אם אלוהים קיים - התכונה היחידה שנוכל לייחס לו היא קיימותו.
כל תכונה אחרת תגביל את מהותו ובכך תעמוד נגד הוויתו - וכבר דנו בכך כאן בעבר.
צדק הרב קוק -
אם כי הכפירה המשתמעת מדבריו נובעת מיראה דתית, בעוד אנו יכולים על נקלה להגיע לאותן מסקנות ע״י שימוש בחשיבה הגיונית - ללא הצורך לחשוש מעונש אלוהי.
עם זאת, המשך הפעלת הטיעון ההגיוני תביא אותנו לסתירות שלא באו לידי ביטוי בדברי הרב קוק.
- הבה נניח כי אלוהים קיים.
- כמוכן - אלוהים נמצא בכל, והכל בו. אין שום דבר המגביל את קיימותו, ואת יכולותיו.
- לפיכך התכונה היחידה אותה נוכל לייחס לאלוהים היא קיימותו.
- כל תכונה אחרת, כגון צבעו של אלוהים, ניחוחו, מקום הימצאו, זמן הימצאו, אהבתו אלינו או שינאתו, וכל מאפיין אחר אשר נייחס לו תגביל את מהותו.
הגדרה זו זהה להגדרתנו ״כל מה שיש״ - כלומר כל היקום/יקומים/חומר ואנרגיה וכל אספקט קיומי שאנו מכירים, יכולים להעלות בדעתנו, או גם נסתר מעינינו.
מה ההבדל בין תפיסתנו את היקום, או ״כל מה שיש״ לתפיסתנו את האלוהים?
התשובה האינטואיטיבית היא - כוונת מכוון. או לפחות תבונתיות.
בעוד ״כל מה שיש״ הינו אקראי - סיבתי, אך לא תכליתי, אלוהים ניחן בתבונה ופועל (כפי שהוא פועל - בדרכים הנסתרות מהבנתינו) בכוונת מכוון.
ואולם תשובה מעין זו עומדת בסתירה מוחלטת להגדרתנו הקודמת לפיה התכונה היחידה אותה ניתן בידינו לייחס לאלוהים הינה קיימותו. לפי ההגדרה הזו - בה דוגל גם הרב קוק, לא נוכל לאמר כי אלוהים הוא תבוני, או שמעשיו מכוונים.
מה ההבדל - אם כן, בין אלוהים ל-״כל מה שיש״?
כפירה !
והנה עוד אחת קטנה - אם תכונתו היחידה של אלוהים היא שהוא קיים, תחולתו היא בכל הקיים כולו, ובכל מקום או זמן שקיים - אלוהים בו, או לפי תפיסתו של שפינוזה - כל היש, כל הקיים, הוא חלק מאלוהים.
מהי - אם כך, תחולתו של אלוהים על הלא קיים?
במבט ראשון השאלה נראית היפוטטית בלבד, ואפילו טרחנית. החשיבה האנושית - קיימת. לפיכך היא חלק מאלוהים, ובכללה כל מחשבה אשר תעלה במוחנו, גם זו המתארת דברים אשר אינם קיימים. אך ישנם מקרים רבים אשר נוכל לחשוב עליהם, וברור לנו כי הם מייצגים את הלא קיים והבלתי אפשרי שיתקיים, ללא תלות בחשיבתנו. האם החוקים המקיימים את אותם מקרים הינם מחוץ לתחולת האלוהים?
כיוון שאלוהים קיים (!) האם הוא אינו קיים בשורשו הריבועי של מספר שלילי?
כפירה !