הרהורים בנושא
אני לא נוהגת לעסוק בנושא, בכל אופן לא בפאן הפיסי שלו. אין לי ניסיון בהוראת "הגנה עצמית" לנשים. למען האמת, אני אפילו לא בטוחה מה משמעות ללמד "הגנה עצמית". כששואלים אותי על זה, אני מפנה לקרב מגע/קרב מגן. אבל גיליתי לאחרונה שאני כן עסוקה בשאלות. ואפילו עלו בי הרהורים לעשות עם זה משהו, מתוך ההבנה וההיכרות שלי עם הפאן הטיפולי. כעת, אני חושבת שיש לי מסקנה אחת: אם אחליט להתעסק בזה, אני בכלל לא אתחיל ללמד שום אומנות לחימה ושום שיטת לחימה. אני אתחיל בכך שאאסוף קבוצה של נשים ונעשה ביחד אימוני כושר. כן, כושר. להכיר את הגוף. להרגיש אותו. לחוות את הגבולות שלו (דרך השרירים התפוסים). לגלות לאט לאט שככל שהזמן עובר והאימון מתפתח, הגוף מסוגל לעשות יותר ויותר. שאפשר לסמוך עליו. אחר כך, ורק אחר כך, הייתי מתחילה לעבוד קצת על הקרקע. כמו עם הילדים, כמו הגורים המתגלגלים יחד על הדשא או על השטיח. אני יודעת שיש אשים שיש להם "משנה סדורה" בעינין זה, ומגבים אותה ב"ניסיון רב ביותר". בטח שהם צודקים ויודעים. אבל זו דעתי, ואם אצטרך, אנהג בדרך הזו.