הצוות מתלונן על עומס, אבל היא משתעממת: מה עושים כשהעומס הוא בעיקר תחושה

היא עצמה לא מרגישה לחץ. יש לה מספיק זמן פנוי כדי לצפות בכמה פרקים של סדרה ביום, אם תרצה. כשהיא מציעה לעזור ושואלת מה מעמיס עליהם, התשובות מעורפלות: עוד מיילים, משימות שלקחו לה זמן קצר, או דוח שכבר הושלם ורק לא נשלח. כשמגיעה בקשה חריגה והיא מתנדבת לבנות לה תהליך, העמיתים נוזפים בה שהיא הופכת את זה לעבודה קבועה של כולם. בן הזוג שלה ממליץ ליהנות מהשקט ולא לעורר גלים מול המנהלת, מחשש שהיא תוצף שוב. היא שואלת אם הבעיה אצלה או בתרבות.

זו תרבות, לא היא

אפשר היה לחשוב שלעמיתים פשוט יש יותר עבודה בגלל ותק או תפקיד שונה, אבל הפרטים שעולים מספרים סיפור אחר. כשתלונה על דוח שצריך "להוריד מהשולחן" מתבררת כדוח גמור שרק לא נשלח, מדובר באחת משלוש אפשרויות: אנשים שמטפחים תדמית של עומס, אנשים שנלחצים מדרישות קלות מאוד, או פשוט צוות שאוהב להתלונן על עומס. סביר שהאפשרות האחרונה היא הנכונה, אבל ייתכן שיש שילוב.

ייתכן גם שהעובדת מהירה ויעילה מהם בהרבה, בין היתר בגלל שנים בתפקיד שבו הכול בער תמיד. אבל גם בהתחשב בכך, נראה שתחושת העומס בצוות מכוילת בצורה משונה.

החשש של בן הזוג מובן, במיוחד אחרי שחיקה. אבל שעמום כרוני הוא גם מקור לשחיקה, וכשהמטרה היא לצבור ניסיון ולהתפתח, ישיבה מול תיבת דואר ריקה לא תקדם אותה.

הפתרון: לעקוף את הצוות ולדבר עם המנהלת

הדרך הטובה ביותר היא לפנות ישירות למנהלת, לספר שיש לה זמן פנוי ושהיא רוצה לקחת על עצמה משימות מסוימות, עם דוגמאות לפרויקטים שעלו לאחרונה. כדאי להציג זאת כרצון להתפתח, לא כביקורת על העמיתים. כך היא יכולה גם להגדיר מראש כמה היא מוכנה לקחת, ולשמור על הגבולות שהיא בנתה בעמל רב.

דוגמאות מהשטח

נניח עובד שמתנדב לבנות תבנית קבועה לבקשה שחוזרת פעם בחודש. העמיתים חוששים שזה יגדיל את העבודה, אבל בפועל התבנית חוסכת לכולם זמן. כשהמנהל רואה את התוצאה, העובד מתחיל לקבל פרויקטים מעניינים יותר.

במקרה אחר, עובדת לוקחת על עצמה כל משימה שמגיעה בלי לתאם, ומוצאת את עצמה תוך חודשים ספורים בעומס שממנו ברחה. ההבדל בין שני המקרים הוא תיאום מראש עם המנהל והגדרה ברורה של גבולות.

שאלות ותשובות

האם לבקש עוד עבודה עלול לגרום להצפה?

זה תלוי בניסוח. בקשה ממוקדת, עם דוגמאות למשימות ספציפיות ועם גבולות ברורים, מקטינה את הסיכון.

מה עושים עם הכעס של העמיתים?

אפשר להבהיר שהיא לוקחת את המשימות בעצמה ולא מצפה מהם לעשות יותר. אם ההתנגדות נמשכת, זה עניין של המנהלת.

האם זה נכון לספר למנהלת שהצוות מגזים?

לא צריך. מספיק לדבר על הזמן הפנוי שלה ועל רצונה להתפתח. המנהלת תסיק מסקנות בעצמה.

איך שומרים על התאוששות משחיקה?

מגדירים מראש היקף עבודה רצוי, עוקבים אחרי סימני עומס ולא מוותרים על הגבולות שנבנו.

טיפים מעשיים

• להכין רשימה של משימות שהעובדת רוצה לקחת, לפני השיחה עם המנהלת.
• להציג את הבקשה כפיתוח מקצועי, לא כביקורת על הצוות.
• להסכים מראש על היקף ועל זמני תגובה.
• להמשיך להציע עזרה לעמיתים, בלי להתעקש.

התלבטויות על עומס, שעמום ותרבות ארגונית עולות בפורום מתוסכלים בעבודה בתפוז, ומי שמחפש כיוון להתפתחות מקצועית יכול להיעזר בפורום אימון קריירה. על הכישורים שמעסיקים מעריכים היום אפשר לקרוא בכתבה "שני הכישורים שהכי חשובים לעובדים מתחילים בעידן הבינה המלאכותית".