עובדת שנמצאת בתפקידה כשנתיים, ותחת מנהלתה הנוכחית כשנה, מתארת מערכת יחסים טובה בסך הכול. המנהלת תקשורתית, חמה ובקיאה מאוד בתפקיד, כי מילאה אותו בעצמה שנים ארוכות. הבעיה היא שכמעט שום דבר אינו כתוב: הידע נמצא בעיקר בראש של המנהלת. העובדת נמצאת על הרצף האוטיסטי, עם חשד להפרעת קשב, והיא אמרה למנהלת במפורש שהזיכרון לטווח קצר שלה חלש בגלל המוגבלות.
למרות זאת, כשהעובדת שואלת שאלה, המנהלת עונה לא פעם שהיא בטוחה שהעובדת כבר יודעת את התשובה. כשמישהו מוסיף אותה לתכתובת, היא מגיבה בהודעה ארוכה על הצורך לעבור על סיכומי ישיבות הצוות. העובדת ניסתה שיטות ארגון שונות, אבל התפקיד משתנה כל הזמן. היא תוהה אם עליה להזכיר את המוגבלות בכל פעם מחדש.
עידוד או נזיפה?
הצעד הראשון הוא לנסות להבין באיזו רוח נאמרת התגובה הזאת. ייתכן שהמנהלת מנסה לעודד ולחזק את הביטחון העצמי, מתוך אמונה שהתשובה כבר קיימת אצל העובדת. וייתכן שמדובר בנזיפה עדינה. אף אחת מהאפשרויות אינה אידאלית, אבל הראשונה היא בעיקר טעות בגישה, והשנייה מעידה על בעיה עמוקה יותר.
בכל מקרה, אפשר להגיב ברגע עצמו בפשטות: לומר שלמעשה התשובה לא זמינה כרגע, אולי בגלל עניין של זיכרון, ולבקש תזכורת קצרה. משפט כזה מחזיר את השיחה לעניין, בלי להתנצל יותר מדי ובלי להיכנס לעימות.
הידעת? מהו "זיכרון עבודה"?
זיכרון עבודה הוא היכולת להחזיק מידע בראש לזמן קצר ולעבוד איתו, למשל לזכור הוראה בזמן שמבצעים אותה. אצל חלק מהאנשים עם הפרעת קשב היכולת הזאת מאתגרת יותר, ולכן תיעוד ורשימות כתובות עוזרים להם במיוחד.
אם השיחה על הדפוס עצמו עדיין לא התקיימה בניסוח ישיר, כדאי לקיים אותה בשיחה אישית: להסביר שקשיי הזיכרון הם עניין רפואי, שכאשר העובדת שואלת שאלה זה משום שבאמת אינה יודעת את התשובה, ושלשמוע שוב ושוב שהיא אמורה לדעת לא עוזר לה אלא מתסכל. כדאי להוסיף שהיא עובדת על מערכות שיעזרו לה, ושזה לא דבר שנפתר בכוח רצון.
כדאי גם לזכור שהמנהלת, לפי התיאור, נוהגת כך עם כולם. כלומר, ייתכן שהתגובה אינה מכוונת דווקא כלפי העובדת או כלפי המוגבלות שלה. עם זאת, מה שעובד טוב עם עובד אחד לא בהכרח מתאים לאחר, ומנהלת טובה תשמח לדעת מה עוזר לכל אחד מאנשי הצוות.
הבעיה האמיתית: ידע שלא נכתב
מעבר לשאלה האישית, יש כאן בעיה ארגונית. כשכל הידע נמצא אצל אדם אחד, כל העובדים תלויים בזיכרון שלהם ובזמינות שלו. העובדת יכולה להציע להפוך את התשובות שהיא מקבלת למסמך משותף. זה עוזר לה, וגם לכל מי שיצטרף לצוות בעתיד.
הצעה כזאת גם משנה את הדינמיקה: במקום שהעובדת תיתפס כמי ששואלת שוב ושוב, היא הופכת למי שמסדרת את הידע של הצוות. מנהלת שמכירה את התפקיד היטב ונהנית לשתף ידע עשויה לקבל את הרעיון בברכה, ואולי אפילו לגלות שהיא חוסכת לעצמה זמן כשהיא לא צריכה לענות על אותן שאלות שוב ושוב.
שאלות ותשובות
האם צריך להזכיר למנהלת את המוגבלות בכל פעם?
לא בכל פעם. עדיף שיחה אחת ברורה על הדפוס, ואחריה תגובות קצרות ברגע עצמו שמבקשות תזכורת.
מה אם המנהלת חושבת שהיא עוזרת?
זה סביר. לכן חשוב להסביר מה דווקא כן עוזר, למשל תשובה קצרה בכתב או הפניה למסמך מסוים, במקום רק לומר מה לא עוזר.
אילו כלים יכולים לעזור בזיכרון בעבודה?
רשימות בדיקה לתהליכים חוזרים, תיעוד תשובות במקום אחד, סיכום כתוב של כל ישיבה ותזכורות ביומן. כל אחד צריך למצוא את השילוב שמתאים לו.
טיפים מעשיים
- להחזיק מסמך אישי של "שאלות שכבר נשאלו" עם התשובות.
- להציע למנהלת לבנות יחד מאגר ידע לצוות כולו.
- לבקש שהנחיות חשובות יגיעו גם בכתב.
- לשמור על ניסוח רגוע ועובדתי בשיחה על המוגבלות.
מבוגרים עם הפרעת קשב ומי שחווים קשיים דומים בעבודה יכולים למצוא תמיכה ועצות בפורום הפסיכולוגית בתפוז, ושאלות על תקשורת עם מנהלים עולות דרך קבע בפורום יחסים בעבודה.
