00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

הכתיבה כבר מזמן לא תמה...

 
 
 
הרהורים בעקבות הפוסט של מיקה

הכתיבה שלי בבלוג היתה ועדין,  כתיבה תרפויטית.
בתחילה כתבתי את עצמי כי לא יכולתי לדבר את המצב הרגיש שבו הייתי שרויה. כתבתי בצורה אנונימית ששמרה עלי, ששמרה על הדובי.
הכתיבה הזו הקיאה את מילותי אל תוך המקלדת, אל המסך.
היא ששיחררה בי משהו שלאט לאט שיחרר גם את האסורים שבהם הייתי כבולה בחיים.
היא פתחה בי סדק שהתרחב והתרחב וחילחל לתוך החיים.
 
בשלב כלשהו החלטתי לתת לחברי את הכתובת לבלוג.
החלטתי, שמי שמכיר אותי, יצטרך לקבל אותי, כמו שאני מִתְגַּלֵּית בין המילים.
 
היה זה תהליך ארוך וממושך שהבשיל ליכולת לדבר עם חברי בפתיחות על מה שקורה לי ואיתי, מבלי להרגיש שאני צריכה להסתיר משהו או להתנצל. שלב מתקדם היה שהרגשתי שאני יכולה לשוחח על זה עם המשפחה.
הבנתי שאין לי דבר להסתיר, יש בי המון דברים והם טובים ונכונים לי ואין שום סיבה שלא ידעו על כך בסביבתי הקרובה יותר והקרובה פחות.
 
להפתעתי, החברים שלי חיבקו אותי בצורה שלא תארתי לעצמי. 
לא שפטו אותי
לא הוכיחו אותי
לא סלדו ממני
חיבקו ואהבו!
(רק חברה אחת נטשה, החליטה שלא מתאים לה.)
 
פעם, חששתי. היום, אני לא חוששת מדבר.
אני לא מתביישת בדברים שעשיתי, שאני עושה, לכן, אין לי מה להסתיר, גם אם זה נראה, לפעמים, לא מקובל בעיני אחרים.

אני אומרת הכל, לפעמים אני אפילו קצת בוטָה. החלטתי שאני לא מוכנה לחזור להיות מי שהייתי פעם.

אני זו אני, אין לי שום סיבה להתבייש או להסתיר אותי.

תחילתו של התהליך היה ביכולת הזו שלי לכתוב בחסות הבלוג ותחת שם אנונימי בפתיחות. שיאו, היכולת להיות אני ללא כחל וסרק, גם בחיי מחוץ לוירטואליה. היכולת להיות אני גם פה, ללא הצורך להסתיר, יותר.

בזכות הכתיבה בבלוג, הרווחתי פתיחות שאני לא בטוחה שהיתה מגיעה אל חיי בלעדיה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

43 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת