פתחתם בקבוק קטשופ קלאסי על השניצל של הילדים, וטעמתם פתאום משהו חריף? יכול להיות שזה לא הדמיון.
אסם-נסטלה קוראת להחזיר בקבוקי קטשופ קלאסי במשקל 750 גרם, אחרי שבאצווה אחת נארז קטשופ חריף בתוך אריזה של קלאסי. החברה מדגישה שהמוצר בטוח לאכילה וההבדל הוא בטעם בלבד. מי שאוהב חריף, במקרה הזה, אולי אפילו הרוויח. אבל כשמה שבתוך הבקבוק לא תואם את מה שכתוב עליו, הבקבוקים יורדים מהשוק.
- קטשופ קלאסי, 750 גרם.
- ברקוד 7290000072623.
- אצווה 62022828.
- תאריך אחרון לשימוש 21.7.2027.
- שעת ייצור בין 22:00 ל-23:59.
כן, חמישה פרטים בשביל בקבוק קטשופ. סוף סוף סיבה טובה לקרוא את מה שכתוב על הצוואר.
אצווה, בשפת המפעל, היא כמות מוצר שיוצרה באותו תהליך ובאותו פרק זמן. בזכותה יצרן יכול לאתר בדיוק אילו יחידות עברו יחד את הקו, ולאסוף רק אותן במקום לרוקן מדפים שלמים. השעה היא הפרט שרוב האנשים מדלגים עליו, וכאן היא מכריעה. בבקבוקים כאלה התוקף, האצווה ושעת הייצור מודפסים בדרך כלל באותה שורה, ובקבוק עם אותו תאריך שיצא מקו הייצור בשעה אחרת לא נכלל באיסוף. כל שאר הקטשופ הקלאסי על המדף נשאר במקומו. מדובר באצווה אחת, במשקל אחד ובחלון של שעתיים בתאריך מסוים.
מי שמצא בבית בקבוק כזה יכול לפנות לשירות הצרכנים של החברה בטלפון 1-700-70-76-76 או דרך האתר, ולקבל שובר למוצר חלופי. כדאי לצלם קודם את השורה עם המספרים, למקרה שיבקשו לראות אותה. שירות המזון במשרד הבריאות, מחוז אשקלון, עודכן על האיסוף.
ריקול כזה נשמע קטן ליד אזהרת בטיחות. אבל מי שמגיש ארוחה לילד שלא סובל חריף יודע שבדיוק בשביל זה כדאי להציץ במספר שעל צוואר הבקבוק. רגע לפני שמזמינים פיצה בערב, זה הזמן לבדוק במקרר. בקבוק פתוח מהאצווה הולך לפח או להחזרה, ולא חוזר למדף בדלת.
מרוטב דגים לבקבוק אדום
הקטשופ התחיל את דרכו רחוק מאוד מעגבניות. בגרסאות המוקדמות הכינו אותו מפטריות, מאגוזי מלך, מצדפות ומעוד שורה של חומרי גלם. המתכון הידוע הראשון לקטשופ עגבניות התפרסם ב-1812, אצל האמריקאי ג'יימס מיז. היינץ התחילה למכור את שלה ב-1876, ובתחילת המאה ה-20 עבד הנרי היינץ על מתכון בלי חומר המשמר נתרן בנזואט. ב-1889 הופיע אצלה הבקבוק המתומן מזכוכית שמוכר עד היום, וב-2002 הגיע לראשונה הבקבוק הלחיץ שעומד הפוך על המכסה.
הידעת?מאיפה בכלל הגיעה המילה קטשופ? (לחצו לתשובה)
גם לאסם יש היסטוריה ארוכה משלה. החברה הוקמה ב-1942, כשאויגן פרופר ושותפו איחדו את מפעל "הדגן" עם שני מפעלים נוספים, "אסיסית" ו"עתרית". מאז 2016 היא בבעלות מלאה של נסטלה השווייצרית, והמטה שלה יושב בשוהם.
משרד הבריאות מרכז את כל הודעות הריקול על מזון בעמוד ייעודי באתר הממשלתי. כדי לבדוק אם מוצר שיש לכם בבית נכלל באחת מהן, משווים ארבעה פרטים: שם המוצר, היצרן או היבואן, מספר האצווה והתאריך. מי שמוצא פגם במזון ארוז יכול להגיש תלונה ישירות למשרד, ושם מבקשים לצרף תמונה שרואים בה את התוקף או את מספר האצווה. התווית עצמה אמורה לספר לא מעט: רכיבים, אלרגנים, ערכים תזונתיים, ומאז ינואר 2020 גם סמל אדום על מוצרים עתירי סוכר, נתרן או שומן רווי. כשהתוכן לא תואם את התווית, כל המידע הזה מפסיק להיות אמין, וזה מה שהופך גם טעות של טעם לסיבה לאיסוף.
והקטשופ לא לבד השבוע. גרעיני החמנייה של ששון הקולה נמכרו כ"בלי מלח", ובפנים היה מלח. תערובת הדגנים של פלורלין נאספה בגלל ארגוט מעל הסף, והאוכמניות הקפואות הגיעו כבר לריקול שלישי. מי שרוצה לעקוב אחרי האיסופים הבאים, או לשתף מה מצא במזווה ואיך הילדים הגיבו לשניצל החריף, מוזמן לפורום צרכנות.
