שאלה אישית

[גלי29]

אני דווקא נורא דאגתי

כי גם הסרט הארי פוטר וגם הסרט שר הטבעות שמאד רציתי לראות, היו אמורים לצאת למסכים בדיוק בתל"מ שלנו אבל בסוף כיון שסחבתי שבועיים אקסטרא את הארי פוטר עוד הספקתי לראות במוצאי שבת הייתי בשבוע 42 עם בטן ע נ ק ית זה היה ארבעה ימים לפני שהיא נולדה ואת שר הטבעות הלכנו לראות בהצגה יומית בשבת בצוהריים השארתי אותה אצל הסבא סבתא עם חלב שאוב...כשהיא היתה בת שבועיים וזו היתה הפעם הראשונה שנפרדתי ממנה ל 4 שעות רצופות... אך נוסטלגיה כמעט ששכחתי תדברים הקטנים האלו והם כלכך יפים להזכר...

 

[מחשבות]

לסיכום:

משפחה מתהווה רק עם ילדים. למה לחכות?

 

[רחל של ענבל]

תיקון קטן...

לא מפסיקים להיות זוג! אתם תהיו זוג הורים! רחל

 

[ashlaya]

לעולם לא יודעים ולא מרגישים

איך אפשר לרצות משהו שאנחנו לא יודעים מהו???? אני מעולם לא ידעתי אבל...כשבן זוגי לחץ .... אחרי המון המון פחדים החלטתי ללכת על זה יחד איתו ורק שזה ממש קורה לא להאמין כמה זה קל כמה נכנסים לעניינים וכמה הבחירה היתה נכונה

 

[משתתפת]

מוזר...../images/Emo12.gif

כבר כמה מכן אמרו ש"בן זוג" לחץ - לא במובן שלילי, חס וחלילה. אבל איך הם מצליחים להיות כל כך בטוחים? גם בן זוגי לגמרי בטוח שכשהוא יסיים את הלימודים- זה הזמן. מוזר,דווקא נשים , לפחות באסוציאציה ראשונית, יותר קשורות למושגים של משפחה, בית , ילדים, אבל אלה שרוצים יותר - אלה הגברים.

 

[ashlaya]

נראה לי הגיוני ביותר

סה"כ הגברים רוצים ילד נכון זה משפיע על שינוי החיים שלהם אבל.... אצלנו משתנה הרבה יותר הגוף למשל תקופת ההריון שלא תמיד קלה לכולן ו...איך אומרים אין כמו אמא ועד שאין לך ילד את לא יודעת באמת איך האבא.... אצלנו זה התחיל כי בעיקר סביבנו כולם כבר עם תינוקות בעלי קשור לילדים של כולם ורצה גם אבל.....הכי חשוב זה שלא מצטערים אז מה זה משנה מי רצה

 

[Almost me]

אני אישית לא ידעתי

אף אחת מההרגשות שביטאו פה קודמותיי. מה שכן ידעתי שאני רוצה ילדים (אפילו כמה שיותר) כך שכשסיימנו את לימודינו אצנו רצנו לנו להתחתן ולהתחיל לעשות ילדים. בדיעבד יש קטעים שאת אומרת הלוואי והייתי מחכה עוד טיפה, הייתי מטיילת קצת יותר, ישנה הרבה יותר (עקב אכילס), דואגת קצת פחות. אבל להשים את האצבע עד מתי לחכות? חיכיתי בקוצר רוח עד גיל 27 וגם אז (ועכשיו) עדיין אני חושבת שבא לי חופשה טובה בלי דאגות.. הקטע הוא שתמיד יהיו עוד דברים שרצית לעשות ולא תספיקי. בהצלחה

 

[מחשבות]

מה נהיינו שעשיית ילדים אינה נתפשת

כמספקת כמו מסעדה טובה, סרט איכותי או טיול בעולם?

 

[שחר של טללים]

מחשבות, לא הבנת!

