אכן
ההופעות התכופות של רפאלוב בתקשורת והתפקוד של אלישע לוי מול התקשורת קצת מעוררים חשש. אבל, וזה אבל גדול, להבדיל מהקבוצה של המדינה, מכבי חיפה היא מועדון שבנה את המורשת שלו צעד אחרי צעד, במחשבה שקולה ובשום שכל. המועדון גדול בהרבה משחקניו ואפילו מאחד ששנינו חלוקים מאד לגבי תרומתו ומעורבותו. גם הוא לא מתקרב לרמת ההשפעה השלילית שהייתה - יש - ותהיה - לשחקנים נפוחי אגו ו/או ארנק במכבי תל-אביב. מהסיבה הזאת, אגב, שחקנים מסויימים לא באו לשחק - או להתערב בענייני מכבי חיפה למרות שמאד רצו בכך: לא איל ברקוביץ', שהיה מביא למועדון את כל הסחי של אופירה ושל מה שהיא מייצגת; לא מאור בוזגלו ואביו האכסהיביציוניסט החולני (גם הוא מהמפלגה של אופירה); לא רוברטו קולאוטי שדרש משחר סכומים ששולמו לו (על לא עוול בכפו) בגרמניה וכמובן, גם ב"מכבי" הגדולה; לא אלירן עטר שעולה למגרש במחשבה אחת בלבד: "כמה אני אוהב את עצמי"; לא גל אלברמן - שכבר שלוש שנים נחשב שחקן גמור, שמרוויח מליונים. מן הצד השני, זכור לי שכשג'ובני רוסו רצה "להתקדם" הוא הגיע למכבי תל-אביב, ואם נלך לעבר הרחוק - ניר קלינגר, שלמרות שהביא אליפות למועדון האם שלו, עבר - לשמחתנו - למכבי תל-אביב ודווקא הצליח שם לא רע עד כדי כך שהפך להיות "מכביסט" על כל הקונוטציות הקשורות בביטוי הזה.
