשונות של החושך מתגלה בירידה במלוא עוצמתו. חייב לשלוט באופניים במהירות שהם צוברים, הנתונים נקלטים במקביל, אהיה חייב להתייחס אליהם אחר כך. לא עכשיו. דקה לירידה והראש כואב מרוב קור. עור הפנים צורח מתוך מצוקה. דקה וחצי והקור חודר את עור ושרירי הפנים וגם השיניים מתחילות לפעום בשל חשיפה לא מוגנת לקור. האצבעות משתתקות. כפות הרגליים בתוך הגרב הטרמית, מאחורי הנעל, מתחת לשכבה עבה של ערדליים עשויות ניאופרן, מרגישות כאילו הן נתונות בתוך מגף ברזל קפוא. וכנראה שזו גם ההפתעה. וההבנה. והמחשבה על כל הירידות הבאות שבדרך.

בירידה הבאה אני כבר פחות מתלהב מהמהירות. ומכסה היטב את הפנים. וקצת מתכווץ לי על האוכף ומנסה לקחת את התודעה שלי ולברוח איתה מהרגע למקום אחר. כל מקום שהוא לא שם. כל זמן שהוא לא עכשיו. הכי רחוק שאני מצליח להגיע זה לירידות התלולות שבין אזור מצפה רמון לבין שדה בוקר, והכי אחר כך שאני מצליח להגיע אליו זו היציאה מההפסקה בדימונה לקפוא של הלילה. לא בדיוק מאסטר של שליטה בתודעה, רק מתענה יותר. הלילה רק התחיל והחוקים שלו ברורים, ירידות זה רע, עליות זה טוב. יהיה הרבה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה יותר טוב. בערך שעה לאחר מכן, ראשון הפורשים מודיע שהוא גמר עם זה.

בחנות הנוחות בדימונה נעים יחסית. קצת אוכל חם מקופסה. מגרד מהתיק את השכבות המחממות האחרונות שעוד לא עשיתי בהם שימוש ועוטה אותן. מייבש הידיים בשירותים עושה שעות נוספות ומחמם אותנו. שוקי מכריז שזה הזמן להפסיק ומבקש נימוק טוב אחד להמשיך ברכיבה. הפה שלי נפתח במהירות כדי לתת תשובה. ונסגר בערך באותה מהירות. ממש רציתי לנמק למה להמשיך אבל לא מצאתי אפילו לא תרוץ גרוע. או הסבר צולע. כלום. כולם כבר כאן. פחות אחד. וחוזר ברכיבה לתוך הלילה. קפוא.

רכיבה ארוכה ארוכה לשדה בוקר והלאה למצפה רמון. טל מקריא לנו טמפרטורות מהשעונים שלו. חמש מעלות. שלוש. אחת. אפס. מתישהו המספרים נכנסים לתחום המינוס בסקלה של צלזיוס. בקטנה. הסבל רצוף. משובץ ברגעים נוראיים ממש כאשר ירידה נקרית בדרכנו. הטיפוס לכלא נפחא קשה דיו כדי שלרגע חמקמק אחד אני מרגיש יחסית בסדר. לא אגיד שהיה לי נעים, אבל לפחות לא היה לי קר מאד. דקה וחצי לצילום בצומת הרוחות ואפשר לעוף משם בחזרה. אולי בשדה בוקר יהיה טיפה יותר נעים. קריאות הטמפרטורה עקביות בתחום המינוס. הקור צורב בירידות. אני מסובב חזק את הפדלים למרות המחיר של רוח חזקה יותר ומקבל מעט הצטברות של חום גוף בזכות המאמץ. בשדה בוקר הטמפרטורה עדיין שלילית. אבל לפחות יש שם חנות נוחות ואפשר להתחמם בגזי הפליטה של המקרר של הגלידות. חנות הנוחות סגורה. רק אשנב נותר. וגם הוא סגור. המוכרן כנראה ספון לו בפנים, עמוק בתוך שינה חמימה ומוגנת. חבטות על הדלת לא משפיעות עליו. אנחנו ממשיכים לצומת משאבים. מתחילים לנקר.

בצומת משאבים חנות הנוחות פתוחה. תודה לאל. טוסט חם ועשוי היטב. ונכנסים לפוזיציה של ישיבה על הרצפה הקרה וניקורים עצבניים עד חמש וחצי בבוקר. הדיווחים זורמים. עוד רוכב חש ברע ופרש. עוד שלושה קפאו ולא ימשיכו.

השחר עולה. נשאר לחצות את הכביש הארוך של צאלים. אחר כך זו רק מנהלה. אור יום. הטמפרטורה בקושי מעלה אחת של צלזיוס למרות השמש. אבל יש כוח לאופטימיות ולידיעה שבואו יבואו הטמפרטורות הגבוהות. מרביצים רכיבה בקצב מתון וקבוע. הסבל פסק. עכשיו רק קר. משהו כמו חמש מעלות כשמתקרבים לקיבוץ מגן. מי היה מאמין שטמפרטורה כזו תהיה משאת נפשנו? בכל יום רגיל היינו רואים בחמש מעלות אזשהו שיא שלילי וקפוא. עכשיו זה ממש עונג. מתחילים להרהר בארגון מחדש של הלבוש ושל שכבות המגן מהקור. הפסקה קצרה ומועילה. רכיבה מנהלתית לתחנת הרכבת של שדרות.

הכלניות מאחרות לפרוח השנה. דגלים אדומים מתנופפים מעל צמתים ובאתרים אליהם מקווים תושבי האזור למשוך את תיירות הפנים העונתית. פנצ'ר גדול בגלגל האחורי שלי מסמן עצמו בעננות קטנות של ג'יפה שבסוף מצליחה לעצור את יציאת האוויר. הלחץ בגלגל נמוך יחסית, אבל אין צורך לעצור. אני ממשיך להתגלגל על הטיובלס עד לסוף הרכיבה. תיכף הרכבת. בירה מהירה במחיר מופקע. תיק תק לתחנה. תודה לעמיתי. הביתה למקלחת חמה. שבת שלום

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל זכיר אלא אם צויין אחרת