מלאכת עשיית הילדים כן מספקת...לכשעצמה. לא זו היתה הבעייה

 

[משתתפת]

יפה אמרת ../images/Emo13.gif

 

[רותי ע]

ועוד מחשבה בשבילך, משתתפת יקרה

שעלתה בי אחרי שקראתי את כל השרשור. כמו בכל נושא אחר בחיים צריך למצוא את שביל הזהב. והשביל הזה הוא מאוד אישי ומשתנה מאדם לאדם. מצד אחד לדעתי כן צריך לחכות למינימום מוכנות ורצון רגשי לתינוק (הסף של המינימום כמובן משתנה מאדם לאדם). מצד שני צריך לא לחכות יותר מדי שיווצרו התנאים האידאלים (הן רגשיים והן מעשיים) כי אף פעם אין את הרגע המושלם. במיוחד אנחנו הנשים שהשעון שלנו מתקתק ביתר אינטנסיביות משל הגברים. בטוחה לגמרי אף פעם לא תהיי. תמיד יהיו פחדים וחששות כמו לפני כל צעד חשוב שהולכים לעשות בחיים. כי לכל החלטה בחיים יש פלוסים ומינוסים. גם להבאת ילד לעולם. ברגע שגיעי למסקנה שיש יותר פלוס להפוך לאמא מאשר לחיות חיים טובים ללא ילדים - זהו הזמן המתאים לך...

 

[אמיר.]

כשרוצים להיות הורים...

נהיים זוג... הכל ענין של נקודת השקפה.

 

[jole]

../images/Emo45.gif

 

[אמיר.]

ואם משהו מצער אותי זה..

שלא נפגשנו (אני ורעיתי) קודם. סתם חבל"ז. (אולי היו לנו יותר ילדים, אולי, מי יודע ??? העיקר שכולם יהיו בריאים, מאושרים וישרים).

 

[Kalla]

לא בבית ספרנו

אצלנו קודם רוצים להיות זוג, ואח"כ - אם רוצים - נהיים הורים. זוג נהיים כי אוהבים ורוצים לבלות ביחד את החיים.

 

[Kalla]

חוץ מזה

יש כאלה שנהיים הורים אבל לא נהיים זוג. ובכלל - אם מישהו לא יכול ללדת אז הוא גם לא צריך בן זוג?

 

[חני ב]

לנו לקח הרבה זמן עד שרצינו

ילד. ואחריו, שוב 4 שנים עד שרצינו את השני.

 

[jole]

לא יודעת אם אמיר התכוון למה שאני

הבנתי מדבריו, לפחות הכוונה שלי לא הייתה ללידה הפיזית, אלא דווקא לקרבה ולחיבור שמרגישים שני אנשים האחד לשני.

 

[אמא של שחר]

לא בהכרח...

כשנהינו זוג אני עדיין הייתי בשלב של לא רוצה ילדים, לא עכשיו, ולא אחר כך... ובכל זאת קשרנו את חיינו יחדיו ובהמשך נשאנו. אני גם מכירה זוג שאין לו ילדים מבחירה.

 

[Shellylove]

מותר לי גם לומר משהו?

קראתי את כל השרשור הארוך הזה ובגדול כולם צודקים ובעוד יותר גדול - זו באמת, כמו שרומזת שאלתך, שאלה מאד אישית. אני יכולה להגיד לך שנישאתי לא מאד צעירה לאדם גרוש עם שני ילדים. עוד לפני שהתחתנתי מאד רציתי ילדים כבר, אבל דווקא אחרי הנישואין החלטתי לקחת עוד קצת זמן. פתאום קלטתי שהזמן הזה של שנינו הוא זמן יקר וחשוב (ומועט כי היו כבר ילדים בתמונה), והוא כבר יהיה אחר לגמרי כשגם ילד שלנו ייכנס לתמונה. אני מאד שמחה על החלטתי וחושבת שהיא הייתה נבונה מבחינת כולנו, כי הזמן הזה בנה את הזוגיות להיות יותר עמוקה ויותר יציבה ובסופו של דבר, יותר מוכנה לילד. מעבר לכך שבאמת הגעתי לאימהות מאד בשלה, בלי קוצים בתחת ולכן התמסרתי בכיף (ויש הטוענים יותר מדי) לעניין ואני נהנית מכל רגע. מאחלת לך שתעשי זאת ברגע הנכון לכם ומתוך שלמות.